שטח אויב – פרק 17

יצאתי מחדרי שהייתי בו בקושי , סגרתי את הדלת אחרי וצעדתי אל המטבח , רק עכשיו הבחנתי שבטני מקרקרת ואני רעבה.
הרבה זמן לא אכלתי אוכל טוב , אמיתי , טעים , תמיד אכלתי את האוכל המגעיל בבסיס .
נכנסתי אל המבטח , אבל קפאתי בפתח , בוהה בג׳ייק .
הוא עמד ליד השיש , ראיתי רק את גבו אבל לפי התנוחה זה נראה שהוא קוצץ משהו על לוח חיתוך , לא ידעתי הוא יודע לבשל , הוא מפתיע אותי כול פעם מחדש, לא תמיד לטובה .
״בן-זונה״ שמעתי אותו מקלל ועוד כמה קללות עסיסיות , ישר הפשרתי מהקיפאון ונכנסתי אל המטבח , נעמדתי לידו , מסתכלת אל קרש החיתוך המונח מולו על השיש , סכין באחד מידיו הוא ניסה לחתוך מלפפון אבל הוא חתך את עצמו בטעות ודמו התפשט על אצבעו וטפטף על קרש החיתוך .
תפסתי בידו והפניתי אותו אל הכיור , מושכת את אצבעו מתחת לברז ומדליקה את המים , מים קרים זורמים ומרטיבים את אצבעו המדממת .
״אני בסדר״ אמר ועקר את ידו מידי , לבי החסיר פעימה , קולו כול כך קר , נוקשה , שונא .
למה אין לי את האומץ להתעמת מולו , לשאול אותו מה לא בסדר בו , מה לא בסדר בי , למה הוא מתנהג ככה , למה הוא מתנהג ככה אלי ? , אבל בכול פעם שעיניו היפות מביטות אל עייני וחודרות לנשמתי האומץ אובד לי ואני לא יכולה להוציא מילה מפי .
משכתי את ידי לאט בחזרה והרפיתי אותה לצידי גופי , לוקחת צעד אחד אחורה ונסוגה מהמטבח שהתפשטו בו ריחות נעים מבישול כולשהו על הכיריים החשמליות .
הלכתי בחזרה אל החדר שלי , סוגרת אחרי את הדלת אבל לא נועלת , התיישבתי על צד המיטה שלי , ליד שידת הלילה .
ניסיתי לחשוב מה לעזאזל לא בסדר בי ?, כול הבעיות שלי מתחילות בי , אני המרכז של כול בעיותיי .
פתחתי את המגירה הראשונה בשידת הלילה , מופתעת לגלות את היומן שלי מלפני שנתיים וחצי , מהתקופה בה עוד הייתי גרה פה בבית .
כריכת העור שלו העבירה צמרמורת בגופי , בפנים כתובים כול הסודות שלי , רציתי לזרוק את היומן כמו שזרקתי את התמונה הסדוקה , אבל משהו מנע ממני ופתחתי את הכריכה , כדי לקרוא מה כתבתי .
*
ינואר 27
יומני היקר ,
החיים שלי כול כך יפים וטובים מאז שפגשתי את דין במירוץ האופנועים הלא חוקי ההוא , אני שמחה שיש מישהו שאוהב אותי , מישהו חיובי בחיים השליליים שלי .
אבא עזב היום את הבית , כמה שאני לא רוצה להאמין בזה אני יודעת בתוך תוכי שהוא לא יחזור , לא אחרי שאימא בגדה בו .
היא מגעילה , איך היא יכלה לעשות את זה לבן אדם שהיא אוהבת ? , אני בחיים לא יבגוד בדין , אני בטוחה שנתחתן בסופו של דבר , אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי , זה רק עניין של זמן .
*
גיחכתי , הייתי כול כך תמימה , נאיבית, חשבתי שהאהבה זה הדבר הכי טוב בעולם , אבל זה בולשיט אחד גדול , גם דין מוכיח לי את זה , וגם ג׳ייק .
ג׳ייק לא אוהב אותי , הוא משחק בי , בטח שחק בעוד אלף בחורות כמוני , אני סתם נותנת לעצמי לפתח ציפיות , לקוות לדברים שלא יהיו , הוא רק רוצה להיכנס לתחתונים שלי , לא משהו אחר , לא משהו מעבר .
הוא לא אוהב אותי !
נערתי את ראשי בתקווה שזה יסלק את המחשבות המציקות לי ואינן מניחות לנפשי , והמשכתי לדפדף ביומן , כמה חודשים קדימה , נעצרת על אחד מהדפים .
*
מאי 14
יומני היקר ,
היום אנחנו חוגגים ביחד חצי שנה , אנחנו מאוהבים וגרים ביחד , הוא תכנן משהו להערב , אני ממש סקרנית .
היום גם אבא שלי התקשר , אחרי חודשים ארוכים שלא יצר קשר עם המשפחה המצומצמת שנשארה, שזה כולל רק אותי ואת אימי ליליאן .
הוא סיפר לי על שמצא רעייה חדשה , והם מתכננים להתחתן , כול כל כאב לי שהוא אמר את זה ניתקתי לו את השיחה איך שהוא אמר את זה .
איך הוא יכול לעזוב אותי ככה , להשאיר אותי עם האימא הנוראית הזאת שרק הרסה את חיינו , שנאתי אותו על זה , ושנאתי אותה בגלל זה .
*
הייתי כול כך שונה , שונה ממה שאני היום , שונה ממה שהייתי פעם , ממה שהייתי בעבר , בעבר בו הייתי עם דין , רק במבט לאחור אני מבינה כמה טעיתי, כמה שגיתי בנוגע לבן אדם הזה , כמה טעיתי שהכנסתי את עצמי לזה מלכתחילה .
העברתי עוד כמה דפים עד לחודש יוני , החודש בו דין נעצר על ידי המשטרה , ביום הזה לבי נשבר .
*
יוני 6
יומני היקר ,
אני רוצה לבכות ! , אני רוצה לצרוח ! , אני רוצה למות !
אני לא מאמינה , אני פשוט לא מאמינה עד כמה החיים יכולים להיות נוראים , אני יודעת שהוא אוהב אותי , הוא לעולם לא היה מנסה לאנוס את הבחורה ההיא במועדון , אני יודעת שזאת טעות , שהפלילו אותו כדי שלא יתפסו את התוקף האמיתי ומאשימים את דין שלי , זה פשוט לא נכון !
אני רוצה למות ! אני לא מאמינה שמכניסים אותו לכלא בגלל זה , בגלל שהפלילו אותו !
*
הייתי כול כך פסימית , עיוורת , סתומה שלא ראיתי אז את כול הסימפטומים , הוא בגד בי , הוא באמת ניסה לאנוס את אותה הבחורה במועדון , הייתי כול כך עיוורת שלא ראיתי שזה נמשך זמן מה , הייתי כול כך סתומה ולבי נשבר.
חריקת הדלת העירה אותי מהמחשבות ששקעתי בהן , לא רציתי להפנות את מבטי לדלת לראות מי נכנס , לא מישנה מי זה , למרות שידעתי שזה ג'ייק , אני מקווה שיעזוב, ייתן לי להישאר לבד , להבין את חיי בצורה שונה , אופטימית .
ומה אני מתכוונת לעשות עכשיו אחרי ששחררו אותי מהצבא , אחרי פציעות כאלה , הבעיות הפסיכולוגיות לא יחזירו אותי עוד לשרת , ואם כן בחיים לא יוציאו אותי לשטח , ומה זה שווה לי ?
נשכבתי אחורנית על המיטה נאנחת בקול, יודעת שג׳ייק בחדר מביט עלי , אולי מפתח הדלת .
ניסיתי לחשוב מה עכשיו ? , מה הלאה ?, מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי עכשיו ?
מבטי הנעוץ בתקרה , עצמתי את עיניי , ושוב התמונות הנוראיות עולות במוחי ובמחשבותיו , אותם רגעים קשים ומרים שאיני רוצה לחזור לשם שוב , ולא להיפצע שוב .
הנוף המדברי שוב עולה בעייני רוחי , את המחבלים , את הכפיות , את הצרחות , את הכאב , את הצעקות בעירקאית , את הצעקות באמריקאית , את כול ההרס , רעש ההפצצות לא מפסיק להדהד באוזניי, בום אחרי בום , וכך גם לבי דופק עם כול פצצה שנוחת בעייני רוחי , בום אחרי בום .
פקחתי את עייני במכה , לא נותנת לעצמי שוב ליפול בתהום הזיכרונות , בתהום עמוקה בלי תחתית .
רצתי לצעוק , לפרוק כול עול , אבל שום צליל לא בקע ממני , אפילו רעש הנשימות שלי היה שקט וחלש, חרדה מילאה אותי, חרדה ממה שהיה וחרדה לעתיד , מה הולך להיות איתי עכשיו ?
קמתי לישיבה והבטתי אל פתח הדלת הוא עמד שמה בוהה בי , מבטו השלו והרגוע על פניו כמו תמיד , יופיו עוצר נשימה ומדהים , ועיניו חודרות לעיני ומשאירות סערת רגשות בתוכי , מעבר לסערה שכבר מתחוללת בתוכי .
למה הוא תמיד ככה ? , גורם לי להשתגע, לאבד עשתונות , והוא תמיד רגוע .
למה אני לא זוכרת אותו , למה אני לא זוכרת שגדלתי אתו , איך אני לא זוכרת את העניים היפות האלה.
זה מחרפן אותי .
״תפסיק לעמוד שמה , זה כבר ניהיה מטריד״ אמרתי ואת החלק השני של המשפט מלמלתי .
הוא גיחך , ״אני שמח שיש לי השפעה כזאת עלייך״ התלוצץ , אבל לא מצאתי שום דבר מצחיק בדבריו.
חיוכו המשועשע והנטול הומור ירד מפניו ושוב חזרה ההבעה הרגועה והשלווה שלו .
״מה אתה רוצה ?״ שאלתי נוקשת , לא נותנת לעצמי שוב ליפול בפח שלו , בפח של הילד הרע החתיך והמסתורי .
״הרבה דברים״ אמר והחיוך המשועשע חזר אל פניו , שוב הוא לא מוותר אף פעם על התשובות המתחכמות , על הערות העוקצניות .
פשוט נמאס לי ממנו , אבל בכול זאת איני יכולה להסיר את עייני מיופיו .
״אז תלך להשיג את ׳ההרבה דברים׳ ותעוף לי מהחדר״ אמרתי אליו עצבנית .
״ככה את מתייחסת לידיד ותיק ?״ שאל והחיוך המשועשע דבוק לפניו , כי הוא יודע שזה מעצבן אותי יותר מנה שאני כבר עצבנית .
״אתה לא ידיד , ואתה לא ותיק , אני לי שום קשר אלייך , אז בבקשה כך את הרגליים שלך ותעוף לי מהחדר״ אמרתי הפעם בנימה קצת יותר רגועה , מנסה להשתלט על הכעסים שלי .
״או מה ?״ התגרה בי , עיניו נעוצות בעייני והוא לא מראה סימנים שהוא עומד לעזוב , רק רקוע במקומו בפתח החדר נשען עם ידו הבריאה על המשקוף .
״אז אני יעיף אותך״ מלמלתי וקמתי מהמיטה , צועדת לעברו ומנסה לדחוף אותו מהחדר שלי כדי שאני יוכל לסגור את הדלת .
״זה לא יעזור מותק , את לא תצליחי להוזיז אותי״ אמר וחייך חיוך נטול הומור, זה עצבן אותי כול כך , כי הבנתי שבאמת יש לו השפעה כזאת עלי .
הוא אחז בידי שניסתה לדחוף אותו החוצה והצמיד אותי קרוב אל החזה החשוף שלו , ״את לא תצליחי״ אמר וגיחך משועשע , הקרבה אליו , גרמה לי להסמיק טיפה .
״למה אתה לא מרפה?״ שאלתי והתכוונתי להכול , אלי , אל החדר , אל החיים שלי , ואל הרגשות שלי , למה הוא לא משחרר מעצם קיומי ?
״מעולם לא נאחזתי בשביל להרפות״ ענה התחכמות , זה העלה לי את הסעיף , זה מילא אותי בעצבים שלא רציתי .
״פשוט תלך!״ צעקתי עליו והכיתי בחזהו השרירי בידי הבריאה , מנסה לכך שהוא באמת ירפה ממני .
המכות שלי לא כאבו לו , למרות שהשתמשתי בכול הכוח המועט שיש לי להכותו .
״אני שונאת אותך!״ צעקתי והמשכתי להכותו בלי לשים לב שדמעות פורצות מעניי ואני נותנת לעצמי לפרוק את כול הכאבים , הלחצים , את רגשותיי בפניו .
הבטתי אל עיניו הזהובות צהובות , בהירות כול כך שהן כמעט זוהרות .
״אני שונאת אותך , אתה בן זונה חסר רגשות , פשוט תלך , אני לא רוצה לראות אותך , יותר לעולם !״ צעקתי והכיתי אותו.
שפתיו נצמדו בכוח לשלי , הוא נישק אותי והצמיד אותי בכוח אל הדלת , לא התנגדתי , רציתי את זה , רציתי את זה מאז שהוא התנתק משפתיי בפעם הקודמת .