"שושלת המוות"- פרק רביעי

פרק רביעי-

ג'ון ישב על גג הבניין של משפחת מיינרד והביט בעיר שתחתיו, אנשים ממהרים לכל מקום, נהגים במכוניות צופרים, ממהרים גם הם לאן שהוא, במרחק הוא יכל לראות את הגבעה הגדולה, המקום בו נמצא שער השאול עליו שומרים בני הדודים שלו כרגע.
רוח סתווית פרעה את שיערו הלבן, שקיבל גוון אדמדם באור השמש השוקעת, ומחשבותיו נדדו אל לוסי, אהובתו היחידה. שנים רבות כל כך חלפו מאז שאיבד אותה, מאז שנרצחה.
הוא קפץ את ידו לאגרוף והתיך אותו בחומה עליה ישב. הוא עוד ישיג את נקמתו, לא היה לו ספק בכך.
לפתע הטלפון הנייד שלו רטט בכיס המכנסיים שלו, הוא שלף את הטלפון מהכיס וסרק את המסך בעיניו האפורות. זו הייתה הקלטה בקבוצה המשפחתית, היא נשלחה מאלכס. כשג'ון לחץ על הפעל הוא לא שמע דבר פרט לרעשים סטטים מחרישי אוזניים ונהמה גרונית של יצור כל שהוא. לא הייתה סיבה שבגללה אלכס ישלח הודעה לקבוצה הזו אלה עם כן מדובר בבקשה לתגבורת.
ג'ון נשם עמוק, הוא ירד מהחומה אל הגג ומשם המשיך אל המעלית ולחץ על הכפתור של הקומה התחתונה.
הוא לא ידע מה עם האחרים אבל הוא התכוון לתת ליצורים לקחת עד אחד מהאנשים הקרובים לו, ועם כבר יצא לו לחסל שד או שניים בדרך, מה טוב.

היצור נהם, לא נראה היה כאילו משהו מתכוון לבוא לעזור בזמן הקרוב, אבל נראה היה כאילו היצור לא מתכוון ללכת לשום מקום.
"למה הוא נשאר כאן?" שאל אלכס. בדרך כלל מפלצות ושדים שיוצאים משער השאול ממהרים לעיר, להפיץ קצת הרס.
"אני לא יודעת, אבל אני לא מתכוונת לחכות פה עד שהמשפחה היקרה שלנו תגיע." אמרה סקארלט, דרכה את הקשת שלה ושלפה חץ מאשפת החיצים שעל גבה. בלי מחשבה מרובה היא שלחה את החץ אל היצור. לסקארלט הייתה את היכולת הזאת, לירות חצים במהירות מפתיעה ולמרות זאת לפגוע בכל פעם.
רק שהפעם הזאת הייתה שונה, החץ של סקארלט כוון ישירות אל מצחו של היצור, אבל במקום לפגוע בו ולשפד את מצחו, החץ פשוט החליק מפרוותו ונזרק אל אדמת הגבעה.
"מה לעזאזל?!" שאלה סקארלט והביטה בשאלה באחיה התיאום, הוא הרגיש בדיוק את אותה הרגשה שלה, פחד והלם, איך יכול להיות שהיא החטיאה?
דילן נשם עמוק, הוא רצה לבחון את המפלצת, ובאמת היה עושה זאת אילו היה לבד,אבל הוא לא היה מוכן לסכן את בני הדודים שלו בשביל עוד קצת ידע, הוא כבר יבחן את המפלצת אחרי שישביתו אותה. במקום זאת הוא הניף את רובה הציידים שלו וכיוון אל בטן היצור, שלוש ירייו מהירות ומדויקות אבל הדבר שקרה עם החץ של סקארלט קרה גם לכדורים שהיו ברובה שלו, הם פשוט הוסתו מפרוותו של היצור.
"זה לא…" הוא לא הצליח למצוא משהו לומר, יכול להיות שהפרווה של המפלצת עשויה מחומר חסין כל שהוא? "למפלצות אין את היכולת הזאת." קבע.
עכשיו היה תורו של אלכס לפעול, הוא הניף את חרבו הכסופה, היעילה ביותר נגד מפלצות שנראות כמו בעלי חיים, ורץ אל המפלצת, שנהמה לעבר סקארלט ודילן ולא הבחינה בו.
מקרוב יותר החיה הייתה ענקית ואלכס, למרות גובהו, הגיעה רק עד הברך שלה, הוא הניף את חרבו באוויר והכה בחוזקה ברגלה של החיה.
אך דבר לא קרה, חרבו של אלכס פשוט החליקה על פני פרוותו ולא השאירה במקום אפילו שריטה. במקום זה היצור רק התרגז עד יותר, עשרת הפיות שלו נהמו בקול וזרועו הגדולה והפרוותית העיפה את אלכס למרחק רב, הוא נחת על האדמה והיה מעט מטושטש אך למזלו הוא לא איבד את ההכרה.
"אלכס!" הוא שמה את קולה של סקארלט במרחק.
"אני בסדר…" מלמל ושפשף את זרועותיו.
באותו הרגע הבחינו השלושה בתגבורת שחיכו לה כל כך, ג'ון הגיע כשהוא נוהג בג'יפ הכסוף שלו, במושב שליד הנהג ישבה טיילור כשעל פניה חיוך רחב, את שלושת המושבים הפנויים מאחור תפסו נואר, אלינור וסייל, שקרן גם הוא מרוב אושר.
"הו יופי," סקארלט רטנה וניצבה לצידו של אחיה, משאירה את האחרים, שיצאו בינתיים מהג'יפ, להלחם בחיה. "רק היא הייתה חסרה לנו עכשיו…" הוא ידעה שהיא התכוונה לטיילור אבל לא אמר דבר.
"שום דבר לא יכול לפגוע בו," עדכן דילן את ג'ון והאחרים. "ניסינו חצים, כדורים וחרב. כאילו הפרווה שלו…" כולם הביטו באלינור, הם ידעו שלה יש את התשובה.
"זה לא הזמן להתחכמויות שלך." אמר נואר וגלגל את עיניו לעברה.
"אלינור נשפה בבוז כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם, בזמן שטיילור וסייל העסיקו את החיה.
"הפרווה שלו חלקה-" התחילה לומר.
"אנחנו יודעים את זה גאונה-" קטעה אותה טיילור.
"תסתמי ותני לי להמשיך," אלינור נעצה מבט זועם בגבה של טיילור לרגע וחזרה להביט בבנים. "משהו הטיל עליו קסם, הוא גם לא תוקף את העיר ככה ש… מישהו או משהו שלחו אותו לכאן בכוונה כדי… אני לא יודעת, להסיח את דעתנו אולי?" היא משכה בכתפיה ושלפה פיגיון אחד מתוך שיערה הסבוך ואחד מתוך נעל ימין שלה.
"אבל איך עוצרים משהו שאי אפשר לפגוע בו?" שאל ג'ון והביט בנואר ובדילן, שלושתם היו הבוגרים ביותר כאן ולכן היו חייבים למצוא פתרון.
לפתע נשבו בצידה השני של הגבעה קול חריקה של מכונית, כולם הפנו את ראשיהם אוטומטים וזיהו במהירות את המכונית הכחולה של ג'ס חונה לצד הג'יפ האפור של ג'ון.
בשניות יצאו ממנה ארטמיס וג'ס . "אני יודעת איך לעצור אותו." קראה ארטמיס הנימה הכי סמכותית שהצליחה לגייס.