שוקולדים – פרק 5 ב'

לצבוע את השיער, משימה לא ממש קלה. קודם צריך להחליט באיזה צבע. באותה הפעם זה היה חום כהה, נוטה לשחור. נעמדתי מול המראה והתחלתי לצבוע לעצמי את השיער, מתפללת שהצבע ייצא נורמלי ולא כמו פאה של ליצן. שעה אחרי כבר התחלתי ליבש את השיער ושמחתי לגלות שהצביעה עברה בהצלחה, ושהתוצאה לא רעה. אפילו הקטעים בשיער, שלא נצבעו, מוסיפים. ניראה כאילו עשיתי גוונים במספרה. חיוך של שביעות רצון התפשט על שפתי. צלצול הטלפון קטע את ההתלהבות שלי מעצמי, עטפתי את גופי במגבת ורצתי לחדר. הרמתי את השפורפרת, "שלום" אמרתי, "שלום" אמר הקול מהצד השני "הגעתי לבילי?" "נכון" אמרתי "מדבר גיא, אח של אורי בעלה של…" "היי גיא" חייכתי לעצמי, נזכרת בגיא מערוץ 3. "מה שלומך?"
גיא יהיה הבליינד דייט הבא שלי. אמא של אורית, חברה טובה שלי ונשמה טהורה, השקיעה לא מעט מאמצים במטרה לחתן אותי. ומכיוון שבגילי כל יוזמה מבורכת הסכמתי לשידוך. גיא ואני קשקשנו קצת, הוא נשמע נחמד, וקבענו להיפגש. "מה דעתך להיפגש היום?" גיא שאל. בחור ספונטני, שתי נקודות! "בכיף" עניתי. קבענו ל-22:00. הוא יבוא לאסוף אותי, שנינו נהיה בהלם לשתי דקות ונמשיך הלאה לבית קפה כלשהו. התחלתי להתכונן. מה ללבוש? הסתכלתי על כל הארון ובסוף הוצאתי את הגינס המוכר והטוב, שיושב עלי "פיצוץ" וחולצה צמודה עם מחשוף קטן. הוספתי לפני קצת איפור, מייקאפ לטישטוש סימני הגיל, צללית בהירה ושפתון בצבע גוף. ב-21:55 הטלפון צלצל, זה היה גיא שחיכה לי למטה. הקדים קצת. מה זה אומר עליו? ואם הוא היה מאחר זה היה טוב? בטח הייתי חושבת שהוא מזלזל בי. ואם הוא היה מגיע בדיוק בזמן, מה זה היה אומר? שהוא פדנט. בילי, בלי דעות קדומות, אמרתי לעצמי, רדי למטה ותהיי נחמדה. לפעמים בלי שאני נוזפת בעצמי ומחזירה אותי למציאות, קצת קשה לי להמשיך הלאה.
ירדתי במדרגות והקשבתי לליבי שהחל בהתקפת דופק מהיר. צרפתי תפילה קצרה של דייטים: בבקשה, אלוהים, שהוא יהיה הבחור שלי, תן לי להיות שלמה עם זה שהייתה מטרה טובה לכך שבגיל 28 אני לבד. נעמדתי לרגע בלובי הצנוע של הבניין, הסתכלתי במראה והמשכתי הלאה. גיא חיכה לי מחוץ למכונית. חייכתי למראהו, חמוד הגיא הזה. בטח 185 ס"מ, עם שיער על הראש, גוף נורמלי. או.קי. אפשר להמשיך הלאה. נראה שמצאתי חן בעיניו לפי החיוך שהתפשט על פניו. תהיי בריאה, אמא של אורית, אמרתי בליבי, יש לך עין טובה. "נעים מאוד" אמרתי ולחצתי את ידו. גיא לחץ את ידי בחוזקה, מה שגרם לי לבחון את כף ידו הגדולה. נכנסנו לרכב, מיצובישי כסופה עם סמל של חברה מסויימת, שלא הספקתי לקלוט, וחיוך של מבוכה התפשט על פנינו. ניסיתי לחתוך את המתח באוויר ונתתי לגיא מחמאה על הספונטניות שבקביעת הפגישה. "לאן נוסעים?" הוא שאל. התחלתי לחשוב על מקום נחמד, אינטימי במידה, לא מאוס ובסביבה. "מה דעתך על הרצליה? יש שם בית קפה נחמד עם ספות נמוכות ושטיחים, מין אווירת טארבין (ישוב בסיני שמתאפיין באווירת ים וחופש) כזו". "אין בעיה, כווני אותי". הסברתי לו איך להגיע למקום, גאה על הידע שלי בכבישים ומקומות ברחבי גוש דן. משום מה נתקלתי בהרבה יותר נשים שיש להן חוסר התמצאות בכבישים מאשר גברים, והרבה פעמים עלתה בי המחשבה לקרוא למהפכה פמיניסטית בתחום. לקרוא לנשים לקום וללמוד את הכבישים כדי שלא יצטרכו להיות מין מסכנות ולהסתמך על ה"גבר" שלהן שינווט את דרכן ואת חייהן. מיד כשנכנסנו התבקשנו להוריד נעלים בכניסה. איזה מזל שגרבתי גרביים חדשות, בלי חורים ועם צבע שלא דהה בכביסה. לעומתי, לגיא היה חור בגרב. מסכן, חשבתי, בטח בטנו מתהפכת עכשיו. עשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב לחור. המארחת של המקום הובילה אותנו לשולחן זוגי. פתאום, ואינני יודעת למה היא עשתה זאת, היא אמרה לגיא "אוי, יש לך חור בגרב". גיא לא ידע מה לעשות עם עצמו, לחייו של המסכן החלו לבעור מבושה. מהר בילי, שוב דברתי אל עצמי, תהיי נחמדה ותעזרי לו. "מה לעשות?!" אמרתי למארחת "לכל הגרביים יש נטייה להיקרע בבוהן". אמרתי לגיא שלא יהיה נבוך, כי גם לי יש הרבה גרביים עם חור בבוהן וזה רק מזל שלא הגעתי עם אחת מהן. נראה שהוא נרגע . התיישבנו וגיא החל לספר על עצמו. מסתבר שהוא אנליסט בחברת "אנליסטים", לומד כרגע לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת ת"א, גר בגבעתיים בדירת שלושה חדרים שקנה בעזרתם הגדולה של הוריו. אכן עונה על קריטריונים רבים של "בעל אידיאלי". השיחה בינינו התמקדה במצב הכלכלי, בשביתת עובדי הנמלים, בפעולות ביבי נתניהו לשיפור המצב הכלכלי של הכלל ופחות של הפרט. אכן דילמה.
גיא באמת בחור נחמד, אבל איפה העניין שמעבר לדיבורים על כלכלה? קצת משהו פיקנטי. מי יודע אולי זה יבוא בהמשך. אני לא פוסלת בחורים נחמדים בפגישה ראשונה. יש לי כלל, אם הם מעוניינים אני ממשיכה הלאה. המשכנו לקשקש והערב עבר די מהר בצורה נעימה. פתאום שמתי לב שהשעה התקרבה לכיוון אחת בלילה. "נהיה קצת מאוחר, אולי כדאי שנזמין חשבון?" שאלתי. "אין בעיה אני אזמין חשבון". כאשר החשבון הגיע גיא שלם וסרב לשתף אותי בתשלום והשאיר למלצרית טיפ נדיב.
בדרך הביתה סיכמתי לעצמי בראש עוד פגישה שיגרתית שהסתיימה לה, אבל בסך הכל היה נחמד, ותהיתי מה באמת אני רוצה? ואם אני לא מטרידה את מוחי יותר מידי במחשבות חסרות ערך. גיא החנה את רכבו ליד ביתי ולפני שיצאתי אמר: "מאוד נהנתי, נדבר מחר?" "בכיף" עניתי תוך כדי חיוך. נשקתי לו על לחיו ויצאתי אל הרוח הקרירה שקדמה את פני לעבר בניין המגורים שלי.
אורי, חבר טוב שלי ובמקרה גם השותף שלי, היה ער בסלון. "נו, איך היה?" "נחמד" "תהיה פגישה שנייה?" שאל "נראה לי שכן, בסך הכל הוא בחור נחמד, אבל לא בא לי לדבר על זה עכשיו כי אני ממוטטת מעייפות. לילה טוב".
"לילה טוב".

למחרת בשעה 17:00 מצאתי את עצמי מכינה עדיין את המצגת ל"תמר השקעות". קצת משעמם להכין את המצגת הזו, ורציתי שמשהו יגרום לי להפסקה קלה. הטלפון צלצל, הנה ההפסקה הגיעה. היה זה גיא. "מה נשמע?" הוא שאל "הכל סבבה", לא נעים לקטר לדייט פוטנציאלי על מצגת שלא ממש בא לי לעשות, אולי הוא יחשוב שאני עצלנית? "מאוד נהניתי אתמול" , "כן, גם אני" עניתי תוך כדי גלישה בוואלה חדשות. קבענו ללכת לסרט "האסונות של נינה". מסתבר ששנינו אוהבים את הגל החדש של תרבות הסרטים הישראלית, שילוב של סרטים דלי תקציב עם מוחות יצירתיים אשר יוצרים סרטים מצחיקים שנוגעים בצדדים הכי בסיסיים של החיים. ניתקתי את הטלפון וקראתי כתבה על חברה בשם I.D.SECURTY. בכתבה נרשם כי החברה עוסקת בפרויקטים הקשורים לפיתרונות אבטחה כתוצאה מפיגועי הטרור, וכי מומלץ להשקיע בה. עברה בי מחשבה שאולי כדאי לשאול את גיא מה הוא חושב על השקעה במניות החברה?
גיא הגיע לאסוף אותי בשעה 20:00, הסרט התחיל ב-21:00 ולא רצינו לאחר. בדרך שאלתי אותו מה דעתו על השקעה בחברת I.D.SECURTY. והוא הראה התלהבות. סיכמתי עם עצמי שאילו לא הייתי פחדנית אולי באמת הייתי משקיעה בחברה הזו.
יצאנו מהסרט, שנינו נלהבים, אכן סרט ששווה את המחיר המופקע שגובים היום בבתי קולנוע. בדרך למכונית גיא שאל אותי מדוע אני שקטה והאם קרה משהו? לא ממש ידעתי מה לענות. האמת שגיא חמוד, אבל לא ממש מתאים לי. השיחה בנינו לא זורמת ואני לא מרגישה התלהבות כלשהי זורמת בעורקי. מצד שני לא בא לי לפגוע בו, הוא בחור מתוק, מין ילד טוב שצובטים בלחיו. עלתה בי מחשבה להכיר לו את חברה שלי דורית. נראה לי שהיא יותר מתאימה לו. המשכתי בשתיקתי, מכיוון שלא היה לי מה להגיד באותו הרגע ורק חייכתי חיוך סתמי, חיוך של "יהיה בסדר", למרות שכנראה לא יהיה. גיא שתף איתי פעולה ולא דחק בי. בסוף הפגישה נפרדנו עם נשיקה על הלחי. שנינו ידענו שלא יהיה המשך.
למחרת התקשרתי אליו ואמרתי את אשר נאמר ללא מילים אתמול. להפתעתי גיא הסכים איתי ובגלל שהשיחה התנהלה ברוח חביבה העזתי להציע לו להכיר את דורית והוא לקח את מספר הטלפון שלה בשמחה. מי יודע, חתונה לא תצא לי מהבחור הזה, אבל אולי אלוהים ישמור לי מקום בגן עדן על השידוך החדש.

יום הצגת המצגת הגיע. לבשתי חצאית שחורה עם שוליים אדומים וחולצה שחורה מחויטת אך צמודה מספיק כדי להגיד, שנמצאת כאן משהי סקסית מעבר לזה שהיא כלכלנית מרובעת. באיפור השקעתי יותר מאשר ביום רגיל, ודאגתי להחליק את שיערי בעזרת מיבש השיער. אין מה לעשות, רווקה תמיד צריכה להיות מוכנה כאשר היא נפגשת עם אנשים חדשים, אי אפשר לדעת מה ילד יום. בשעה 9:00 בבוקר נכנסתי לחדר הישיבות המשופץ בקומת ההנהלה, לחצתי על ה"כפתור" וכל החדר התכונן למצגת. פלאי הטכנולוגיה! כל פעם שאני נכנסת לחדר הישיבות הזה אני מחכה לרגע בו אני לוחצת על ה"כפתור" וכל החדר מתמלא חיים טכנולוגיים. באותו רגע אני מפליגה לעבר סדרת הטלוויזיה הידועה, מנהרת הזמן, מחכה שדאג וטוני יצאו מהמסך ויתיישבו עם חולצות הגולף שלהם בכסא שלידי. בשנייה אחת כל החדר החל לרעוש, האורות המהומהמים נדלקו, המזגן החל לעבוד, התריסים הוגפו, המקרן ירד בקצב איטי מהתקרה, המחשב נדלק והמסך התגלגל כלפי מטה. מספר דקות אחרי נכנסה אחת העובדות והניחה על שולחן העץ הרחב צלחות מלאות פירות ועוגיות. סידרה את הכיסאות המרווחים מסביב לשולחן והעבירה מבט על השטיח בכדי לבדוק שלא נשכחה פיסת לכלוך ויצאה מן החדר. בשעה 9:30 המצגת אמורה להתחיל. שלושת הנציגים של תמר השקעות הגיעו לפני זמן מה. אלי גולן, מנהל תחום אירופה, ושני עוזריו. הזמנתי אותם להתיישב בחדר וחכינו למנכ"ל, סמנכ"ל הכספים ומנהל השיווק של "sweety". שלושתם הגיעו בדיוק בזמן, נהנים מהסיטואציה בה כולם מחכים להם. כל אחד תפס את מקומו הקבוע, כאשר למנכ"ל נשמר המקום בראש השולחן, כאילו זה תמיד מקומם של מנכ"לים. אמיר שהוא סמנכ"ל הכספים והמנהל שלי, הציג את כולם, ובקש ממני להתחיל את המצגת. התחלתי בהרצאה קצרה על חברת sweety ומוצריה, הראיתי תחזיות גידול במכירות וברווחים. לאחר מכן המשכתי בניתוח השוק האירופאי וסקרתי את הפוטנציאל הגלום במזרח אירופה, מקום עם הרבה טעם מר, שלא יזיק לו קצת שוקולד טוב. תוך כדי הסברים שמתי לב, שאלי גולן מחייך אלי, ובוחן אותי במקום את הדברים אותם אני מציגה, לרגע אף היה נדמה לי שהוא מתמקד יותר מידי במחשוף שלי. לא יפה אלי, דברתי לעצמי, בגילך, אתה יכול להיות אבא שלי.
לאחר מעט יותר משעה סיימתי את המצגת תוך כדי קבלת מחמאות מכל הנוכחים על ההשקעה. עכשיו הגיע זמן השאלות שהפכו לדיון סוחף על השאלה המרכזית, שאלת הכדאיות הכלכלית.

בגמר המצגת כל הצוות של השותפות העתידית, שאולי תקרום עור וגידים, נשאר בחדר לארוחת בוקר מלווה בדיון נוסף. בשעה 12:00 הכל הסתיים והצוות הנכבד יצא מחדר הישיבות. מחוץ לחדר חיכו שני בחורים לבושים במיטב אופנת שומרי הראש. חליפה ללא עניבה, משקפי שמש מונחים על הראש, כתפיים רחבות וגוף מדהים. מה, לעזאזל, עושים כאן שני היצורים המדהימים האלו? שי, אנליסט נוסף שעובד עמי, הגיע ושאל אותי "ראית איזה שומרי ראש אלי גולן הביא לכאן?"
"קצת קשה להתעלם, לא? עניתי, "הרי לא כל יום מצ'פרים אותי במראות כאלו ליד החדר" שי צחק והמשיך בדרכו.

מסתבר שיש גורמים בעולם התחתון שמאימים על אלי גולן עקב מעורבותו בהשקעה בחברה עסקית כלשהי. נזכרתי בכתבה שהופיעה בשבוע שעבר במעריב על ניסיון להתנקשות באיש עסקים ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב. התאמצתי עוד קצת וניסיתי לדלות מזיכרוני מה עוד היה כתוב בעיתון. נזכרתי, המשטרה חשדה שמשפחת כרמון, אחת ממשפחות הפשע בישראל, עמדה מאחרי הניסיון שנכשל. מבוקש האלי גולן הזה. מאוד מעניין למה.