שלושה חודשים בניו יורק- פרק 29- 1D

"היי לוגן, אנחנו צריכים לזוז" אחד הבנים נעמד בפתח של השירותים. "כבר?" הוא שאל אותו. הבן הנהן. לוגן קם ועזר לי לקום. "היה לי נעים להכיר אותך" הוא אמר לי בחצי חיוך. "גם לי" אמרתי לו, לא יכולתי לחייך. "קחי את הכרטיסים, תבואי, תיכנסי אחרי זה למאחורי הקלעים, נוכל להיפגש שם" הוא אמר בחיוך והבן הזה משך אותו החוצה. "ביי" הוא אמר לי מרחוק. "ביי" אמרתי לו. הסתכלתי על הכרטיסים. זה כמו הכרטיסים שהתחילו את כל העניין עם וואן דיירקשן. פתחתי את הפלאפון שלי וראיתי שתי הודעות ושלוש שיחות שלא נענו, כולן מהארי. פתחתי את ההודעה הראשונה. "אני מצטער" היה רשום. "אני אוהב אותך, מה ששמעת זה היה סתם, את יודעת את זה" היה רשום בשנייה. ואז צלצל הפלאפון שוב. עניתי לו. "ליהי, אני ממש ממש מצטער" הוא אמר. "אתה לא צריך להצטער, אם אתה לא רוצה אותי היית יכול להגיד, אבל בסדר" אמרתי לו, הדמעות זלגו לי מהעיניים, אבל לא השמעתי לו את זה. "אני רוצה אותך, את יודעת שאני רוצה אותך" הוא אמר. "חבל שאתה רוצה גם את הקימברלי הזאת" אמרתי לו וניתקתי. הלכתי לרון ובכיתי לה. "מה קרה?" היא שאלה אותי. "הארי שוכב עם מישהי" לחשתי לה, הדמעות לא הפסיקו לצאת. "בן זונה, אני ידעתי שהוא מגעיל" היא אמרה. "אולי הוא פשוט לא בחור למערכות יחסים.." אמרתי, מנסה למצוא דרך טובה להסתכל על העניין, ורק בוכה עוד יותר. "עזבי אותו, יש לך את ליאם, והכל טוב" היא אמרה לי, מנסה לנחם אותי. "אני לא אוהבת את ליאם, אני אוהבת את הארי, אני מאוהבת בהארי, זה לא ישתנה בזמן הקרוב" אמרתי לה, הרגשתי רע.. הרגשתי.. מתה.
לא דיברתי כל הערב, ושכחתי להראות להם את הכרטיסים להופעה. בדרך למלון נתתי אותם לגילי. היא צרחה. "או מיי גאד!!!! אני לא מאמינה, שלמות! תודה תודה תודה" היא אמרה לי, ורק אז היא שמה לב שמשהו אצלי לא בסדר. "מה קרה?" היא שאלה אותי." כלום.." אמרתי בשקט. "את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל" היא אמרה והתקרבה אליי. "מישהו שאני מאוד אוהבת, את לא מכירה, שבר לי את הלב" אמרתי לה. "מי?" היא שאלה. "את לא מכירה, מישהו מישראל" אמרתי, שיקרתי. לא יכולתי להגיד לה. אני פחדתי שאני רק אעשה עוד נזק. הגענו למלון. "אתה יודע שאתה חתיכת בן זונה נכון?" רון אמרה לפלאפון. הבנתי עם מי היא מדברת. "היא לא רוצה לדבר איתך, יש לה סיבה די טובה אתה לא חושב?" היא אמרה. נכנסתי למקלחת. לא יכולתי לשמוע את זה, רציתי להתנקות מהיום הארוך הזה.
יצאתי מהמקלחת, וירדתי ללובי, לשתות משהו, לבד. "היי" הברמן אמר. "היי" אמרתי לו. "הכל בסדר?" הוא שאל. כולם יכולים לראות את זה עליי. "לא" אמרתי לו. הוא חייך ומזג לי משהו. "קחי, זה עליי" הוא אמר וחייך אליי. "תודה" אמרתי ושתיתי את זה. הרגשתי את האלכוהול זורם לי בגרון. הגרון נהיה חם. כל הגוף משתולל. הוא מזג לי עוד כמה כוסות. השעה הייתה כבר בערך שלוש בבוקר. לא רציתי לקום, וגם אם רציתי, לא יכולתי. "לעלות אותך למעלה?" הברמן שאל אותי. "לא" מלמלתי והחזקתי את הראש שלי.
"ליהי, מה את עושה כאן בשעה כזאת?" ראיתי דמות מטושטשת מדברת אליי. "שותה" אמרתי והרמתי את הכוס. "בואי, אני אעזור לך לעלות למעלה" זה היה גבר. הוא כרך את ידו סביבי ולקח אותי איתו למעלה. "הכל בסדר?" הוא שאל אותי. "מה נראה לך? אני בעננים" אמרתי לו, כמעט נפלתי. "מה קרה?" הוא שאל. "בנים זה זבל, אי אפשר לסמוך על אף אחד יותר" אמרתי לו. "עליי את יכולה לסמוך" הוא אמר ושמעתי שהמעלית נפתחה. הלכנו עד לחדר, רון פתחה את הדלת ולקחה אותי ממנו. "תודה ג'ק" היא אמרה לו בחיוך. "זה בסדר" הוא אמר. "ביי ליהי" הוא נופף לי לשלום. נופפתי לו בחזרה.
"מה קורה איתך?" רון שאלה אותי ואספה לי את השיער. "אני לא יכולתי לחשוב על הארי" לחשתי לה, עדיין חצי מטושטשת. "טוב די, לכי לישון, עזבי אותו, אל תחשבי עליו, מחר יהיה יום חדש" היא אמרה ועזרה לי להגיע למיטה. "את החברה הכי מדהימה בעולם" אמרתי לה וחיבקתי אותה. "גם את" היא אמרה בחיוך ונרדמתי.