שלושה חודשים בניו יורק- פרק 33- 1D

"קימברלי?" הייתי בשוק. "כן" היא אמרה בחיוך יפיפה. "קימברלי" מלמלתי והסתכלתי על הארי. "אני אזוז עכשיו" אמרתי וקמתי מהמקום שלי. "ליהי" הארי קרא לי. "מה?" הסתובבתי אל שניהם. "קימברלי, את צריכה ללכת, חברה שלי עוד מעט נכנסת" הוא אמר לה. "טוב אז דבר איתי" היא אמרה בחיוך ונישקה אותו. היא כמעט שכבה איתו על מיטת ההתאוששות, אבל הארי התנתק ממנה. "ביי ליבי" היא אמרה לי בחיוך. "ליהי" תיקנתי אותה בעצבנות. "כן" היא אמרה ויצאה. נשארתי במקום שלי, לא התקרבתי למיטה שלו. "ליהי, יפה שלי, תשבי, בבקשה" הארי אמר לי בשקט. "זאת אותה קימברלי ששכבת איתה?" שאלתי אותו. "כן, אבל את יודעת שאין בינינו כלום" הוא אמר לי. "אז מה היא עשתה פה, ומה זה היה הנשיקה הזאת?" שאלתי אותו. "כנראה זה לא היה ברור לה שאין בינינו כלום" הוא אמר לי. "תשבי לידי, בבקשה" הוא אמר לי והסתכל עליי עם העיניים המושלמות שלו. התיישבתי. "את היחידה שאני אוהב, היחידה שאכפת לי ממנה, והיחידה שחשובה לי" הוא לחש לי וליטף לי את הלחי. הסמקתי, וראיתי את כולם חוזרים. "סורי שהתעכבנו, נייל רצה גם אוכל" טל אמרה והסתכלה עליו. "גם את רצית אוכל" הוא אמר לה בעצבנות. רון צחקה והיא וזאין התיישבו לידי. "הארי, איך אתה?" רון שאלה אותו. "אני בסדר" הוא אמר בשקט ובחצי חיוך. "הנה הקולה שלך" זאין אמר והביא לו. "תודה אחי" הוא אמר והתאמץ להתיישב. "הארי תיזהר" פלטתי. "שלא יכאב לך.." אמרתי, וגם ליאם נכנס.
"הרופאים של היום, חצי שעה מחכים להם בשביל שאלה הכי קטנה" הוא אמר והביא כיסא, התיישב לידי ונישק לי את הכתף. "את רעבה?" הוא שאל אותי. הייתי מאוד רעבה, לא אכלתי כלום בארוחת בוקר, והשעה הייתה אחד. "קצת" אמרתי לו. "את רוצה לקפוץ למסעדה פה למטה?" הוא שאל אותי והחזיק ביד שלי. הסתכלתי על הארי. "לא, לא עכשיו, תהיה עם הארי" לחשתי לו. "כשתרצי תגידי" הוא אמר בחיוך ונישק אותי. "ליאם, אתה יכול להרים את המיטה למצב ישיבה?" הארי שאל והפריע בנשיקה. "ברור" ליאם אמר והתנתק ממני. "תודה אחי" הארי אמר לו וסימן לו לשבת בצד השני שלו. חייכתי. "יש לך חיוך יפה" הארי אמר לי בחיוך. "תודה" אמרתי לו בחיוך. "הארי, לא להתחיל עם חברה שלי" ליאם אמר לו. אם הוא היה יודע.. הייתי רוצה להגיד לו ולגמור את הקשר בינינו, אבל אני אצא אנוכית. גם הקשר ביניהם יתנתק, לא רק הקשר ביני לבין ליאם. חייבת להיות דרך אחרת להיפרד ממנו ושעדיין נהיה חברים טובים.
השעה הייתה כבר שמונה וחצי בערב, הייתי רעבה ברמות, כל היום רק שתיתי כוסות קפה ודונאטס אחד. "אני אלך עכשיו" אמרתי להארי וליאם. "אוקיי" ליאם אמר, קם אליי ונישק אותי. "אני אדבר איתך מחר, אני צריך לשמור על הארי" הוא לחש לי. "אוקיי" אמרתי לו בחיוך והלכתי למיטה של הארי. "תרגיש טוב" אמרתי בחצי חיוך. "אני ארגיש טוב בשבילך" הוא לחש לי. נפרדתי משאר הבנים ומנועה שהגיעה רק לפני עשר דקות, ואני ורון יצאנו משם. גילי וטל כבר הלכו.
הגענו למלון, הלכנו לחדר ונרדמנו. "כולם כבר שמעו על התאונה של הארי סטיילס, חבר הלהקה וואן דיירקשן.." שמעתי קול של בחורה, פתחתי עיניים וראיתי שזה מהטלוויזיה. ".. אני מרגיש הרבה יותר טוב, תודה לכולם על התמיכה, ותיזהרו בכבישים" ראיתי אותו אומר בחיוך בטלוויזיה. "בוקר טוב" נועה אמרה לי בחיוך. "בוקר טוב" אמרתי לה. "את באה לרדת לארוחת בוקר?" היא שאלה אותי. "את לא רוצה לחכות לכולן?" שאלתי אותה. "הן ישנו עוד הרבה זמן, כשהן יתעוררו הן יבואו" היא אמרה לי. "טוב" אמרתי לה בחיוך והתארגנתי מהר. "אני הולכת לבית החולים עוד מעט, את רוצה לבוא איתי?" נועה שאלה אותי. "אממ.. אוקיי" אמרתי לה, במילא תכננתי ללכת. סיימנו מהר לאכול ונסענו רק שתינו לבית חולים. ראיתי מרחוק דמות מוכרת. ניסיתי להיזכר ונזכרתי, זאת הייתה קימברלי. הוא ממשיך להיפגש איתה. לא ליהי, אל תקפצי למסקנות, תבררי קודם. נכנסנו לחדר, זאין ולואי היו שם וצחקו ממשהו. "או, בוקר טוב" זאין אמר לנו בחיוך. "בוקר טוב" אמרתי לו וחיבקתי אותו. "רון לא באה איתכם?" הוא שאל אותי. "היא עוד ישנה" אמרתי לו. "אני אקפוץ להגיד לה שלום, ביי בינתיים" הוא אמר ויצא החוצה. נועה נישקה את הארי והתיישבה לידו. אני התיישבתי בצד. "הו, היי ליהי" הארי אמר לי בחיוך כששם לב שגם אני שם. "היי" אמרתי. "אני הולכת להביא שתייה, מישהו רוצה משהו?" קמתי ושאלתי. "קולה" לואי והארי ענו ביחד. "נועה, משהו?" פניתי לנועה. "לא" היא אמרה. יצאתי החוצה. הלכתי למכונת השתייה שהייתה בקצה השני של המסדרון, ואז ראיתי שתי בנות בערך בנות 14 באות לקראתי. "היי" הן אמרו לי בהתלהבות. "היי" אמרתי להן ולקחתי את הקולה מהפתח. "נכון את חברה של ליאם?" אחת מהן שאלה אותי. "כן" אמרתי בשקט. הן חייכו חיוך רחב. "את מהממת" השנייה אמרה לי בחיוך. "תודה, גם את" אמרתי לה בחצי חיוך, רציתי ללכת בחזרה לחדר. "את באת לבקר את הארי?" הן שאלו. "כן" עניתי להן. "אנחנו.. אנחנו יכולות לפגוש אותו?" הן שאלו אותי בהתרגשות. לא ידעתי מה להגיד להן, הן היו כאלה חמודות. "בואו, אבל בשקט, ולא להרבה זמן, אוקיי? אני פשוט לא בטוחה אם מרשים" אמרתי להן. הן הנהנו במהירות ובאו אחריי.
פחדתי שהארי או האחרים התייחסו אליהם לא יפה, אני עדיין לא מכירה את ההתנהגות שלהם למעריצות. "אממ.. הבאתי שתייה" אמרתי לכולם, גם נייל הופיע. "והבאתי שתי בנות שרצו לפגוש אותך הארי" אמרתי להם בשקט. "אני לא הייתי בטוחה מה להגיד להן, אז אם זה לא בסדר.." "זה בסדר, איפה הן?" הוא שאל אותי בחצי חיוך. הכנסתי אותן. הן כמעט בכו מרוב התרגשות. הן הצטלמו עם כולם, והתיישבו ליד הארי שדיבר איתם. לא שמעתי על מה הם מדברים, רק ראיתי אותן מחייכות וצוחקות. "תודה" הן אמרו לי בחיוך. חייכתי אליהן. "ביי" הן אמרו והלכו. אחד הפלאפונים צלצל. "ליהי, את יכולה לענות?" הארי שאל אותי. הנהנתי ופתחתי את הפלאפון. "זה הודעה" אמרתי לו. "מה רשום?" הוא שאל. פתחתי אותה. "מתגעגעת לגוף שלך, כשאתה משתחרר תודיע לי, נחגוג ביחד". לא יכולתי להגיד את זה בקול. אני בעצמי לא יכולתי לשמוע את זה. הוא כן נפגש עם הקימברלי הזאת. "מה רשום ליהי?" נועה שאלה אותי בלחץ כשראתה איך הגבתי. "אני.. אני לא.. הארי קח" גמגמתי ונתתי לו את הפלאפון. הוא הסתכל על ההודעה והרים את מבטו אליי. "מה רשום?" נועה שאלה אותו. "כלום" הוא אמר לה בחיוך וכיבה את הפלאפון. "הודעה מאמא שלי, לא משהו מיוחד" הוא אמר, ואז יצאתי החוצה