שלושה חודשים בניו יורק- פרק 41- 1D

"זה היה כיף!" זאין צעק והסתכל עלינו. "מה קרה לכם?" הוא שאל וניגב לי את הדמעות. יצאתי מהמתקן ורצתי מהם. התנגשתי במישהי. "את בסדר?" היא שאלה אותי. "אומייגאד את חברה של ליאם!" היא צעקה. "לא לא! אני אחותה התאומה!" אמרתי לה. "אה, את מכירה את ליאם?" היא שאלה אותי בהתלהבות. בנות 14. "רק היי וביי" אמרתי לה. "יואו איזה כיף לך" היא אמרה. "בואי נדמיין שאת ליאם" אמרתי לה. "אוקיי" היא אמרה בחיוך. "היי וביי" אמרתי ורצתי ממנה. לא היה לי כוח להיות נחמדה. הוא לא בכה בגללי. הוא פשוט בכה כי לא היה לו כוח. ואולי זאת לא הייתה דמעה?
הוא התקשר אליי. "אני יכול לדבר איתך? בבקשה" הוא התחנן. "אוקיי" אמרתי, הראש אמר לי לא, אבל הלב הכריח אותי להגיד כן. "בואי למבוך" הוא אמר וניתק. חיפשתי במפה את המבוך והלכתי לשם. ראיתי מרחוק את הכובע שלו והלכתי לבפנים. "בואי אחריי" הוא אמר והתחיל ללכת, היה נראה כאילו הוא יודע את הדלת. "אומייגאד, מה זה הדלת הזאת?" שאלתי אותו כשהוא הזיז כמה ענפים. "בואי" הוא אמר. נכנסנו, זה היה המחסן של דיסנילנד. "אני.." הוא ניסה לדבר והדליק את האור. "אתה..?" שאלתי. "אני לא רוצה אותה ליהי" הוא אמר ועיניו היפות ברקו מדמעות. "אתה בכית?" שאלתי בעצב, ואז נזכרתי שאני צריכה לכעוס עליו. "אני לא יודע מה עובר עליי" הוא מלמל וסימן לי לשבת. התיישבתי. "אנחנו שכבנו" הוא אמר לי במהירות. הרגשתי את הלב שלי נחצה לחתיכות קטנות ונופל על הרצפה. לשמוע את זה ממנו היה החלק הכי קשה. הדמעות יצאו מעיניי בלי רצוני. "אל תבכי, אני לא יכול לראות אותך בוכה" הוא אמר והתקרב לנגב לי את הדמעות. התרחקתי ממנו. "אני לא יכולה לשמוע את זה, אני מצטערת" אמרתי לו בבכי. ראיתי שהוא משפיל את מבטו, ודמעות נפלו על רצפת העץ. לא יכולתי לראות את זה. לא יכולתי לראות אותו בוכה. ולא יכולתי לסלוח לו. הוא בלבל אותי לגמרי. "אל תלכי, בבקשה" הוא אמר, מנגב את הדמעות שלו. "יש לך סיבה לזה ששכבתם?" שאלתי אותו. "איזה מטומטמת אני, היא חברה שלך, מה אני צריכה סיבות" אמרתי, וצחקתי על עצמי. "אל תתחילי עם זה עוד פעם, מצידי להיפרד ממנה עכשיו" הוא אמר. "גם מצידי להיפרד מליאם, אבל שנינו יודעים שאף אחד מאיתנו לא הולך לעשות את זה הארי" אמרתי לו. הוא התקרב אליי. "את יודעת מה אני יודע?" הוא אמר בקול שקט. צמרמורת עברה בגופי. "שכל פעם שאת מחייכת" הוא אמר והחזיק בידי, לא יכולתי להיכנע למגע שלו, ואז הוא המשיך והסתכל עליי "..אני מחייך" הוא אמר בחצי חיוך עצוב. " כל פעם שאת אומרת לי 'ביי' אני נתקף בגעגועים" הוא אמר ונעצר, והחזיק את הדמעות בעיניו. "כל פעם שאת מסתכלת עליי עם העיניים האלה שלך…. הלב שלי דופק במהירות" הוא אמר. "כמו עכשיו" הוא אמר ושם את ידי על הלב שלו. "כל פעם שאת אומרת את השם שלי אני נהיה שמח" הוא אמר וגיחך. "וכל פעם שאנחנו מתנשקים" הוא עצר והשתתק לשנייה. "אני מרגיש שאנחנו היחידים שקיימים בעולם" הוא אמר. הלב שלי דפק במהירות. לא ידעתי אם לבכות או להתנפל עליו בנשיקות. "אז למה שכבת עם נועה?" שאלתי אותו בשקט ובגמגום. "כי אני אוהב אותך" הוא אמר ודמעה יצאה מעיניו. "תראי למה זה נהפך, אני שוכב עם חברה שלי שהיא חברה שלך בשבילך" הוא אמר וגיחך. "ואת יוצאת עם החבר הכי טוב שלי, וכל פעם שהוא נוגע בך אני רוצה להרביץ לו, אבל אני לא יכול… כי הוא החבר שלך" הוא אמר בשקט.