"שושלת המוות"- פרק שמיני :)

פרק שמיני

הכל קרה מהר מדי. רגע אחד טיילור הייתה עסוקה בטיפוס על ענף של עץ, משקיפה על בנות הדודות הרכלניות שלה – שאפילו לא טרחו להזמין אותה למשימה הסודית שלהן – ורגע לאחר מכן היא ראתה את ג'ס מנפצת את כדור המעבר שהיא השיגה בדרך לא חוקית, סביר להניח. אומנם השער שנפתח גרם לדעתה של טיילור להיות מוסחת רק לרגע, אך היא איבדה את אחיזתה בעץ והחליקה הישר אל תוכו.
הנפילה אל תוך השער הייתה מוזרה. אור מסמא תקף את עיניה באכזריות. היא הרגישה כמו בצניחה חופשית, רק שבסופו של דבר היא מצאה את עצמה נוחתת על שני עצמים שונים שבלמו את נפילתה.
"איפה אנחנו…" קולה של אלינור נשמע מעורפל כשארבעת הנערות נחתו על מדרכה במקום לא מוכר.
"אני… נראה לי שאנחנו ביפן." קולה של ג'ס נשמע נלהב מהרגיל כאשר היא סרקה את הרחובות ההומים אדם, את המסכים הענקיים מעל הבניינים שהיו מלאים בכתוביות בשפה שהיא יכלה לזהות כיפנית. הכל סביבם היה צבעוני ומלא חיים ואנשים שסביבם היו עסוקים כל כך בענייניהם שהם אפילו לא הבחינו בהן.
"מה את עושה פה?" שאלה ארטמיס.
ג'ס, שהייתה כל כך מרוכזת במתרחש סביבם אפילו לא הבחינה בטיילור, שאיך שהוא נמצאה איתם שם.
ארטמיס שכבה כשגבה פונה אל המדרכה, אלינור שכבה לצידה על הבטן ונראתה מוטשת לגמרי. טיילור נפלה על שתיהן, אך כשהתאוששה מהסחרחורת שחשה עקב המעבר בכדור המעבר, היא מיהרה לקום ולהזדקף, להביט על ארטמיס מלמעלה.
"שמעתי שבת הדודה האהובה שלי מדוכאת, אז הייתי חייבת לבוא לעודד אותה." השיבה טיילור בציניות ושלחה מבט ארסי לעבר ארטמיס.
"זה ממש מחמם לי את הלב," ארטמיס השיבה באותה נימה. "לדעת כמה שאת דואגת לי אבל-"
"זה לא חשוב עכשיו," ג'ס קטעה את הוויכוח ועזרה לאלינור לקום ממקומה על המדרכה. "באנו לכאן בשביל ליהנות, ואם טיילור כבר כאן היא יכולה להצטרף אלינו." ג'ס חייכה והובילה את כולן בין המוני האנשים. ארטמיס ידעה שג'ס הייתה קשורה אל טיילור לא פחות מאליה, הן עברו לא מעט יחד, אבל במקרה הזה היא היא הייתה צריכה להיקרע בין שתיהן.
ג'ס שלפה מכיס המכנסיים שלה מכשיר קטן ובלתי מזוהה שבמרכזו מסך, שהיה לא גדול יותר מטלפון נייד טיפוסי, ועליו נראו הרבה קווים וצורות גאומטריות – הבולטת בהן הייתה נקודה אדומה מהבהבת שזזה בקצב צעדיהן. מדי כמה שניות המסך היטשטש והשמיע רעשים מוזרים. המצב הכללי של קופסאת המתכת לא נראה מבטיח במיוחד.
"אני ואבא שלי עבדנו על זה חודשים." היא חייכה מעבר לכתפה אל בנות דודותיה שהלכו בעקבותיה כמו עדר, לא מרוצות אחת מנוכחות השנייה. "זה מכשיר שאמור לאתר שערים, וזאת הפעם הראשונה שאני עושה בו שימוש. נכון שזה אדיר?" היא שאלה בהתלהבות, מתעסקת עם גב קופסאת המתכת ומחברת כמה חוטים רופפים מחדש.
"אממ… צר לי להיות זאת שהורסת את החגיגה," אלינור התערבה, "אבל איך זה בדיוק אדיר אם זאת הפעם הראשונה שאת עושה בו שימוש? הוא גם ככה לא נראה יציב במיוחד."
"אוי, תירגעי," נימתה של ג'ס הייתה נינוחה מדי בהתאם למצב, וזה שיגע את אלינור. "אבא שלי אמר שהמכשיר בסדר גמור. וחוץ מזה, "
"איך הוא יודע אם הוא לא השתמש בו?"
"יש סיכוי שהמעבר בשער שיבש מעט את התדר שלו – אני על זה," היא אמרה והמשיכה ללחוץ על כל מני כפתורים בגב המכשיר.
"שיהיה. איך את יודעת שיש באזור שער פעיל ולא עשינו את כל הדרך הזאת לחינם?" היא המשיכה לתחקר אותה, לא מרוצה לגמרי מהמצב. היא רק רצתה לחסל קצת מפלצות, ואז היא מצאה את עצמה ביפן עם בת דודה היפראקטיבית.
"האנרגיה של כדורי המעבר קשורה לזאת של השערים," ג'ס לא פספסה את ההזדמנות להשוויץ מעט בידע שהיא רכשה מאביה. "ככל שצבע הכדור בהיר יותר וההילה שלו חזקה יותר, הטווח שלו גודל והוא מוביל את המשתמש בו לשער הפעיל הכי רחוק בטווח הזה." מיד עם סיום ההסבר היא סגרה את גב הקופסה – המסך הפסיק להיטשטש ונראה יציב הרבה יותר, למרות שיכל להיות טוב יותר.
אלינור חשבה על הלובן הבוהק של כדור המעבר שג'ס ניפצה קודם לכן, והיא תהתה כמה גדול המרחק שהן עברו. היא הבינה שלהמשיך את השיחה לא יתרום לה עוד, ולכן היא חזרה לשתיקה האופיינית לה.
בזמן שהן דיברו, טיילור וארטמיס לא הפסיקו להחליף ביניהן מבטים עוינים. שתיהן לא היו מרוצות מהמצב ובקושי התרכזו בשיחה.
לאחר בערך רבע שעה נוספת של שתיקה מביכה, סביבתן הפכה להרבה פחות הומה והן מצאו את עצמן בשטח פתוח בסמוך לכביש מהיר מחוץ לעיר. מכשיר הזיהוי החל לצפצף, והרווח בין כל צפצוף הצטמצם עם כל צעד שהן עשו.
הן הסיקו את המסקנה המתבקשת – הן קרובות.
"אוקיי, עכשיו אנחנו צריכות להיות ערניות לכל פעילות חשודה," ג'ס הזהירה בנימה מתונה. ארטמיס שלפה רובה עם קנה ארוך באופן יחסי שהסוותה טוב במגפיה הגבוהות, וג'ס שלפה את שני אקדחי-היד הנאמנים שלה ממחבוא דומה. טיילור ואלינור, כהרגלן, היו מצוידות במספיק פגיונות מוסווים בכדי להרוג צבא שלם של מפלצות.
"נראה לכן שאם נתקדם לכיוון-" טיילור לא הספיקה לסיים את המשפט לפני שגל הדף עצמתי הפיל אותה על האדמה הקשה.
אל מולה, נפער שער אל השאול.
הן יכלו לראות את המפלצות המשונות שיצאו ממנו, יצורים דמויי קנגורואים גדולים במיוחד, במקום פרווה חומה ורכה למראה, פרוותם הייתה אפורה ומעט לא מוחשית בקצוותיה.
לצד השער הן יכלו לראות שלושה אנשים. הם דיברו בניהם ביפנית, כך שהבנות לא הבינו מה הם נבחו אחד על השני, אבל הן ידעו מדובר בציידים בגלל כלי הנשק שאחזו בידיהם.
"אבא שלי סיפר לי על שליחים של המשפחה, בגלל שיש מספר רב של שערים ואנחנו לא יכולים לטפל בכולם." אמרה ארטמיס בעוד הבנות רצות לעבר הסכנה.
כשהיו קרובות מספיק יכלו הבנות לסרוק את מי שהיו השליחים של משפחתם מיפן. מדובר היה בשלושה נערים שנראים בני גילם, פחות או יותר, הם נראה כמו נערים יפנים ממוצאים למדי. לשניים מהם היה שיער שחר קצר, תווי פנים כמעט זהות – ככל הנראה תאומים – והיו להם רובים קטנים דומים לאלה של ג'ס. לנער השלישי, האחד שנבח פקודות בלתי ברורות על השנים הנוספים וככל היה המפקד, הייתה חבר סמוראי ארוכה עם להב כסוף וצר.
לאחר שהבחין בנערות הוא רץ עליהם ואמר משהו בלתי מובן ביפנית.
"אנחנו-לא-מדברות-יפנית." ג'ס אמרה באטיות, כאילו מדברת אל ילד קטן וקשה הבנה. היא ניסתה לחקות מבטא יפני, אבל התוצאה לא הייתה מדויקת במיוחד. היא חייכה ומשכה בכתפיה.
הנער נראה מתוסכל, היה אפשר לראות שהוא לא רגיל לתפקיד המנהיג ושנימתה של ג'ס מעט העליבה אותו.
"מי אתן?" הוא שאל באנגלית, אבל המבטא שלו עדיין היה כבד והקשה מעט על ההבנה של דבריו.
"אני ארטמיס מיינרד, ואנחנו באנו לעזור." ארטמיס השיבה במהירות, לפני שג'ס תתערב ותעצבן אותו עוד יותר.
כאשר שמע את שם המשפחה המפורסם, נפערו עיניו של הנער. נראה היה שרק באותו הרגע הוא מבחין בכלי הנשק שאחזו בידיהם.
"היצורים…"
"צריך לעצור אותם," קטעה אותו טיילור כשחיוך על פניה. "אנחנו יודעות."