שליחות אמריקנית – לאס וגאס (פרק ב')
השעה הזו עברה מהר מדי, וקול הטייס הראשי הכריז:
"נוסעים יקרים, אנו נוחתים כעת בלאס וגאס. בקרוב מאוד תוכלו לצאת מהמטוס אל רחובות העיר וליהנות, ותודה שטסתם ב'אייר אמריקה'!"
נטלתי את מזוודתי ויצאתי מהמטוס. נמל התעופה היה כמעט שומם, כי בעצם רק מי שטס בטיסת חמש-שש-שתיים ללאס וגאס היה בנמל. התקדמתי לעבר הרחוב הקרוב, שם חיכתה לי מונית.
"תעודת זהות בבקשה." אמר נהג המונית. הושטתי לו את התעודה, הוא הביט בה וגרד את ראשו.
"כן, זה אתה. כנס." אמר, הכנסתי את המזוודה לתא האחורי ונכנסתי למונית. הנהג לחץ על דוושת הגז והכניס למכשיר דיסק של מוזיקה קלאסית. סבלתי כמה דקות את צ'איקובסקי ואת באך, עד שלבסוף הגיעה היצירה היחידה שאני אוהב בסגנון המוזיקה הקלאסית, של בטהובן כמובן, 'סונטת אור ירח'. ולמרבה הצער, רק כמה שניות לאחר שהנגינה האהובה התחילה, נאלצתי לצאת מהמונית. יצאתי עם המזוודה, אך הנהג המשיך לבהות בי.
"אה, תשלום, כמובן." חיטטתי בארנקי, אך לא מצאתי שם יותר מסנט ישן, כנראה הסנט הראשון שיצרו בכל ארצות הברית. המשכתי את החיפוש ועברתי למזוודה, שם מצאתי שק מלא כסף. אם מישהו יסתכל עליי עם השק הזה הוא בטח יחשוב ששדדתי בנק או משהו בסגנון.
"הנה לך, והנה טיפ על השירות הבינוני." אמרתי ונתתי לו שטר של חמישים דולר. הוא נראה מאושר עד הגג, כנראה החיוך הענק שנמתח מאוזן לאוזן על פניו הסגיר אותו. הוא לחץ שוב על דוושת הגז והמשיך בנסיעתו.
"טוב, לאס וגאס, הנה אני כאן!" צעקתי באושר. למען האמת לא ידעתי מה לעשות עכשיו. הייתי תקוע עם שק מלא כסף, באמצע עיר ענקית, צורח וחושב לאן לעזאזל אני יכול ללכת כדי להתאכסן. כנראה במלון הכי מפואר בלאס וגאס. הסתכלתי לאחור, ושם ניצב גורד שחקים ענק, עם שלט זוהר שעליו כתוב בכתב מחובר: Casino-hotel. התקדמתי לעברו ונכנסתי דרך הדלת הענקית שלו. ראיתי מולי אלפי מכונות משחק ושולחני פוקר, חדרים על גבי חדרים שבהם בוצעו הגרלות.
תגובות (0)