שלושה אחים 004

תיאור של אישה:
היא חייכה כמו המונה ליזה.
איזה יפה זה לראות
אישה מחייכת, בשמלה עברית
וכיסוי על ראשה.
כי היא אישה וזה עושה את היום טוב יותר
לבהות בה בהתלהבות מולהטת
בחן קדומים, כמו אגוז ופרח
עיניה להטו, ושיערה שחור-עברי
כאילו היא עלתה מן התנ"ך.

זה סיפור בהמשכים. לקריאת שאר החלקים click me

מתיליאד מדבר עם שתי נשים והשיחה שלהם מאוד חברותית:
האישה שהביטה במתיליאד ואז לא הביטה בו יותר, ישבה עם חברתה על אחת הספות בלובי. השתיים היו בשקט ונמנעו מלהביט בו, וסובבו את שפת גופן כך שכיסויי ראשן יסתירו את פניהן ככל הניתן. בבירור, ניכר שהשתיים לא רוצות שישים לב אליהן או שיתקרב. מתיליאד תהה האם היתה זו אישיות תת הגנרל הנהדרת שהפגין שדחתה אותן, ואם לא זה, אז מה. כך או כך, הקוסם הצעיר רצה בידור.
"ישנה קושיה ששאלתי את עצמי רבות, ונראה שלא הצלחתי למצוא תשובה לה." אמר מתיליאד שעה שהתיישב בספה שמול הספה עליה ישבו שתי הנשים. עכשיו, כשראה את פניהן, נוכח שהשתיים היו צעירות ממש בגיל חופה ואולי מעט אחריו, ויופי עברי קרן מפניהן. איזה מראה שישמח לבב כל גבר!
"אנחנו לא מעוניינות בשיחה איתך, אדוני התת גנרל." אמרה האישה בארסיות, ועם זאת, נראתה מודאגת.
"זה מגוחך להניח שתת גנרל חשוב יהיה מעוניין בשיחה איתך, גברתי." אמר מתיליאד, והרים את גבותיו בהתגרות.
"אז למה שלא תתחפף, אדוני?" שאלה האישה. הפעם נתנה בו מבט בוער שהיה בו מספיק כדי להבריח לבב כל גבר.
מתיליאד נתן לעצמו להגיב בחיוך קל, אם כי דאג להעמיד פנים שזה יראה כאילו הוא מנסה להדחיק את החיוך. "טוב, מהסיבה הזו באתי להציג בפנייך את הקושייה. והקושייה היא זו: לא הצלחתי להבין למה את וחברתך יושבות על הספה שלי."
הטמטום הגולמי של ההערה גרם לאישה לבהות בו כמה רגעים. מתיליאד התרווח בספה שלו, סקר את ציפורניו כאילו הוא נהנה מעצמו, ואז פנה להביט שוב באישה בהתגרות, כאילו מדגיש לה שעכשיו תורה.
אבל האישה לא בלעה את הפיתיון. היא ניתקה קשר עין ופנתה אל חברתה, כאילו להתייעצות. החברה השפילה מבטה אל הרצפה כל אותו זמן, ולכן לא הגיבה כאשר האישה פנתה אליה. לרגע אחד מתיליאד היה משוכנע ששתי הנשים פשוט יקומו בלי מילה נוספת. אבל אז דבר אחר קרה.
"אז אתה התת גנרל ששמעתי כה רבות עליו." אמר גבר עם פאסון. איש צבא במדים בעל הילוך גאה התקרב אל הספות בהם ישבו הנשים ומתיליאד. מבט מהיר בדלפק הקבלה ומתיליאד הבחין בפקיד הקבלה צופה בהם, מדבר אל תוך שפופרת, ולידו אדם נוסף, שנראה בעל סמכות. בבירור, השניים צפו באינטראקציה בינו לבין איש הצבא שהגיע וכעת נעמד מעל מתיליאד ונעץ בו מבט, כאילו מצפה למשהו.
מתיליאד תהה אם ישנה מחווה שהוא צריך לעשות עכשיו והוא מפספס. אולי לקום מהספה ולהצדיע? הוא ניסה לפענח את הדרגות והעיטורים על כתפיו של איש הצבא, אבל חוסר השכלתו בעניינים כאלה הפילה אותו. למרות זאת, נראה שהיו הרבה מהעיטורים והדרגות על האיש. זאת, בנוסף לכך שהאיש נראה בטוח וגאה בעצמו בנוכחות מתיליאד, העידה שדרגתו גבוהה משל תת גנרל כנראה. "אתה גנרל?" ניחש מתיליאד.

הגנרל מפגין חוזר דמיון, אך מפצה על כך בעליונות פיזית:
"אבחנה חדה." אמר הגנרל. כיווץ קל בגבות, כאילו האיש נאלץ להבליג על חוסר כבוד שמתיליאד הפגין כלפיו בכך שלא ביצע את המחוות המצופות מאיש צבא כלפי איש צבא בדרגה גבוהה יותר. "אתה כל כך צעיר. איך זה שלא ראיתי אותך אף פעם? איפה אתה משרת?" שאל הגנרל.
"הו, כבוד הגנרל." אמר מתיליאד. "אם אתה רוצה אתה יכול לשבת פה איתי בספה שלי ואני אספר לך כל מה שאתה רוצה לדעת (ואפילו מה שלא) על השירות הצבאי שלי. אמנם צעיר בשנים אני. אבל מעשי גבורה רבים כבר הספקתי לעשות."
זליגה של שפת הגוף של הגנרל לכיוון של דלפק הקבלה הראתה התלבטות פנימית קצרה, שכן הגנרל בבירור נקרא לעזרה ע"י פקיד הקבלה והאדם הנוסף שהיה מאחורי דלפק הקבלה, אולי מנהל המלון. מתיליאד שיער שהגנרל במקרה כבר היה במלון, ולכן השניים פנו אליו כדי שיתמודד עם הדרישות המגוחכות שמתיליאד העמיד בפניהם, בעודו מתנהג חשוד ומתחזה לאיש צבא. נוכחות הגנרל סימנה שהבלוף של מתיליאד עומד להיגמר בקרוב. עם זאת, העניינים קיבלו תפנית מעניינת, ועל כן מתיליאד שיער שיוכל להשתעשע עוד קצת לפני שהלילה ייגמר.
הגנרל אמר: "לא הייתי רוצה להתפרץ לשיחתך עם שתי העלמות." כלומר, הוא בלע את הפיתיון.
האישה וחברתה שתיהן נראו קפואות וחיוורות מאוד, באופן שהסיטואציה לא אמורה להצדיק.
"למען האמת, שתי אלה משעממות אותי." אמר מתיליאד. "בבירור, מסוג הנשים שמשהו חסר להן בחיים, והן מנסות לפצות על כך ע"י שיתחננו לקחת אותו מגברים המחזיקים בדבר. במקרה שלנו, ספות, אם אתה מבין למה אני מתכוון. התשב איתי?"
הגנרל, מבולבל מההערה, ניאות להתיישב. אם כי, רק לאחר שהתיישב, הבין שבכך שהסכים להצעתו של מתיליאד, הוא נתן למתיליאד לשלוט בסיטואציה. ולכן, הגנרל היה חייב לפצות על כך מיד ולבסס שליטה על הסיטואציה. לכן באופן טבעי, פנה אל הנשים, שהיו חלשות וכנועות מטבען. "תת גנרל מצחיק יש לנו פה, הא?" אמר הגנרל. אבל אז כיווץ את עיניו פתאום, ואמר: "את. איפה ראיתי אותך קודם." הוא אמר את זה לחברתה של האישה.
האישה מיד נחלצה להגנת חברתה ואמרה: "אני מכירה אותך!". הקול שלה לבבי ומזמין, כל כך שונה מהקול בו דיברה כלפי מתיליאד. כל גופה רכן קדימה אל הגנרל, כאילו כדי למשוך את כל תשומת ליבו אליה. באותו זמן, חברתה הייתה קפואה כמו פסל קרח. מה קורה כאן? שאל את עצמו מתיליאד.
"את אולי ראית אותי בטלוויזיה?" שאל הגנרל וניפח את חזו.
"לא, היא רק מעמידה פנים, כדי שתרגיש טוב עם עצמך, אדון גנרל." אמר מתיליאד לגנרל. הגנרל הסתובב והביט בו מופתע. "למען האמת," המשיך מתיליאד. "אין לה מושג מי אתה. אתה איש שולי וחסר חשיבות." מתיליאד חייך.
בשלב הזה, חברתה של האישה קמה והלכה משם. 'מעניין', חשב לעצמו מתיליאד. אך מתיליאד והגנרל היו שקועים בקרב מבטים. "מי בשם מתושלח אתה חושב שאתה?!" צעק הגנרל. "אפס בלונדיני מזדיין. אתה יודע מה אני עושה למזדיינים כמוך?"
"לא. אני גם לא רוצה לדעת." אמר מתיליאד ברוגע, כמעט בלבביות. "אני מניח שזה משהו משעמם וחסר דמיון. אם אתה רוצה לשמוע סיפורים באמת טובים, אני יכול לספר לך איך קיבלתי את הצל"ש הזה." והצביע על אחת הסיכות המומצאות שעיטרו את המדים שלו.
הגנרל הביט בלית ברירה, ועיניו פתאום התרחבו. "אלה עיטורים מזויפים!" צעק הגנרל. "אתה מתחזה! איך אתה מעז להסתובב עם השיער הבלונדיני הזה?! הלניסטי אוכל חזיר!".
מתיליאד נהנה מהזעם של הגנרל, למרות שזה היה קל מדיי להוציא אותו מאיזון, ועל כן מעט משעמם. "אתה טועה, אדוני." אמר מתיליאד. "שוב פעם, נבערות היא האויב הגדול ביותר של כל דעת, וחוסר דמיון הוא מזונה של הבערות. ועל כן, אציג לך חידה: איך יכול להיות שאני, בנאדם שהוא בהחלט ולפי כל מידה אפשרית אינו מתחזה, לובש את המדים האלה, עם העיטורים והדרגות שיוצרו להיראות דומים לאלו של צה"ל, אך עם זאת לא לגמרי כמו אלו של צה"ל, כי אחרי הכל בנאדם כהה הבחנה כמוך עדיין הצליח להבחין בהבדלים?" מתיליאד גיחך למראה נחיריו המתרחבים של הגנרל. "אני מתכוון, חייבות להיות לפחות יותר משבעים היפותזות שמסבירות בדיוק את אותן תצפיות, אך עדיין, לא מערבות את ההנחה שאני מתחזה או מרגל הלניסטי. הסיכוי שאדם חסר שאיפות כמוך לא יוכל לחשוב אפילו על אחת, הוא עדיין בלתי סביר בכל קנה מידה-"
דיבורו של מתיליאד נקטע ע"י אגרוף לפנים. כשמתיליאד התאושש מהמהלומה והביט סביבו, הבחין שמאבטחי המלון סגרו עליו, והוא אפילו לא שם לב לכך מכיוון שהיה כה שקוע בשעשוע הקטן שלו. הוא הביט באישה, הפעם בפנים ריקות, מאושרות למדיי. "הלוואי והייתי קצת יותר מוכשר בקרב פנים אל פנים. אבל פיזיות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי." הוא הופתע, מכיוון שהמבט שקיבל ממנה חזרה לא היה מה שציפה. "כי אז הייתי רוקד איתכם קצת." אמר, בטון חזק יותר, פונה אל הגנרל ומחייך את החיוך הכי מקסים שהצליח להוציא. "עצרו את האיש הזה!" צעק מתיליאד והצביע על הגנרל. אך העולם לא ניאותת להעניק לו מזל, ונראה שהמאבטחים לא הקשיבו לו. "היה שווה לנסות." אמר מתיליאד ומשך בכתפיו.
"תנטרלו את החשוד. המשטרה בדרך." אמר הגנרל לאנשי האבטחה בזמן שמחה זיעה ממצחו. וכמו אנשי אבטחה ממושמעים, הסתערו המאבטחים על מתיליאד וניטרלו אותו. למרות שלא הצליחו לגרום לו להפסיק לזמזם שירים כל הדרך בזמן שגררו אותו החוצה מהלובי.