שלושה אחים 005

טכניקה סודית ("טכניקת עוץ") לברוח מחמישה אנשי אבטחה נשואים ולהימלט ממאסר:
קודם כל, אם אדם נתפס על חם במלון בזמן שהוא מתחזה למרגל הלניסטי, ובטעות אנשי האבטחה עוצרים אותו בחשד שהוא מרגל אמיתי, אל לו לאדם להילחץ. יש לנשום עמוק חמש פעמים ולהשתמש בטכניקת עוץ. הטכניקה אינה מסובכת אך יש לזכור את סדר הפעולות הנכון כדי למנוע אי נעימויות מיותרות.
ראשית, על האדם לחכות עד שאנשי האבטחה יגררו אותו הרחק מעיניהם של אורחי המלון – זאת כדי למנוע זעזוע והלם מיותרים לאורחים המסכנים. לאחר שהושם בתא מעצר זמני, בדרך כלל אחד מחדרי השירות של המלון, ובזמן שהמשטרה בדרך, על האדם לדקלם את הלחש: "כל המים הם מרק קדמון, הו מים, עשו אותי מרק."
בשלב השלישי והאחרון, גופו של האדם יתסוס כאילו שפכו עליו חומצה, עד שיישאר רק מרק קדמוני של רכיבים קדם-ביולוגיים (שלא מכיל אפילו קטעי דנ"א או רנ"א), וזאת כדי שלא להשאיר עקבות העשויות להוליד רמז-מה עבור החוקרים במז"פ. תהליך הדה-קונסטרוקציה מהיר מאוד ונטול כאבים, לכל היותר תשע שניות.
כאשר אנשי האבטחה של מלון "זילטון" הים התחתון עצרו את מתיליאד, הוא בחן את הבעות הפנים שלהם, את המדים האפורים ואת התסרוקות, ואפילו ניסה ליצור שיחה ידידותית ע"י שסיפר בדיחה לא מאוד מתוחכמת על פרפר לילה אחד שקם בבוקר וחשב שהוא נשיא. רובם גידלו זקן, כדרכם של גברים ישראלים לאחר השירות הצבאי. הם היו בשנות העשרים המוקדמות, אך חסרו את הפזיזות ואת שמחת החיים של אנשים בגיל זה במקומות ובמעמדות אחרים, ומכאן הניח מתיליאד שהם נשואים וכבר ילדו את הילד הראשון. לאחר שלא צחקו מהבדיחה והכניסו לו כמה אגרופים בבטן, הוא החליט שמשעמם לו, ובחר להשתמש בטכניקת עוץ כדי לסיים את הלילה. בזמן שהגוף שלו נמס והתודעה שלו נהייתה ריקה כבר לא היה לו אף עניין בתגובות הזעזוע ובצרחות ש- 'אפורי הלילה הנשואים + 1' בוודאי השמיעו נוכח גופו התוסס ונמס להם בידיים, וגם לא בבלבול ובמבוכה שבטח גרם למשטרה שהגיעה למקום דקות ספורות לאחר מכן.
מתיליאד התעורר בתוך הביואינקובטור, בגופו האחר (המכשיר הביוטכנולוגי אטם אותו בפנים כמו שרחם ענקי אוטם תינוק, או כמו שנחש מכיל פיל בבטנו). היחלצות מביואינקובטור היא עניין שדורש התכווננות וסגנון, ואפשר לדעת הרבה על אדם רק מהדרך בה הוא מחלץ את עצמו מביואינקובטור. אבל מתיליאד הרגיש נייטרלי, ריק, ולא היו לו מחשבות בראש לתכנן היחלצות גרנדיוזית. הוא זימן ציפורני חתול-בלהות וקרע את דרכו החוצה, משאיר את הביואינקובטור רופס ונוטף נוזלים ריריים מאחוריו, רק כדי לחטוף סחרחורת אדירה ברגע שנעמד על הרגליים. זה היה אמצע הלילה, והוא היה שוב בשדה התותים.
"טיול לילה נחמד, אח קטן?" מתיליאד שמע קול מאחוריו. הוא הסתובב וראה את רעואל עושה מדיטציה, פניו אל מי הים התחתון, עיניו עצומות. מתיליאד ידע שהשימוש בקסם שחור בתוך שטחו הפרטי של איכר עברי פשוט הרתיח את רעואל. אבל, בוודאי, רעואל הרגיע את עצמו באמצעות טכניקות שליטה מנטלית. כרגע, רעואל היה בוודאי ממוקד מטרה, ולכן יעשה רק מה שנחוץ בשביל להשלים את המשימה בדרך האופטימלית. כלומר, נזיפה וריבים יהיו מיותרים, כל עוד שום נזק לא נגרם.
"טיול?" קרא מתיליאד, וצחק. "שאני אתבטל ואשתמש בקסם שחור רק למען השעשוע האישי? ככה אתה מכיר אותי אח גדול?"
הייתה שתיקה מרובת משמעות.
מתיליאד המשיך: "ביצעתי מבחן כדי לאשש תאוריה שעלתה לי בראש בזמן שהלכנו במדבר. נראה שהגן הגאוני לא פסח עליי."
מתיליאד לא ראה בגלל החושך, אבל הוא ידע שרעואל השתדל לא להרים גבה כשאמר: "ומה היא התאוריה?"
"אני יכול לייצר הומונקולוס עם שיער צהוב בלי עזרת מחשב."

זה סיפור בהמשכים. לקריאת שאר החלקים click me

דרך לא דרך המדבר:
בור היה איש השטח מבין השלושה. השעה הייתה צהריים, והאוויר התפתל כמו מעיים של דרקון, כלומר, האוויר היה חם מספיק כדי לגרום לאנשים להתעלף. השלושה הצטופפו מתחת לעץ ושתו מים בזמן שבחנו מפות שטח מנוילנות. בור הציע שיחכו לרכב שיעבור בכביש הבקעה השומם, ויתפסו טרמפ עד למשולש ציריה, שם הדרכים הסלולות נגמרות, ואפשר להתחיל לטפס מן הבקעה מערבה, אל חבל המדברים הנופלים והלאה אל הרי ירושלם ולבסוף אל ירושלם עצמה..
"חבל המדברים הנופלים הוא לא חבל מקולל?" שאל רעואל.
"אין שם לא חיות, לא צמחים ולא אנשים. אפילו לא עקרבי חולות. גם לא מים. אנחנו נצטרך לקנות צידה לדרך (שלושה ארבעה ימי הליכה) מראש. כנראה במשולש ציריה. כשנגיע להרי ירושלם נמצא שם כמה כפרים ג'וריים ונוכל לקנות מהם מים ופיתות."
"או שנוכל לזמן את האוכל באמצעות קסם, במקום לסחוב על הגב עשר קילו שזיפים מיובשים ומצות-דרך שלושה ימים. חשבתי למשל על דג אמנון צלוי עם פטריות שמברניף ורוטב טראקר לערב הראשון." אמר מתיליאד.
שני האחים האחרים נתנו בו מבט רע.
"סליחה," אמר מתיליאד, "שכחתי שבניגוד למטרה הכלכלית גרידא של הביקור שלנו בארץ הקודש, יש גם רכיב של בונדינג-גברי ושלוש שנים של ניתוק שאנחנו צריכים להשלים באותה הזדמנות, פרפרבלי ע"י סבל משותף בגהנום החום."
אחרי שתיקה קצרה ומבטים טעונים, רעואל אמר: "זה נכון, אח קטן. בואנו לארץ לבצע את רצונו של אבא הוא הזדמנות נהדרת להשלים פערים הן בינינו כאחים, והן עם הארץ היפה שנאלצנו לעזוב בגיל כה צעיר."
"חוץ מזה," אמר בור, "אתה בטח תהנה בחבל המדברים הנופלים."
"ולמה זה?" שאל מתיליאד בחשדנות.
"שלדים מופיעים בחבל הארץ. שלדים של חיות שהארץ לא ראתה. חיות בלי צורה או סימטריה. המקומיים, גם הג'ורים וגם העבריים – ואפילו צה"ל – פוחדים להציב בחבל הארץ את קצה הרגל. מספרים שהאדמה בולעת אנשים והסלעים נופלים במטרה להרוג."
"ומכאן השם של החבל." אמר מתיליאד. "אתה מנסה למכור לי…"
"קללת בראשית." אמרו בור ורעואל. ואז רעואל אמר: "חומר מצוין למחקר."
מתיליאד הנהן. "אני בספק אם המקום שווה משהו. רוב הסיכויים שהוא לא מקולל בכלל. מה אתה מקבל מכל זה?" שאל את בור.
"מה זאת אומרת?" שאל בור.
"למה בחרת מסלול שעובר שם. מה יש שם שאתה רוצה לראות?"
"אה לא כלום." אמר בור, משך בכתפיו וחייך. "כשהתכוננתי בבית מצאתי כמה מדריכי טיולים עתיקים, מלפני הקללה, שמציעים שיש בחבל כמה צוקים מהממים, נקיקים יבשים ומערות שהייתי רוצה לבדוק."
"טיפוסי." אמר מתיליאד, אבל השתתק לנוכח החיוך התמים של בור. "מה שתגידו."
וכך, השלושה עשו את דרכם (דרך לא דרך) אל החבל המקולל.