שלושת האחים פרק 3

טוב,זה בעצם הפרק הראשון^^
~פרק 1~
שנת 1814
פרנצ'סקו גריבלדי פקח את עיניו, בוקר שטוף שמש האיר על טורינו, הציפורים צייצו
בעליזות מחוץ לבית האבן הקטן, ואילו נהר הפו הסמוך זרם בקול נהדר באפיקו הרחב.
וכך בהרמוניה של קולות נפלאים אלו אהב פרנצ'סקו לקום מידי בוקר ממיטתו, הוא
התיישב על המיטה ונעל את נעליו המרופטות. אחר, קם ויצא מן החדר אל מה ששימש
כחדר המבואה, האוכל, האורחים והמטבח גם יחד. למשפחתו הענייה של פרנצ'סקו לא
היה כסף בכדי לקנות בית שיש בו חדרים בכמות מספקת לזוטות כגון חדר מבואה
וחדר אורחים וכל השאר, אך אמו, עקרת בית למופת, השכילה ליצור ולהפיק מחדר זה
את המיירב ולהשתמש בו כחדר אורחים, מבואה ומטבח גם יחד,
היא עמדה כעת, אמו של פרנצ'סקו, "סיניוריטה גריבלדי" כפי שנקראה בפי מכריה
בהערכה, היא הייתה פעילה בעיר בקרב שכבות המצוקה, ודאגה למחסורם של עניי
וחלכאי העיר, אם בארגון ומימון בתי תמחוי, ואם באסיפת כספי צדקה לרכישת בגדים
ושאר דברים בסיסיים להם נזקקו אנשי שכבות העוני להם עזרה כמיטב יכולתה,
היא בישלה בקדרה את מה שהריח כארוחת הצהרים של אותו היום, מבלי להפנות
את ראשה, היא אמרה "פרנצ'סקו רוץ לבית המלאכה, אביך ביקש את עזרתך הבוקר,"
היא השתהתה בדיבורה, קוצצת אגב כך ירקות ומכניסה אותם לקדרה, "אולי כדאי
שתמהר, השעה מתאחרת, והוא זקוק לך בדחיפות," היא נשמעה לחוצה, ומחתה בגב
ידה את הזיעה שניגרה על פניה,
פרנצ'סקו נחרד, "מה קרה אמא?" "אני חוששת לשלומו, היו דברים מוזרים לאחרונה,
רוץ מהר לנפחיה, אי אפשר לדעת מה יקרה עוד רגע, תמהר, אנא ממך" פרנצ'סקו
חיבק חזק את אמו, "אל תפחדי אמא, יהיה טוב," היא מחתה את דמעותיה שהחלו
זולגות באין מעצור, ובכתה בשקט.
פרנצ'סקו עזב את אמו ומיהר החוצה, בחוץ שיחקו אחיו הקטנים, ג'וליו ומריו, "היכנסו
פנימה," גער בהם, "אמא עצובה וצריך שמישהו יהיה איתה," אחר שינס מתניו והחל רץ
לכיוון בית המלאכה של אביו, ששכן בפאתי העיר, על גדת הנהר פו, הדרך לא היתה
ארוכה, ולאחר שלוש דקות ריצה ראה את שורת בתי האבן האחרונים לפני גדת הנהר,
אך משהו מפחיד נגלה לעיניו, בפינת הרחוב, היכן שהדרך מובילה אל הגשר, שם היתה
הנפחיה, היתמר עשן שחור וסמיך, פרנצ'סקו מיהר את ריצתו, וכעבור רגע עמד ליד
בית האבן חד הקומה, והמחזה שנגלה לעיניו היה מזעזע ומפחיד…