שטח אויב – פרק 7

הגעתי אל הבקתה , הבטתי על שעוני , בסך הכול 12:10 , עבר רק 10 דקות הפסקה , זה היה ניראה הרבה יותר זמן מזה .
הבחנתי בראיין בכניסה לבקתה מעשן סיגריה , נשפתי לרווחה לפחות אני לא יצטרך לראות אותם עושים משהו .
״היי המפקד ״ אמרתי לו הוא הניד בראשו פעם אחת ונכנסתי פנימה , מצאתי את סילבר שקועה בציפורנייה כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם הזה .
״היי״ אמרתי לסילבר קצרות והתיישבתי על הכיסא מעץ הפנוי לידה .
״איפה היית , לקח לך המון זמן לחזור״ אמרה לי והסירה סוף סוף את מבטה מציפורניה והתמקדה בי .
״הלכתי לשירותים , ועשיתי סיבוב קטן״ אמרתי לה וניסיתי להראות הכי טבעי שיש , היא כיווצה את גבותיה בתהייה ואז לבסוף הרפתה ונאנחה .
״אוקי״ ענתה קצרות והחזירה את מבטה אל ציפורנייה והמשיכה להתעסק אתם .
בהיתי בקיר , החדר שקט פרט לרעשים קטנים שסילבר עשתה , ולרעשים קטנים שראיין עשה .
פלשבקים עלו במוחי , כמו קצב פעימות הלב המאיץ את מהירותו בחזה שלי כשהוא רק נוגע בי .
ההרגשה המוזרה הזאת כשהוא משחרר את אחיזתו , מגעו , ופתאום העור שלי שורף כמו כוויה .
הצמרמורת הזאת שמטפסת במעלה הגב שלי כשהוא מלטף את הלחי שלי , את השפתיים .
והרגע הזה , כשהוא מצמיד את שפתיו בכוח לשלי , ומצמיד את אגני אל אגנו , אני מרגישה מין לחץ כזה המעיק על החזה שלי , לחץ טוב .
רעש נוסף חזק יותר בחדר שלפו אותי מהזיכרונות ששקעתי בהן , זיכרונות שקרו בסך הכול היום , אתמול , ושלשום .
׳לעזאזל מה קורה לך ?׳ נבח עלי עצבני המוח , ׳אני לא יודעת׳ עניתי מבולבלת למוח שלי שיוצא ככול הנראה נגדי .
׳את רוצה לצאת אל השטח?׳ שאל המוח שאלה שהיא כול כך מובנת מאליו .
׳ברור , אחרת לא הייתי פה׳ עניתי למוחי בתגובה .
שקט .
״מייג׳ור?״ שמעתי קול גברי קורא בשמי, ישר התנערתי מהמחשבות ששוב שקעתי בהן , וכמו תמיד עניי נמשכו אל עיניו הצהובות זהובות הממגנטות כול כך .
״כן המפקד ?״ שאלתי והבטתי מסביבי , סילבר וראיין כבר לא היו בחדר , הפעם תורם לשמור בחוץ בזמן שאני פה בפנים בדיוק ההפך ממה שעשינו קודם , שאני וג'ייק בחוץ והם היו בפנים .
״את בסדר ?״ שאל אותי וכיווץ את גבותיו, ככול הנראה שקעתי במחשבות יותר מידי אז הוא חשב שאני לא בסדר , ושאולי זה באשמתו .
״אני בסדר המפקד״ אמרתי לו .
הוא הנהן בראשו פעם אחת והתיישב על הכיסא מהצד השני של השולחן , רחוק ממני והוא משחק בידו במצית שחורה שכתוב על הפלסטיק .
(USMC – (United States Marine Corps
כמו על הקעקוע שלו על לוח החזה .
הוא בהה בי עיניו לא ירדו ממני , העניים היפות שלו וצבעם הכול כך לא טבעי לא ירדו מפניי , ניסיתי להימלט ממבטו והבטתי לכול מקום אחר בחדר , מצאתי את עצמי מגלה עניין רב בנעליים הצבאיות השחורות שלי .

השעתיים האלה עברו במהירות , השעה כבר 02:00 , הפסקה נוספת , ואז עוד משמרת שמירה עד השעה 03:00 ומחליפים אותנו חיילים עד הבוקר ולפי ההצבות של כול חייל בתורנויות שמירה .
בדיוק במחשבות אלו ראיין נכנס לבקתה וסילבר אחריו , היא התיישבה לידי בשקט ולא אמרה דבר , כנראה שגם היא שקועה במחשבות משלה .
״אנחנו הולכות לנשום אוויר״ אמרתי ומשכתי את סילבר החוצה , התחלנו ללכת אחת ליד השנייה בשביל הלא סלול אל עבר מבנה חדר האוכל הדי גדול שיש לנו בבסיס .
״מה קרה ?״ שאלתי את סילבר שיצאנו מטווח שמיעה של כול מישהו אפשרי שיכול להקשיב לנו , אני מכירה את סילבר כבר שנתיים ויודעת להבחין מתי משהו טוב ומתי משהו לא טוב אצלה .
״שום דבר״ שיקרה ונמלטה ממבטי הנוקב שנשלח אליה , הגענו לחדר האוכל והתיישבנו על ספסל עץ רעוע מחוץ למבנה מתחת לעץ גדול שהעלים שלו ירוקים .
״אני מכירה אותה סילבר , תספרי לי את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי״ אמרתי לה והנחתי יד מנחמת על הברך שלה .
״משהו אצל ראיין שונה , לא כמו כול הזמן שאני נדלקת על מישהו , שזה כמה פעמים ביום״ התחילה את המשפט ברצינות וסיימה אותו מצחקקת .
הנהנתי אליה וחייכתי , ״מה כול כך שונה בו?״ שאלתי אותה והחזרתי את השיחה שלנו לרצינית .
״אני לא יודעת , בהפסקה הראשונה שעשינו והלכת , ואז גם המפקד ג'ייק הלך ונשארנו רק אני והוא לבד ״ אמרה ועצרה רגע .
״הוא לא כמו כול הילדים שיצאתי איתם , הוא בוגר , הוא מתנהג שונה , מתנהג שונה אלי״ אמרה לי .
היא תמיד הייתה יוצאת עם אנשים בגילה, בחודש הבא היא תיהיה בת 20 .
״באיזה מובן שונה?״ שאלתי אותה וניסיתי להבין יותר את דברייה .
״הצורת דיבור שלו אלייך , לדעת מתי לענות לך ומתי לא , הצורה בה הוא מנשק ונוגע ״ אמרה , ״יותר מידי פרטים״ מלמלתי אליה והיא גיכחה .
״אני לא חושבת שזאת סתם הדלקות זמנית , ניראה לי שאני מפתחת אליו רגשות , אף פעם לא פתחתי למישהו רגשות , בלה זה מלחיץ אותי , אני לא יודעת מה לעשות״ אמרה לי והפעם הביטה היישר אל תוך עייני.
״סילבר , את מאוהבת , את לא אמורה לעשות משהו , את רק צריכה לתת ללב שלך להנחות אותך בנוגע אליו , אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות״ אמרתי לה .
היא הביטה אל השמים השחורים , עוד מעט הזריחה .
השעה החשוכה ביותר בלילה זה השעה שהכי קרובה לזריחה .
״בל , הוא מפקד , אם הגנרל ידע על זה משהו , או שהקשר הזה יוודע לממונים עלינו , יעיפו את שנינו מהיחידה , אסור לו להתעסק עם החיילות שלו״ אמרה לי , היא הרגע הסבירה לי את הדבר שהכי פחדתי ממנו , גם ג'ייק הוא מפקד , וגם הוא מתעסק עם החיילת שלו , אם יתפסו אותנו יעיפו את שנינו מהיחידה .
הרמתי את מבטי הרדוף אל השמים הכהים והבטתי על החצי סהר התלוי בשמים .
״את לא החיילת שלו , הוא המפקד של הפלוגה השנייה ״ ניסיתי למצוא פירצה בדבריה .
״בלה , הוא 2 דרגות מעלי , אני לוטננט , והוא קולנול , הוא נחשב המפקד שלי״ אמרה לי בקול חנוק .
נשמתי עמוקות וניסיתי לחשוב על תשובה הגיונית לענות עליה , ״במידה והלב שלך יבחר בדרך בזאת , פשוט תמנעי מלהיפגש איתו במקומות בו יוכלו לראות אותך״ אמרתי לה .
היא שתקה לרגע , כנראה מעקלת את התשובה שנתתי לה .
לבסוף היא הנהנה , ״תודה בל , עזרת לי״ אמרה לי וחיבקה אותי ביד אחת .
״בכיף , אני תמיד פה בשבילך״ אמרתי לה והשבתי לחיבוקה .
״כדאי שנחזור , כבר עברה מחצית מההפסקה ״ אמרה לי .
קמנו מהספסל והתחלנו לצעוד בחזרה על השביל הלא סלול בחזרה אל הבקתה שבכניסה לבסיס .