שלושה חודשים בניו יורק- פרק 32- 1D

הוא פתח עיניים. הגוף שלי השתולל, הדמעות לא הפסיקו לצאת, אבל הפעם לא רק מעצב. חיבקתי אותו ונישקתי אותו. "אני לא מאמינה" לחשתי וחיבקתי את כל הרופאים, וחזרתי לעמוד לידו. "היי" הוא אמר בחצי חיוך. "היי" אמרתי בבכי. "אל תבכי ליהי" הוא לחש לי וניסה להרים את היד שלו לנגב לי את הדמעות. "אני בסדר, באמת" אמרתי וצחקתי. "טוב, עכשיו הוא צריך להתאושש, עוד חמש דקות נכניס אותו לחדר התאוששות, בינתיים את יכולה לצאת" הרופא אמר לי בחיוך. הנהנתי. "תודה" אמרתי לו. "זאת העבודה שלי" הוא אמר בחיוך. ניגבתי את הדמעות ויצאתי מחוץ לחדר. ראיתי בחדר ההתאוששות את כולם. "היי" ליאם אמר לי, חיבק אותי ובכה. "היי" אמרתי לו. "הארי בסדר" אמרתי לכולם. "מה?" כולם הסתכלו עליי. "הוא התעורר, הוא בחדר ממול" אמרתי, מנסה שלא לבכות משמחה. ליאם התרגש וכולם הלכו איתו לחדר ההוא. חוץ ממני. הראש שלי כאב, התיישבתי בכיסא שליד המיטה שבה הארי יישב וחייכתי לעצמי. הוא כמעט מת בגללי, אבל הוא ניצל. כשרצתי לבית חולים הרגשתי שאני גוססת יחד איתו. היה לי בראש את המחשבה על התאבדות, דבר שבחיים לא היה לי. "היי" לוגן התקשר אליי. "היי" אמרתי לו. "שמעתי מה קרה, את והארי הייתם קרובים?" הוא שאל. "כן, אבל הוא בסדר" אמרתי לו. "יופי, תמסרי לו שירגיש טוב" הוא אמר. "אני אמסור" אמרתי. "התקשרתי גם בשביל לשאול אם את והחברות שלך באות היום" . שיט, שכחתי מזה לגמרי. שתקתי. "אני.. אני לא כל כך בטווחה" אמרתי. הוא שתק. "בפעם אחרת?" הוא שאל אותי. "כן" אמרתי בחיוך. "גם ביום חמישי יש לנו הופעה, תתקשרי אליי כשאת יכולה ואני אבוא לתת לך כרטיסים" הוא אמר. "אוקיי" עניתי. "אז ביי בינתיים" הוא אמר. "ביי" אמרתי וניתקתי. כולם נכנסו לחדר יחד עם המיטת מטופלים של הארי. הרופאים וזאין וליאם העבירו אותו למיטה של ההתאוששות. נועה הביאה כיסא לצד השני שלו. "אתה בסדר?" היא שאלה אותו בבכי והחזיקה לו את היד. "כן" הוא לחש לה. "אתה לא מבין איך דאגתי" היא אמרה לו. "אני בסדר עכשיו" הוא אמר. "אני אוהבת אותך" היא אמרה לו ונישקה אותו. הרגשתי את היד של ליאם עוטפת אותי. "היי" אמרתי לו בשקט. "היי" הוא אמר, ונישק אותי. העיניים שלו היו אדומות מבכי. "מה עשית שם בכלל?" נייל שאל את הארי. הארי שתק. "רציתי לראות את אהובתי" הוא אמר בחצי חיוך. "אוו" נועה אמרה ונישקה אותו בצוואר. "אחח" הארי נאנק. "אוי אני מצטערת" היא אמרה לו והתנתקה ממנו. "אנחנו הולכים להביא שתייה, הארי אתה רוצה משהו מיוחד?" זאין שאל אותו. "קולה" הוא לחש. זאין חייך והוא, לואי, רון, גילי נייל וטל הלכו. "אני הולך לבדוק מתי אתה תשוחרר" ליאם אמר והתנתק ממני. "את רוצה לבוא גם?" הוא שאל אותי. "אני אשאר כאן" אמרתי לו בחיוך. "אוקיי, אני מיד חוזר" הוא אמר ויצא מהחדר. "נועה, את יכולה לנסוע לבית שלי ולהביא לי בגדים?" הארי שאל אותה ונתן לה את המפתחות של האוטו שלו. "כן" היא אמרה לו בחיוך ונישקה אותו נשיקה קצרה בפה, והלכה. הארי סובב את הראש שלו לאט לאט לכיווני. "את סולחת לי יפה שלי?" הוא שאל אותי בלחש. "סלחתי לך מזמן" אמרתי לו, משתדלת לא לבכות שוב. "אני.. אני באמת מצטער, אני לא ידעתי איך להתמודד עם זה שבגדת בי, וקימברלי הייתה שם, ואז התברר שזה היה שקר ו.." "הארי תהיה בשקט כבר " לחשתי לו ונישקתי אותו במהירות. התנתקתי ממנו. הוא הסתכל עליי בעיניים היפות שלו וחייך. "אני אוהבת אותך" לחשתי לו. הוא קירב את הכיסא שלי אליו ונישק אותי שוב. "גם אני אוהב אותך" הוא לחש לי בחיוך.
"הארי יפה שלי איך אתה מרגיש?" מישהי נכנסה במהירות לחדר והתיישבה לידו. "מה את עושה כאן?" הוא שאל אותה במהירות. "שמעתי את מה שקרה ופחדתי שקרה לך משהו" היא אמרה וליטפה את פניו. "היי, מי את?" היא שאלה אותי בחיוך. "ליהי.. מי את?" שאלתי אותה. היא הייתה ממש יפה, אולי זאת אחותו? "אני קימברלי" היא אמרה בחיוך והסתכלה על הארי.