שלושת החודשים הבאים – פרק 6

6

טארה ובן באו לקחת אותי לדירת הרווקות הריקה שלי כדי לבחור בגד מתאים לדאבל דייט שלנו. עוד שעה אנחנו צריכים לפגוש את ליז ואני לא רוצה שהיא תחכה זמן רב. טארה נכנסת איתי לחדר השינה בזמן שהשארנו את בן לצפות בנטפליקס בסלון. אני מתיישבת על המיטה בזמן שטארה פותחת לרווחה את ארון הבגדים ומתחילה לחטט. אחרי עשר דקות לפחות שבהן היא פסלה כמעט כל פריט לבוש, היא מוצאת שמלה שחורה דקה עם כתפיות ספגטי. "טארה השמלה הזאת מהממת אבל לא קצת קר? אני לא רוצה למות מקור הערב." היא מניחה לידי את השמלה וממשיכה לחטט בין הקולבים "אל תדאגי אמ', אני אמצא לך קרדיגן תואם שיחמם אותך. בטוח שבתוך המסעדה יהיה חמים. יש להם רדיאטורים מפיצי חום כדי שהסועדים לא יקפאו למוות בימים קרים." היא מוציאה מהארון קרדיגן שחור יפה שילך עם השמלה. אני נחלצת מהבגדים שלי ושמה עלי את מה שבחרה. התהליך לוקח עוד כמה דקות, לא קל להוריד ולשים בגדים כשהיד הדומיננטית לא מבצעת את תפקידה כראוי. "וואו! אמיליה מגנט הבחורות! אם לא הייתי ישרה כסרגל לגמרי הייתי מתחילה איתך" היא מעמידה אותי מול המראה ואני מחייכת. אין מצב שזה לא ימשוך את תשומת ליבה של ליז.
"עכשיו נעליים. מה דעתך על המגפיים השחורות שלך עם האבזם הכסוף?" היא פותחת את מגירת הנעליים ומתחילה לחפש "טארה, לא. למגף יש עקב ואני לא יכולה ללבוש עקבים כרגע. אני נופלת גם בלי זה." היא מוציאה מהמגירה נעליים שטוחות שקניתי לפני שנה. "ומה איתם? ממש אלגנטיות, נראה לי זה יתאים בול לשמלה" היא עוזרת לי לנעול אותן ונעמדת שוב מול המראה. "אמ', את פשוט מהממת! עכשיו רק איפור עדין וסירוק קל ואת מסודרת."
אחרי עשר דקות אנחנו יוצאות מהחדר רק כדי לראות את בן כולו מרוח על הספה מנשנש חטיף. "מה אתה עושה בן! למה אתה אוכל חטיף? אנחנו עוד רגע יוצאים למסעדה ואתה ממלא את עצמך בשטויות! בסוף לא יהיה לך תאבון" היא חוטפת את החטיף מידו ומחזירה למגירה במטבח. "יאללה בן, קח את אמ' וזוזו לאוטו, אסור לנו לאחר" בן נאנח ולוקח את ידי "כן אמא".

כשנכנסנו ראיתי שליז כבר ישובה על יד השולחן. כשהיא מבחינה בי היא קמה אלי ונותנת לי חיבוק "מזל טוב אמילי! את נראית מהמם, ממש קורנת!" ליז לבשה סריג שפתח הצוואר שלו גדול מהרגיל וחושף מעט את אחד הכתפיים שלה וסקיני ג'ינס שמבליטים את הקימורים שלה.
במילה אחת: מושלמת.
"ליז תכירי, אלו הם החברים שלי, טארה ובן" בן לוחץ את ידה של ליז וטארה נותנת לה חיבוק קל. עוד לפני שהתיישבנו גיליתי שטארה צודקת ובאמת מחממים את פנים המסעדה. הורדתי את הקרדיגן והנחתי על הכיסא. התיישבתי מול ליז כדי שאוכל להביט בה לאורך כל הערב מבלי שזה ייראה מוזר. כשליז התיישבה נפערו עיניה ומיד הסיטה את מבטה הצידה. לקח לי רגע להבין שהצלקת שלי בולטת על זרועי הימנית ובאינסטינקט אני שמה את ידי על הצלקת הגדולה והמכוערת הזו. אני נהיית אדומה "סליחה אמילי, לא התכוונתי. פשוט… זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה. עד עכשיו באת רק עם חולצות ארוכות או סווטשירט. לא התכוונתי לגרום לך להרגיש לא בנוח" היא שמה את ידה על השולחן בכוונה שאשים את ידי בה. אני שמה את ידי בידה והיד שלה חמימה ונעימה.
"טארה! כמה טוב לראות אותך גלידת שוקולד שלי!" בחור גבוה מזוקן מתקרב לשולחננו "פבלו חמוד שלי, נהדר לראות אותך! איזה שולחן מצוין סידרת לנו הערב" טארה נשענת על השולחן, מבליטה את המחשוף בחולצה שלה "בשבילך הכל, אהובה קטנה שלי" הוא מוציא עט ופנקס מכיסו "תנו לי להסביר לכם על המנות המיוחדות שלנו."

"אז ליז, את גרה באיזור?" בן מתחיל במסע תחקורים, וטארה בטח עוד רגע תצטרף עם שאלות משלה. "אני גרה בקצה השני של העיר, ליד הפארק הגדול. בדרך כלל אני נוסעת באופניים בתוך העיר אבל מכיוון שהמסעדה הזו רחוקה מדי וגם כי קר בחוץ החלטתי שיהיה נכון יותר לקחת את הרכב שלי." "איזה נהדר שיש לך רכב, לי ולאמ' אין רכב אבל לטארה יש רכב חברה שקיבלה ודלק על חשבון העבודה אז אנחנו מתפרעים על חשבונה. בעיקרון אנחנו גרים 10 דקות הליכה מפה אבל בגלל הרגל של ליז החלטנו שניסע לפה וזהו." אני מרגישה דקירה קטנה בלב כשהוא אומר את זה. מה הם עשו אחרת כדי שאוכל להיות חלק מהתוכניות שלהם. על מה הם וויתרו עד עכשיו? טארה קוטעת את מחשובתיי "יש לך חבר שמחכה בבית? או חברה, אני לא שופטת כמובן" ליז מאדימה ושולחת לעברי מבט "האמת שלא. לפני ארבעה חודשים נפרדתי מחברה שלי. היינו ביחד כמעט שלוש שנים לפני שנפרדתי ממנה." היא משפילה מבט "אני מצטערת. מה קרה, אם יורשה לי לשאול" אני אומרת. היא מזיזה קווצת שיער מאחורי אוזנה ועדיין עיניה מסתכלות מטה "זה בסדר… תפסתי אותה בוגדת בי עם איזו בחורה שפגשה במסיבה. ראיתי את זה בא, האהבה שלנו מתה מזמן וחבל שלא נפרדנו קודם. עכשיו זה רק אני והחתול שלי צ'שייר. אבל מספיק עלי!" היא מרימה בחזרה את ראשה "ספרו לי על אמילי. למשל, איך יצא לכם להכיר אותה?" טארה נדלקת ומתחילה האוטוסטראדה. היא מספרת לה כל פרט קטן, מאיך הכרנו ועד איזה סוג תחתונים אני אוהבת.
"אמילי, בתור ילדת היומולדת, מה את מאחלת לעצמך השנה?"
משתרר שקט לרגע וכולם מסתכלים עלי "כל מה שאני מאחלת לעצמי זה לחזור להיות מי שהייתי." עכשיו תורי להשפיל מבט "אני רוצה להצליח ללכת בלי הקב, לנעול נעליים בלי עזרה, ללכת להליכות בוקר עם טארה, לעלות על הסולם בעבודה כמו מקודם, לצייר כמו מקודם…" השתיקה חוזרת ואני מרגישה כל מיני זרועות עלי. ליז מחזיקה בידי וטארה שמה את זרועה על כתפי. בן קם מכסאו ומחבק אותי. "אנחנו יודעים שזה לא מה שתכננת ליום ההולדת שלך, או בכלל בחייך, אבל אנחנו תמיד נהיה פה כדי לעזור לך, לא משנה מה את עברת ועדיין עוברת" בן לוחש לי באוזן. הוא נותן לי נשיקה על הלחי וחוזר למקומו. אני מרגישה דמעות צורבות בעיניי וטארה מוחה לי אותן באגודלה.
"לא ידעתי שאת מציירת" ליז אומרת לבסוף. היא עדיין מחזיקה את ידי ולא עוזבת. "יש לך אולי תמונות בטלפון כדי שאוכל לראות את יצירות המופת שלך?" אני מוציאה את הטלפון שלי ואז נזכרת "היו לי תמונות אבל הטלפון שלי נעלם וכל התמונות שלי יחד איתו. אם את רוצה, אוכל להראות לך אותם בדירה שלי מתישהו." היא מסתכלת ישר בעיניי "אני אשמח".

אנחנו בדרך החוצה לכיוון מגרש החנייה כשליז תופסת בכתפי "אמילי, אולי אני אקפיץ אותך הבייתה?" אני מסתובבת להביט בה "זו לא תהיה בעיה מבחינתך?" היא נעמדת לצידי ושמה את ידה על מותני. "ממש לא, אשמח לקחת אותך. זה בסדר מבחינתכם?" טארה ובן מסתכלים אחד על השנייה ומהנהנים " בסדר גמור. רק תגידי לנו כשאת נכנסת הביתה, אחרת אני שולחת את המשטרה עלייך ליז!" טארה קורצת והם מתחילים להתרחק. ליז משלבת את ידה בידי ואנחנו מתרחקות לכיוון ההפוך.
היא עוזרת לי להיכנס למושב לידה ואנחנו מתחילות לנסוע. "אז, מה את חושבת על טארה ובן?" אני שואלת אותה "בדיוק כמו שאמרת!" היא צוחקת "הם מצחיקים בטירוף ויש להם חוש הומור מלוכלך ביותר. אני ממש שמחה שהם חברים שלך, הם מדהימים. אני שמחה שיש לך חברים כמוהם שאכפת להם ממך כל כך." היא מניחה את ידה על ברכי ואני את ידי על ידה. "ומה איתך אמילי? איך עבר עלייך הערב?" "אני חושבת שזה הערב הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון." אני משיבה בחיוך ענק.
היא עוצרת בפתח הדירה של הוריי ועוזרת לי לצאת החוצה. היא מחבקת אותי חזק, שמה את זרועותיה סביב צווארי ואני את שלי סביב מותניה. כשאנחנו מתנתקות היא מביטה בי ואני בה. אני מסתכלת על פניה, על עיניה הזוהרות בירוק, על שפתיה שמפוסלות באופן מושלם. היא מתקרבת אלי. ליבי פועם חזק בחזי. היא מקרבת את ראשה אל ראשי. היא מניחה את ידה על צווארי ונותנת לי נשיקה על הלחי.
"לילה טוב אמילי. תודה שהזמנת אותי לחגוג איתך את יום ההולדת שלך. עבר עלי ערב נהדר" היא נושכת את שפתה ואני מסמיקה. "ל-לילה טוב, ליז" היא חוזרת בחזרה למכוניתה. אני נשארת על המדרכה עד שהיא מתרחקת.
ללא ספק, זה היה הערב המוצלח בחיי.