שטח אויב – פרק 9
*
סיימתי לארוז קיטבג אחד , זה מה שהם ביקשו לקחת , לא להביא יותר מידי .
לקחתי בגדים חמים ללילה כי אמרו שיהיה קר , את המדים שלי , ואת מדי ההסוואה שלי , את הנעליים הצבאיות שלי ותיק הרחצה השחור שלי שיש בו את כול מה שאני צריכה .
אנחנו טסים מפה מהבסיס ישר לעיראק, *למוצב של צבא ארצות הברית .
רק עוד כמה שעות ואני בשטח .
״קדימה צריך ללכת״ אמרה רוז שבדקה את השעה בשעון היוקרתי שעל מפרק כף היד שלה .
נפרדנו מסילבר וג׳סמין בהבטחה שנכתוב להן מכתבים , ושנשמור על עצמנו .
העמסתי את הקיטבג הכבד על כתפי וגבי, רוז כבר יצאה מהחדר וחיכתה לי .
יצאתי אחריה והלכנו לכניסת הבסיס איפה שעשינו את השמירות , ואיפה שהמפקד אמר להתאסף .
חיכו לנו שמה שלושה טנדרים צבאים גדולים , חלק מהחיילים כבר ישבו בפנים וחלק רק העמיסו את הקיטבגים וטיפסו למקומותיהם בחלק האחורי של הטנדר הצבאי והירוק בגוון זית כהה .
רוז העמיסה את תיקה ונתמכה בצ׳אד שמיהר לעזור לה לטפס לטנדר .
עשיתי כמוה , העברתי את הקיטבג לצ׳אד ובאתי לעלות לטנדר .
יד שרירית טפסה בידי ובמשיכה אחת עליתי על הטנדר ועמדתי צמוד מידי למפקד .
״אתם מאחרות״ אמר בעצבנות והרפה מאחיזתו במרפק שלי , מגע עורו המתנתק מימני לאט גרם ללבי להחסיר פעימה , כאילו לקחו חלק ממני , מגופי , מאבריי , מרגשותיי , כאילו לקחו משהו ששייך לי , אבל פה אני טועה , הוא מעולם לא היה שייך לי .
שתקתי , התיישבתי ליד רוז ופנלופי בשקט ושקעתי בעצמי כמה שיותר עמוק.
שמעתי דפיקה חזקה על גב הטנדר שסימן לו להתחיל לנסוע , כעבור רגע הטנדר התניע , נהמת המנוע הרעישה בקולי קולות והתחילה לנסוע לכיוון שדה ההמראה של הבסיס הזה הממוקם קצת יותר צפונה מכאן .
הרגשתי את כול מהמורות הדרך , לבי קפץ עם כול מהמורה ועם כול מבט של המפקד הננעץ בי .
מחשבה אחת לא עזבה את ראשי במשך כול הזמן הזה , עוד הלילה אני יגיע לשטח , אתו .
הגענו אחרי חצי שעה ארוכה לשדה ההמראה , שמה חיכה לנו מטוס לא קטן ולא גדול , כולם עלו , לא הצלחתי להביא את עצמי לטפס במדרגות של המטוס ולהיכנס לתוכו .
יד חמה נחה על המותן שלי , ״למה את מחכה חיילת ?״ שמעתי את קולו הגברי והמתגרה של ג'ייק באוזניי .
היד שלו שנחה על מותני גרמה לראשי לקדוח בעצבנות ולבי לדפוק בעצמה אדירה .
״שום דבר״ מלמלתי ועליתי במדרגות נכנסת לבטן המטוס , התיישבתי ליד פנלופי כי צ׳אד התיישב ליד רוז והקשיב לכול הזיבולי שכל שלה .
המפקד עלה ועמד בתחילת התא , ״חיילים עוד הלילה נגיע לעיראק , מחר בשעה שבע בערב יוצאים למשימה , תהיו מוכנים , כי אם לא , אתם תמותו ״ אמר ישירות בלי ללכת סחור סחור , ישר ולעניין .
״כן המפקד״ כולם צעקו , ורק אני מלמלתי את זה , הוא התיישב מקדימת תא הנוסעים במושב לבד , הרגשתי את רטט המטוס .
המטוס החל לנסוע לאורך מסלול ההמראה , הגלגלים התנתקו מהקרקע והמטוס המריא לשמים , הלחץ עמד באוזניי וכאב הראש סחרר אותי .
עצמתי את עייני , בתקווה להירדם , הטיסה הולכת להימשך מספר רב של שעות , לבסוף נרדמתי לשינה קלה וטרופה .
התעוררתי בשנייה , לא ידעתי בדיוק למה קמתי , ספק אם לא הייתי עייפה יותר , ספק מההתרגשות .
הבטתי מסביבי , כולם ישנו במושביהם , קמתי ממקומי ועקפתי את פנלופי שישבה לידי , התקדמתי אל קדמת התא אל השירותים כדי לשטוף פנים .
עברתי ליד המפקד , הוא בהה בחלון בנוף המטושטש .
הוא ראה אותי , לשם שינוי הוא לא אמר כלום , לא אמר איזה ערה עוקצנית , או תשובה מתחכמת .
נכנסתי אל השירותים הקטנים , תא קטן וצפוף , שטפתי את פניי בכיור .
הדלת נפתחה ואז נסגרה ושוב מצאתי את עצמי בזרועותיו , הייתי צריכה לצפות לזה ממנו .
״למה את לא ישנה כמו כולם?״ שאל והצמיד אותי לקיר בתא הצפוף .
ושוב המשפטים המתחכמים שלו , לא עניתי לו , לא ידעתי מה להגיד .
״ולמה זה כול כך מפריע לך?״ שאלתי אותו לבסוף ולא הצלחתי שלא להביט בעיניו הממגנטות .
הצבע הזה זהר בחשכה , המנורה הקטנה בקושי האירה את תא השירותים הקטן והצפוף , שנינו נדחקנו בו .
״זה לא מפריע לי , היה לי קצת משעמם״ אמר וחייך חיוך קטן מלא הומור , זה לא הצחיק אותי .
ידו השרירית ליטפה את כתפי ומשכה את חולצת המדים שלי למטה חושפת כתף אחת , שפתיו נצמדו לעורי .
עצמתי את עייני , מתענגת על מגעו , על ריחו , הוא הצמיד אותי אליו יותר כנגד הקיר בתא הצפוף והסגור .
הוא עלה לאט לאט , משאיר שובל של נשיקות חמות לכול אורך כתפי וצד צווארי עד שהגיע לפני .
הוא נישק אותי נשיקה קצרה ליד שפתיי , כול מערכותיי נדלקו , לבי החל לפעום מהר יותר ממקודם .
ידי נכרכו סביב הצוואר שלו , תפסתי את העורף בחוזקה , מצמידה את עצמי קרוב אליו .
הוא גיחך משועשע , הוא ידע שהמעשים שלו להדליק אותי מצליחים עד שאני ייכנע לו וייתן לו לעשות מה שהוא רוצה בי .
הוא שוב התקרב אל פניי , שפתיו מרפרפות על שפתיי , לא נוגעות בהן אבל הנוכחות שלהן, קרוב , מלהיטה את דמי בעורקיי .
הוא הביט אל תוך עייני , לא יכולתי להסיר את מבטי מעיניו הצהובות זהובות והכובשות , כובשות כול בחורה שרק מביטה אל תוך עיניו .
הוא שוב נישק את שקע צווארי בדיוק באותה נקודה , מלהיט את הכווייה הדמיונית והנפשית שהשאיר שמה עקב מגע שפתיו .
ידו נחה על הירך שלי , מלטפת וגורמת לעורי לסמור מתחת למדים הארוכים שלבשתי .
ידיו עברו לפתוח את כפתורי חולצתי , עם כול כפתור שנפתח לבי פעם , עשר פעימות בדקה .
הוא הפשיט ממני את החולצה במשיכה אחת בודדה והשאיר אותי עם גופיה בלבד , מצמיד אותי אליו , המדים שלו מתחככים בעורי החשוף , מה שגורם ללבי לפעום מהר יותר בתוך חזי .
״רוצה לראות איך אני גורם לך להידלק בשנייה?״ לחש לאוזניי ושפתיו שוב רפרפו על שפתיי בלי לגעת.
הנהנתי ומשכתי אותו מחולצת המדים קרוב אלי , ״אני אוהב אותך״ אמר וקרץ לי , על פניו חיוך זדוני , הוא לא אוהב אותי ורואים את זה עליו , אבל הוא צדק המילים האלה באמת הצליחו להדליק אותי .
״תנשק אותי״ מלמלתי בשקט כשהוא מקריב את פניו לשלי , הוא הניד את ראשו בשעשוע .
הוא השחיל את ידיו מתחת לגופייה שלבשתי , ידיו השריריות והחמות טיילו על עורי וגרמו לי להיות פקעת עצבים אחת גדולה .
לבסוף שפתיו נצמדו בחוזקה לשלי , מושך את שפתיי ומחדיר את לשונו לפי .
יד אחת שלו תפסה את מותני מתחת לגופייה , וידו השנייה תפסה את סנטרי .
משהו בו גרם לי לא להתנגד , משך אותי יותר , הלהיט אותי בשנייה .
העניים האלה , שגורמת לי להיות בסערת רגשות רק ממבט חטוף שלו הישר לעניי .
שפתיו נשכו את שפתי התחתונה בהתגרות , גניחה קטנה נפלטה מפי בלי שרציתי .
הוא חייך תוך כדי הנשיקה , גורם לי לשקוע יותר בתוך יופיו המסתורי , המתעתע .
יש משהו מתחת לפני השטח , משהו שאני חייבת לגלות מה הוא .
הוא משך אותי ממותני והתיישב על מכסה האסלה הסגור , מושך אותי לשבת על ברכיו , הוא שוב נישק אותי בשקע צווארי בדיוק באותו הנקודה , גורם ללבי להשתולל בתוך החזה שלי , לדם שלי לפעום בעורקיי בצורה מהירה וחדה .
ועם כול תזוזה לבי מחסיר פעימה , ספק מהפחד הזה שישחרר את מגעו שאני כול כך אוהבת .
מגע שפתיו על עורי עקצץ , לא רציתי שינתק את עצמו ממני , אבל זה מה שהוא עשה , עקר את עצמו ממני בכוח .
התנשמתי במהירות מנסה להסדיר את הנשימה הפראית שלי , והוא לעומת זאת ניראה נינוח .
״תתלבשי חיילת״ אמר לי במהירות , הרמתי את חולצת המדים מרצפת תא השירותים הקטן והצפוף לפקודתו , ולבשתי אותה על גופי , מכפתרת את הכפתורים אחד אחרי השני עד שסגרתי את כולם .
״אל תספרי שום דבר ממה שקרה פה״ אמר במהירות , כמעט כמו כול פעם , אני לא יספר לאף אחד , גם בלי שיגידו לי , אם הגנרל ידע על הדבר הזה , הוא לא יהסס לזרוק את שנינו מהצבא , וכול הקריירה הצבאית תרד לטמיון.
הוא פתח את הדלת ונעלם מאחוריה , הדלת נסגרה ונשארתי לבד בתא השירותים , פתאום נהיה יותר מרווח מלפני דקה .
נשמתי נשימה עמוקה כדי להסדיר את הנשימה הפראית שלי , להרגיע את הלב המשתולל בחזי , ולכאב הראש שקודח בי.
שטפתי את פניי במים קרים מהכיור הקטן שהיה שמה , מסירה מעל עייני את קורי השינה ומעוררת את עצמי לחלוטין .
כול מה שקרה הרגע הרגיש כמו חלום , כמו משהו טוב מידי , הרי מעולם לא היה לי משהו טוב .
תמיד היה רע , באתי מהאשפתות , מהרחוב , מהפשע , למרות שאני לא נראית כזאת , שאני נראית עדינה , שקטה, מופנמת .
ברגע שאני מתעצבנת , הנערה ההיא שגדלה ברחוב יוצא ממני , מילים וקללות ארסיות , רק רעל אני רואה מבעד לעיניי .
סגרתי את הברז והמים הזורמים חדלו מלזרום אל הכיור , שמתי לב שקפאתי במקומי ושקעתי במחשבות .
לקחתי נשימה עמוקה מתעוררת מהטראנס ששקעתי בו ויוצאת מתא השירותים .
עברתי על פני המפקד בלי להביט בו , הוא דיבר עם איזה מישהו , כנראה טייס המשנה כי לא היה לו את אותם המדים כמו של שאר החיילים .
חזרתי להתיישב ליד פנלופי שעדיין ישנה שנת ישרים שקטה , היא אפילו נשארה באותה התנוחה ממקודם .
התיישבתי חזרה במקומי , לבי לא הפסיק לפעום במשך כול הזמן הזה .
נגעתי עם אצבעותיי בשקע צווארי בדיוק במקום שבו הוא כול הזמן מנשק אותי , צמרמורת חלפה בגופי כשחשבתי על מגע שפתיו החמות הנצמדות כנגד עורי .
אותם המילים שאמר מקודם , למרות שאני יודעת שהוא לא מתכוון לזה , שזה לא באמת נכון והוא רק רצה להדליק אותי יותר .
פלשבק קפץ למוחי למרות שזה קרה לפני מספר רגעים אחדים .
••״רוצה לראות איך אני גורם לך להידלק בשנייה?״ לחש לאוזניי ושפתיו שוב רפרפו על שפתיי בלי לגעת .
הנהנתי ומשכתי אותו מחולצת המדים קרוב אלי , ״אני אוהב אותך״ אמר וקרץ לי , על פניו חיוך זדוני , הוא לא אוהב אותי ורואים את זה עליו , אבל הוא צדק המילים האלה באמת הצליחו להדליק אותי . ••
עצמתי את עייני והתרווחתי במקומי מכינה את עצמי לשינה , אבל בכול פעם שעצמתי את עייני דמותו עלתה בדמיוני , עיניו היפות קדחו בי וגרמו לי להיחרב עד עפר .
פקחתי את עייני במכה , פוחדת לעצום אותם שוב כדי לא לראות אותו , לא לראות את העניים המיוחדות שלו שגורמות לי להיחרב כול פעם מחדש .
רק מלהביט באותם עיניים צהובות זהובות הלב שלי נקרע ממקומו .
נשארתי נטועה במקומי , כולם ישנו מסביבי אבל אני לא הצלחתי לעצום את עייני בלי שדמותו תעלה ברוחי , אז וויתרתי על השינה .
*
הגענו למוצב בעיראק , הכול נשכח ממני לרגע , סוף סוף אני בשטח , שטח אויב , אני פה להגן על המדינה שלי , לשמור עליה , לתת את עצמי אם צריך למענה .
המוצב בשטח קטן מאוד , חמישה אוהלים בסך הכול .
חילקו אותנו לאוהלים , הבנים מחולקים לשתי קבוצות שבכול קבוצה שלושה , באוהל אחד .
מכיוון שהיינו שלוש בנות בסך הכול מכול הקבוצה אז היינו אנחנו באוהל .
המפקד באוהל נפרד , ובאוהל החמישי מין חיקוי של חדר אוכל .
נכנסנו לאוהל , שלושה מיטות שדה מתקפלות ניצבו משלוש הדפנות של האוהל .
רוז עיוותה את מבטה ונשכבה על המיטה וכך עשתה גם פנלופי , הנחתי את הקיטבג לצד רגלי המיטה הלא נוחה ונשכבתי עליה גם אני .
ניסיתי להירדם , בסוף העייפות הכריעה ונרדמתי במהירות .
תגובות (11)
יעיי :)
חחח אהבתי מחכה להמשךך
תמשיכיייייייייייייייי
מדהים כול כך אהבתי את הסיפור ;)
הכתיבה שלך משתנה מרגע לרגע ^^
תתממשייכיי דחווףף
שמחה שאהבתם , אני משקיעה המון בסיפור הזה ;-)
וואי מושלםם !! <3
תמשיכי !!
מוצב זה לא ממש מחנה זה יותר סתם כמה אוהלים כדי שיהיה איפה לישון וזה סיפור מושלם אני סוגדת לך על זה שאת עושה סיפורים כאלה מושלמים! תמשיכי!
המשך!!!!!!!!!!!
מוווווווששששלללללםםםם אביההה תמשיכיי !!!♥♥♥
תמשייכייי
תמשיכיי דחווופ ! <3