שוקולדים – פרק 8 ב

קמתי מהכורסא, משתדל לא לעשות רעש ולהעיר את קים וניר. ראשי עדיין התנדנד. רק זה היה חסר לי, הנגאוור ביום שבת בבוקר. נגשתי לפעולות השיגרתיות של הבוקר, שירותים ומקלחת, רק שהבוקר הכול היה קשה והפוך, כמו הקפה שהיה אמור להיות אחרי המקלחת ולא לפני. פתאום הביפר החל לצפצף. רצתי אליו. ביפרים בשבת בבוקר זו אות מבשרת רעה. לחבר'ה (משירותי הביטחון) יש מן כבוד כזה לצפצופים בשבת, ועוד בשבת בבוקר, וכולם יודעים שצפצוף פירושו דחוף. בביפר הופיעה הסיסמה "מה שלומך אמיגוס?" שפירושה להיכנס לאתר אינטרנט של חברת אמדוקל הישראלית ובידיעות שלה לחפש ידיעה מוצפנת. פתחתי את האינטרנט ונעלתי מאחורי את הדלת. המחשב נדלק, סיסמה ראשונה וסיסמה שנייה. גלשתי לאתר, הקלקתי פעמיים על "ידיעות", ואכן יש הודעה חדשה מהיום בבוקר. העתקתי את ההודעה ופתחתי את תוכנת פיענוח הצפנים. הקשתי קוד סודי נוסף ונכנסתי אל התוכנה. המסר נתגלה לנגד עיני. "חולית טירור של אלקעידה מתכננת פיגוע בבית הכנסת היהודי שברחוב זמבקה ליד ככר טקסים בשעות הקרובות, כל עוד תפילת הבוקר נמשכת. הודעה נשלחה גם לחברים 4 ו-6". סגרתי במהירות את המחשב, טסתי לחדר של ניר והערתי אותו, ספרתי לו מה קורה ובקשתי שיבוא במהירות האפשרית לאחר שיעיר את קים וישלח אותה עם מונית לשגרירות, כי אסור שהיא תישאר לבד בדירה. אחר כך רצתי לחדר שלי והעפתי על עצמי מכנס וחולצה. כאשר אני עדיין יחף והנעליים בידי, ירדתי במדרגות והתנעתי את הגיפ. הנסיעה לרחוב בויוק לא אמורה לקחת יותר מעשרים דקות. ידעתי את המיקום המדויק של בית הכנסת נווה שלום, מכיוון שחלק מההכשרה שלי בכניסתי לתפקיד הייתה להכיר מקומות רגישים בעיר, ואחד מהם היה בית הכנסת. הגעתי למקום. השכונה היא עוד אחד מהשרידים שעדיין קיימים בעיר מתקופת האימפריה העותומנית אשר שופצה והשתלבה בחלק המפותח יותר של העיר. רוב היהודים מתגוררים בסמטה זו מסביב לבית הכנסת ועד למגדל גאלטה. כאשר בית הכנסת משמש להם מרכז קהילתי בו הם עורכים מסיבות בחגים, ולעיתים ברית מילה, בר מצווה או חתונה.
דרכתי את האקדח וחיכיתי ברכב תוך כדי נעילת הנעלים. בזווית העין שמתי לב למוטי ושי, הפקודים שלי, שהגיעו למקום חצי דקה אחרי. הם קלטו אותי. סימנתי להם לתפוס עמדה משני צידי בית הכנסת במרחק עשרה מטרים לפחות, כדי לא לעורר חשד בעיני הטרוריסט שאמור להגיע. המטרה שלנו הייתה לתפוס אותו חיי בכדי להוציא ממנו אינפורמציה נוספת ולא להרוג אותו. שמתי על ראשי כיפה, שנמצאת בתא הכפפות שלי באופן קבוע ונכנסתי לבית הכנסת. הגעתי לרב וסיפרתי לו מי אני. ביקשתי ממנו לספר למתפללים מה קורה ולבקש מהם להישאר במקום ולהתרחק מדלת הכניסה. החשש שלי היה שאם הם יצאו מהפתח בחבורה גדולה הם יהוו מטרה נוחה לטרוריסט. המתפללים נשמעו לרב, שנתן לי את הכבוד להסביר להם מה קורה. למזלי כולם היו ממושמעים והתקרבו לארון הקודש. יצאתי החוצה דרך הדלת האחורית והתחבאתי מאחורי הקיר המזרחי של בית הכנסת. ראיתי שמוטי ושי מחכים במכוניותיהם במרחק של חמשה עשר מטרים, לערך, זה מזה. פתאום הגיעה מכונית פיאט פונטו לבנה שהתמקמה במרווח בין שתי מכוניות צמוד לפתח בית הכנסת. בחור בגילאי העשרים יצא ממנה והתרחק במהירות. הנה החשוד שלנו. מוטי מהר אחריו ושי איגף אותו משמאל. ברגע שמוטי החל להראות סימנים שהוא רודף אחריו החשוד החל לברוח. זה היה הסימן שיש לחשוד משהו להסתיר. רצתי לכיוון, אך שי הקדים אותי ותפס את הבחור וביחד עם מוטי הם שמו עליו אזיקים. בינתיים רצתי לבית הכנסת ובקשתי מכולם שיצאו מהר מהדלת האחורית ויתרחקו במהירות מהמקום. החשד שלי היה שהפיאט היא מכונית תופת. במקביל התקשרתי למשטרה המקומית ולמתאם הביטחון של השגריריות מטעם הממשל הטורקי. שתי ניידות משטרה הגיעו תוך זמן קצר למקום. הסברתי להם את הבעיה והנחתי להם לעשות את המשך העבודה תוך כדי מסירת החשוד שנתפס לידיהם. בינתיים כוחות נוספים של המשטרה המקומית הניחו מחסומים בשני צידי הרחוב ושטח בית הכנסת הפך לסטרילי. רובוט מאתר חומרי נפץ תוצרת תעשיית הביטחון בישראל נשלח אל עבר המכונית ושידר על הימצאות חומרי נפץ.
מיד לאחר שוידאתי עם הרב שכולם בסדר והשארתי את הטלפון שלי לקצין המשטרה בעל הדרגה הגבוהה ביותר במקום, פניתי למוטי ושי ודאגתי שנעלם מהמקום כדי לא ליצור פרובוקציה בינלאומית נוספת. המטרה של החבר'ה (משרותי הביטחון) במקרים כאלו היא לא לתת לתקשורת חומר למחשבה על עירוב ישראל בפרשיות טרור. כמו כן העדפתי לנסוע למטה משטרת איסטנבול כדי לנסות לחקור את החשוד שנתפס, וזאת כמובן במידה וירשו לי לעשות כן. נכנסתי לג'יפ וחיברתי את מכשיר הטלפון לדיבורית. באותה שנייה הטלפון צילצל. קים הייתה על הקו. "היי גלעד"
"היי גם לך" לא זיהיתי את הקול ושאלתי. "עם מי יש לי העונג לדבר?"
"משהי שהתעוררה במיטה שלך לבד הבוקר, ושעשתה מאמצים רבים בכדי להשיג את מספר הטלפון הסלולרי שלך ואפילו התקשרה אליו חמש פעמים עד שהואלת בטובך לענות". נו, לך תסביר לאישה אירופאית מה באמת עשית.
"מצטער, תאמיני לי שהדבר היחיד שרציתי לעשות הבוקר הוא להכין לשנינו ארוחת בוקר, אבל הגורל תכנן עבורי משהו אחר".
"טוב, אני מקווה שבאמת יש לך סיבה טובה"
"אני מבטיח להתקשר אליך מאוחר יותר אם תשאירי לי את מספר הטלפון שלך". קים הבטיחה לשלוח לי את המספר שלה ב-SMS וניתקה.
טלפנתי במהירות לאורי "היי אורי"
"היי גלעד"
"אני מניח שגם אתה קבלת מסר הבוקר" "כן" ענה אורי.
"ובכן, המסר אומת ועכשיו אני מבקש שתעיר את הקשרים שלך עם מפקד המשטרה המקומית ותסדר לי במהירות השתתפות בחקירת הקעידון (פעיל באל קעידה בשפת החבר'ה)"
"אין בעיה, חצי דקה ואני חוזר אליך". בינתיים נסעתי לכיוון המשטרה המקומית, נסיעה של חצי שעה ממקום האירוע. גודלה של איסטנבול בערך כגודל רבע ממדינת ישראל ולכן הנסיעה משכונה לשכונה בה יכולה להיערך שעה או אף יותר, וזאת כמובן כשאין פקקים. איזה מזל שלרוב המשפחות בעיר אין מספיק כסף למכונית כי בעיר בעלת שניים עשר עד חמישה עשר מיליון תושבים היה קצת קשה לזוז. הטלפון צילצל, אורי על הקו "טוב, אתה יכול לנסוע לשם. תעשו כמיטב יכולתכם ואחר כך תבוא לדווח לי"
"טוב, ביי" עניתי. הטלפון הבא היה למוטי ושי בכדי לבדוק אם הכול בסדר. אמרתי להם שאני בדרך לתחנה ושכדאי שישארו דרוכים במשך היום.
שמתי דיסק של ה"DOORS", אין כמו שירים ישנים בכדי להירגע קצת. הגעתי לתחנה וביקשתי להפנות אותי למודיר אלחנון, מפקד התחנה. לאחר בדיקות, תשאול קצר והצגת תעודת דיפלומט הורשיתי להיכנס לחדר החקירות. מסתבר שחוקרים מיוחדים מטעם יחידה מיוחדת בצבא טורקיה הגיעו במהירות למקום והחלו לחקור את החשוד על פעולות מתוכננות נוספות. לפי הסטטיסטיקה ארגון אל קעידה לא מסתפק בפיגוע אחד, אלא מבצע מספר פיגועים בו זמנית. החשוד הביט בי בעיניו הנפוחות מהמכות שהספיק לקבל ונראה שהוא זהה אותי. עכשיו הגיע השלב בו החוקרים מתחילים בחקירה פסיכולוגית. הבנתי באופן חלקי את דבריהם, כי הם דיברו אל החשוד בערבית, שפה שלמדתי בתיכון ולאחר מכן בשטח, כלומר במשך השירות הצבאי בשטחים. הם החלו להסביר לו איך יוציאו לו לאט לאט את הציפורנים ולאחר מכן את השיניים ואז לא יתנו לו לישון עד שיחליט לדבר. ומכיוון שהם בטוחים שיש להם יותר זמן ממנו הוא יכול לשתוק והם יתחילו במלאכתם. זמן מה עבר ונראה שהמכות והאיומים עבדו על החשוד והוא פתח את פיו. "יש יחידה של אלקעידה אללה עימם שעומדת לפוצץ ברגע זה את השגרירויות האנגלית והאמריקאית ימח שמם, אשר תומכים בנשיא בוש ובציונים". קפצתי ממקומי, נזכרתי בקים, שנמצאת עכשיו בשגרירות האנגלית. זינקתי לעבר הדלת ביחד עם עוד כמה קצינים טורקים שהחלו בטלפונים אל השגרירויות האמריקאית, האנגלית והישראלית (גם הישראלית, לכל מקרה שלא יבוא) בכדי לבקש מכל היושבים בהן להתרחק מיד מן המקום. בדיוק באותו הרגע נשמע פיצוץ אדיר מכוון שכונת גאלטה, שם נמצאות שגרירויות רבות. הפעלתי את הסירנה שנמצאת בגיפ, ואשר משטרת טורקיה מרשה לעובדי השגרירות להשתמש בה רק במקרי חירום, והפכתי את המושג "טיסה" למושג שמתחבר למכונית. תוך עשרים דקות הגעתי לשגרירות אנגליה. מהגג של הבניין עלה עשן והקיר הדרומי התמוטט. המשטרה המקומית הקדימה אותי בכמה דקות ואחרי הגיעו מספר אמבולנסים וכבאים. זינקתי מהרכב וניכנסתי למתחם השגרירות לאחר שהצגתי לשומר תעודת דיפלומט. כנראה שמרוב בלבול הוא לא הבחין שזו תעודה ישראלית ולא בריטית ואפשר לי לשעוט פנימה. כוחות ההצלה החלו לפנות את הנפגעים. אלונקות עם פצועים והרוגים זרמו מתוך הבניין. ג'ון, השגריר, נפצע, ונראה שאיבד את ההכרה. מיד אחריו הוציאו את קים על אלונקה ובלון חמצן מוצמד לפיה. היא פקחה את עינייה וכאשר ראתה אותי העלתה חיוך קלוש על פניה. נגשתי אליה, אך לא הספקתי לגעת בה מכיוון שבאותו רגע פיצוץ נוסף החריד את השגרירות.