שלושה חודשים בניו יורק- פרק 34- 1D

"היי, מה קרה?" רון וזאין הגיעו וראו אותי יוצאת בעצבנות החוצה. "כלום" אמרתי והמשכתי ללכת. התיישבתי על אחד הכיסאות בכניסה לקומה ולא זזתי. רצו לי המון מחשבות בראש. אני כמו קימברלי? בשביל הארי אני עוד אחת שהוא מעביר איתה את הזמן בין לבין? איך אני אמורה לחיות ככה.
"היי" שמעתי קול של בן מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את זאין. "היי" אמרתי לו. הוא התיישב לידי. "מה קרה?" הוא שאל. "כלום" אמרתי במהירות. "כלום?" הוא חייך חצי חיוך. "אתה מכיר מישהי בשם קימברלי?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "עם שיער בלונדיני ארוך מתולתל ועיניים ירוקות?" שאלתי אותו. "כן" הוא ענה. "מי זאת?" שאלתי אותו. "ממה שאני זוכר היא והארי כל הזמן יצאו יחד, ואיזה יום אחד התנתק הקשר ביניהם, למה?" הוא שאל. "היא הייתה פה אתמול" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי מופתע. "בחדר של הארי?" הוא שאל. הנהנתי. "אז הם לא ניתקו קשר" הוא מלמל לעצמו. "תקשיבי, אל תספרי לנועה, עד שיש להארי קשר רציני הקימברלי הזאת לא תהרוס, אני אבדוק את זה, רק אל תגידי לאף אחד" הוא לחש לי והניח יד על הברך שלי. "אוקיי" אמרתי. הוא חייך. "בואי נחזור" הוא קם והושיט לי יד והלכנו בחזרה לחדר. התיישבתי בפינה, ליד נייל, שחזר מהמכונת חטיפים. "רוצה קצת?" הוא שאל אותי בחיוך והושיט לי חבילת צ'יפס. "לא, זה בסדר" אמרתי לו בחיוך. "איך שבא לך" הוא אמר ופתח עוד חבילה.
הארי הסתכל עליי, התחמקתי מהעיניים שלו. הוא לא יכול כל פעם פשוט להסתכל עליי ושאני אירגע. זה לא יכול להמשיך ככה. "אני זזה, תגידו לליאם שהייתי פה" אמרתי לכולם. "למה את הולכת?" הארי שאל אותי. "צפוף לי קצת" אמרתי לו והלכתי. הרגשתי יד תופסת אותי. "חכי שנייה" זאין אמר לי. "מה?" שאלתי אותו. "יש משהו בינך לבין הארי?" הוא שאל אותי. הסמקתי. שיט עם הלחיים האדומות שלי. "לא, אני עם ליאם" אמרתי לו. "כי אם יש משהו, את יודעת שאת יכולה לדבר איתי" הוא אמר לי. "ברור" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו. "אבל עכשיו נמאס לי לשמוע את השקרים שלו, אז אני רוצה לשאוף קצת אוויר" אמרתי לו. "תשאפי כמה שאת צריכה ותחזרי" הוא אמר לי בחיוך. יצאתי החוצה.
נסעתי בחזרה למלון, אף אחת לא הייתה בחדר, החלטתי לרדת לבריכה, להשתזף ולקרוא ספר, משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן. מצאתי כיסא בסביבה שקטה, הורדתי את הבגדים ונשארתי רק עם הבגד ים התכלת שלי, פתחתי את הספר שלי והתחלתי לקרוא.
כמובן, אחרי חמש דקות, נרדמתי עם הספר בידי. "בוקר טוב" שמעתי קול של גבר לידי. הרמתי את המשקפי שמש שנפלו לי על העיניים כשישנתי ופתחתי את העיניים לאט לאט. "לוגן?" שאלתי את הדמות שהזכירה לי את הראל סקעת. "היי" הוא אמר לי בחיוך. "מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו. "חופשה עם החברים, התבטלו לנו כל ההופעות השבוע, כי רצינו חופש" הוא אמר לי. "אני מבין שהספר היה מעניין מאוד" הוא אמר לי בחיוך. צחקתי. "הייתי עייפה, אני בדרך כלל לא ככה" אמרתי לו. "זה בסדר, גם אני לא בחור של ספרים" הוא אמר. חייכתי. עבר לידנו אחד המלצרים. "זה מהבחור בבריכה" הוא אמר לי ונתן לי שייק תות. "תודה" חייכתי אליו ושתיתי. הסתכלתי לראות מי מסתכל לכיוון שלי, ואז ראיתי את מאור. התחלתי להיחנק מהשייק. "היי היי את בסדר?" הוא שאל אותי, התיישב לידי והרים את המשקפי שמש. חזרתי לנשום לאט. "כן כן" מלמלתי. "אומייגאד זה לוגן מביג טיים ראש!" שמעתי צרחות של בחורות באות לעברנו, הבנתי שעכשיו אני צריכה ללכת. "אני אראה אותך כבר" אמרתי לו לפני כשהן הגיעו. "לא, אל תשאירי אותי לבד!" הוא אמר וכולן כבר הקיפו אותו. לקחתי את הדברים שלי והתקרבתי לשפת הבריכה. זה לא מאור. זה כן. "מאור, מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו. "באתי לראות את החברה המפורסמת שלי" הוא אמר בחיוך ויצא מהמים.