שלושת החודשים הבאים – פרק 5

5

שלושה שבועות חלפו מאז המפגש הראשון שלי עם ליז במכון. פעלתי לפי התוכנית שגיבשתי אז עם טארה ובן והתחלתי להתיידד איתה כמה שיותר. בזמן המפגשים הקודמים שלנו החלפנו מבטים ארוכים, מגעים מזרימי חשמל, ובדיחות פלרטטניות במיוחד. אם אז היה לי איזה שהוא ספק שליז לא מעוניינת בבנות אז הוא מזמן נעלם. ה'גיידאר' צועק כל כך חזק שגם בצד השני של כדור הארץ אפשר לשמוע אותו. אפרט אפילו יותר – במפגש האחרון שלנו ביום ראשון היא חיבקה אותי. חיבוק שאורכו ארוך יותר מחיבוק ידידותי סטנדרטי.
אני שומעת את הדלת נפתחת ואני רואה את ליז יוצאת מהחדר עם מטופל אחר שלה. אני מנופפת לה בידי והיא מחייכת. היום זה היום. היום אני הולכת להציע לה לצאת לדייט אפלטוני. יש לי גם את התירוץ המושלם. בסוף השבוע הזה זהו יום ההולדת שלי ואשמח אם תחגוג איתי בשבת בערב.
מצוין.
עכשיו חייבים להציע לה.
בכל רגע עכשיו.
היא מתקרבת אלי.
אולי אחר כך?
פחדנית זה לא מילה בשבילי.
היא מגיעה אלינו ומברכת את אימי לשלומה. "שניכנס לחדר אמילי?" היא מושיטה לי את ידה ואני לוקחת אותה. בחדר היא עוזרת לי לשים את הקב בצד ואנחנו מתחילות בתרגילים עבור הרגל. זה דורש בעיקר שאצעד כמות מוגבלת של מטרים מבלי עזרת הקב, לאט ובזהירות. מכיוון שזה לא המפגש הראשון שלי אני שולטת במהירות במצב, ומסתכלת על פניה של ליז יותר מאשר על הצעדים שלי. אני הולכת לכיוונה ואני רואה את השיניים שלה מבצבצות מבעד לחיוך. כשאני מתקרבת היא מושיטה לי יד כדי שאתפוס אך במקום לתפוס את ידה אני מרגישה את הברך שלי מתקפלת ללא סיבה "היי! לאט אמילי, שימי לב לצעדים שלך, אני לא רוצה שתחמירי את המצב שלך עם הרגל" היא תופסת אותי במותניים ומצמידה אותי אליה. היא מחזיקה אותי בזרועותיה…הלב שלי מתחיל לפעום חזק בעוד שאני נאחזת בה כדי לייצב את עצמי. זה הזמן לשאול אותה. אני באה להגיד לה משהו אך בדיוק אז היא עוזבת את מותניי והולכת להביא את 'הפטריה'. המכשיר הזה הוא מכשיר לשיווי המשקל."אה.. אמ… ליז?" אני ממלמלת "אני יודעת שאת לא אוהבת את התרגיל הזה אבל זה יעזור לך המון וייתן לך עוד שליטה בברכיים שלך." היא אומרת מבלי לתת לי להגיב. אני באמת לא אוהבת את התרגיל הזה אבל זה בכלל לא מה שרציתי להגיד. היא לוקחת את ידי בעדינות ועוזרת לי לעלות על הפטריה. היא מחזיקה בשתיי ידיי בזמן שאני עושה את כל המאמצים לא ליפול מהדבר הנורא הזה. "עשית את התרגילים שאמרתי לך לעשות? חמש עשרה לחיצות, הפסקה, עוד חמש עשרה לחיצות, פעמיים ביום" היא מתכוונת לכדור הלחיץ שהיא נתנה לי ביום ראשון עבור כף ידי השמאלית. "ברור, אעשה את כל מה שאת מבקשת ממני, המלכה אליזבת!" אני קורצת לה והיא צוחקת "לא מלכה ולא נעליים, אפילו לא דוכסית" אני מחזקת את אחיזתי בידה "בשבילי את מינימום נסיכה" אני משיבה והיא נושכת את השפה התחתונה. אני רוצה לנשוך לה את השפה התחתונה, אם רק הייתה נותנת לי.

המפגש הגיע לסיומו ועדיין לא הצעתי לה לצאת איתי לדייט. היא מושיטה לי את הקב ומתחילה ללכת לכיוון הדלת. "ליז! רגע… חכי" אני קוראת בפתאומיות. אין מצב שאני נותנת לה לצאת מהחדר לפני שאני שואלת אותה. היא מסתובבת אלי ואני ממשיכה "אני לא יודעת אם ידעת את זה אבל מחרתיים זהו יום ההולדת שלי" לפני שאני משחילה עוד מילה היא מתקרבת אלי ונותנת לי חיבוק. לא סתם חיבוק. היא מלפפת את זרועותיה על גבי התחתון והיד השמאלית שלי על הצוואר שלה. לא ידעתי אפילו שהיד שלי תצליח להגיע עד לשם, אבל ניסים יכולים לקרות. "מזל טוב אמילי! את תהיי בת עשרים ושלוש, נכון?" היא עוזבת אותי ומסתכלת ישירות בעיניי. "כן, אני אהיה עשרים ושלוש." עכשיו זה הזמן. את יכולה לעשות את זה! "אז… רציתי לשאול אם תרצי לחגוג איתי את יום ההולדת שלי בשבת בערב. את יודעת, כידידות. את חשובה לי ואני רואה אותך כחברה טובה שלי ואני ממש אשמח אם תחגגי איתי." זהו! אמרתי את זה! אני רואה את ההיסוס בעיניה "אז את עורכת מסיבה לכבוד יום ההולדת שלך? אני אזכה לפגוש את החברים שלך?" היא חושבת שאני מזמינה אותה למסיבה? "כן, כן בטח!" אני אומרת בצחוק מאולץ "אני נפגשת עם החברים שלי טארה ובן, את תמותי עליהם! אני רק מזהירה אותך שיש להם חוש הומור מלוכלך." כשאמרתי לה שאנחנו ניפגש עם החברים שלי היא קרנה "אוקיי! אז תעדכני אותי איפה ומתי ואני אגיע. לא אוכל לוותר על מסיבת יום ההולדת של המטופלת האהובה עלי ביותר" היא מסתובבת ומתחילה ללכת לכיוון הדלת ואני מרגישה אותה מושכת קלות בידי השמאלית. לא שמתי לב אבל החזקתי את ידה לאורך כל השיחה הזאת, מאז החיבוק. והיא לא עזבה את ידי, גם אחרי שיצאנו מהחדר.

כשהגעתי הבייתה לבסוף סימסתי לטארה "דחוף!!!" ותוך שלוש שניות הטלפון שלי מצלצל. "מה קרה?! את בסדר??? שאתקשר למשטרה? שאזמין אמבולנס?! איפה את?!" אני מרחיקה את הטלפון מהאוזן שלי לפני שייקרע לי עור התוף. "תירגעי טארה, לא כזה 'דחוף'." אני שומעת אנחת הקלה מעבר לטלפון "נו למה את מלחיצה אותי סתם??? כבר חשבתי שאצטרך להתחיל לארגן לך הלוויה. אפרופו הלוויה, אם אי פעם אצטרך לארגן עבורך אותה, איזה פרחים לקנות? לבנים נראים מאוד טוב, טהורים, אבל אני יודעת שאת יותר בקטע של כחול או סגול." אני מגלגלת עיניים וחושבת לעצמי איך ליז תשרוד את הבדיחות השחורות האלו שמצחיקות רק אותם "טארה! ריכוז בבקשה! הצעתי לליז סופסוף לצאת איתי בשבת בערב כדי לחגוג לי את יום ההולדת-" "נו, נהדר! ומה היא אמרה?" אם מישהו היה ממציא דרך להרביץ למישהו אחר דרך הטלפון הוא היה מיליארדר עכשיו "אם תתני לי לסיים תדעי הכל. אז כמו שאמרתי, הצעתי לה לצאת אבל היא חשבה שאני עורכת מסיבה לכבוד יום ההולדת שלי ושאלה אם היא תפגוש את החברים שלי, ואני כמו הגאונה שאני אמרתי לה שכן" שתיקה רגעית השתררה בטלפון "אז גם אני ובן מוזמנים לדייט שלך עם ליז? נשמע נהדר, אמ'! נעשה מזה דאבל דייט" תקווה ניצתת בי "טארה! את פשוט גאונה! דאבל דייט! זה יהיה מצוין! עכשיו רק חסר מקום לדאבל דייט הזה." אני שומעת אותה חושבת "אפשר ללכת למסעדה המגניבה הזאת ברחוב הראשי ליד הקניון, זוכרת שהיינו שם פעם?" אני מעלה בזיכרוני את המסעדה וחושבת שזה מקום מצוין "אבל יש בעיה טארה, לא נראה לי שיהיה לנו מקום, המסעדה הזאת בדרך כלל מפוצצת אנשים וצריך להזמין מקום שבוע מראש לפחות, ושבת בערב זה עוד יומיים" שוב אני מרחיקה את הטלפון מהאוזן בזמן שהיא צוחקת בקול "אמ', אהובה שלי. אני והמנהל שם יצאנו כמה פעמים, וב'יצאנו' את יודעת למה אני מתכוונת, אז אל תדאגי אני אסדר לנו את השולחן הכי טוב במסעדה" "אבל טארה, הוא לא נשוי הבחור?" אני זוכרת שראיתי את אשתו כמה פעמים עוזרת במסעדה "פרט שולי אמ', פרט שולי."
אנחנו מנתקות את השיחה ואני מרגישה הקלה. עכשיו יש לי דאבל דייט, ויש לי מקום לדאבל דייט. והכי חשוב זה שהיא מגיעה.
רק נותר למצוא בגדים שימשכו את תשומת ליבה של אליזבת, המלכה שכבשה את ליבי.