שועל חכם- פרק 2

המידה ולא קראתם את הפרק הקודם, מומלץ לקרוא אותו קודם כל:

שועל חכם – פרק 1

דני חיכה, אבל כלום לא קרה.
הוא הוציא את האבן ושם אותה על השולחן.
לפתע הופיע מעל האבן כיתוב ורוד- ״תסדר את החדר שלך״.
הוא הביט באבן במבט מופתע וענה לה ״ואיך זה הולך לעזור?״
הוא הופתע עוד יותר כשהכיתוב השתנה ל״תסדר *ותנקה* את החדר שלך.״
דני הסתכל בכיתוב במבט זועף.
הוא חשב לעצמו שמה יש לו כבר להפסיד..
אחרי שעה וחצי הוא סיים את הניקיון ואמר לאבן ״סיימתי!״.
עייף, הוא הסתכל בזמן שהמשפט הבא נכתב בציפיה למשהו ש… קשור באיזושהי צורה לרוז.
״תיפטר מהפלאפון״.
״נו באמת!״ צעק דני.
״איזה שטויות!״
הכיתוב השתנה ל ״תיפטר מהפאקינג פלאפון.״
״חצופה האבן הזו״ חשב לעצמו.
הוא ישב וחשב איך הוא מתחמק מזה, הרי הוא נער מתבגר, הטלפון הוא חצי מחייו.
״אבל האבן מקשרת בין הטלפון לרוז״ הוא חשב לעצמו.
״יש לי רעיון!״ אמר בקול.
הוא הלך ומצא בגג קופסה עם מנעול והכניס לתוכה את הטלפון, ונעל אותה, הוא הכניס אותה לכספת שבארון, נעל גם אותה, נעל את הארון, לקח את שלושת המפתחות, ירד לחצר וחפר בור, קבר את המפתחות ועלה למעלה, עייף אך מרוצה, ואמר לאבן- ״הנה, אני אפתח את זה אחרי שאני ורוז נהיה ביחד.״
הכיתוב השתנה עכשיו ל״תשבור ת׳פאקינג פלאפון!״
״לא יכולת להגיד את זה לפני?!״
הכיתוב השתנה ל ״לא.״
בזמן שדני ירד למטה, מצא את המפתחות בבור, עלה למעלה, פתח את הארון, הכספת והקופסה הכיתוב השתנה ל ״חחחחחחחח.״
דני הסתכל על הכיתוב וחשב לעצמו ״בת זונה.״
הוא שבר את הטלפון במאמץ לא קטן, והביט בחוסר סיפוק באבן ואמר ״מרוצה?!״
משום מה, דני הרגיש הקלה מסוימת, למרות העצבים שהוא חש.
אך היא המשיכה בשלה וכתבה את המשימה הבאה.
״היום ב12 בלילה בדיוק, תהיה במרכז היער שממזרח לעיר.״
״ו….״ חשב לעצמו דני.
אבל לא הגיע ו…, זה היה הכיתוב ולא נוסף לו שום המשך.
״אין מצב,״ חשב לעצמו.
דני היה בחוסר הסכמה מוחלט עם מה שהאבן כתבה, היער הוא מקום מסוכן, בכל יום בחדשות מדווחים שם על עוד מקרה של מוות או פגיעה, והוא בסך הכל נער! והוא בחיים לא היה שם! ומה לעזאזל כל זה קשור לרוז?!
הוא החזיר את האבן לקופסה והמשיך בחיים כרגיל, רק עם שינוי אחד; בכל ערב הוא הוציא את האבן והסתכל על הכיתוב, אבל הכיתוב נשאר באותו ניסוח בדיוק, בלי קשר לצעקות או לדברים שהוא אמר לאבן.
וכך עבר לו חודש…
אחרי חודש הוא יצא מהבית בכעס קל.
הוא נכנס לחנות הקטנה והאפלה וטרק את הדלת.
״יוו שועל… זקן אחד.״
השועל הגיע אליו בחיוך תמים.
״כן… ילד קטן ומציק,״ ענה השועל.
״האבן הזו משחקת איתי משחקים , היא גרמה לי לסדר את החדר ולשבור את הטלפון שלי!״ הוא אמר בהתרגשות רבה.
״לי היא נשמעת כמו אחלה גברת,״ אמר השועל בחיוך.
״אבל עכשיו ברצינות, לא באת אליי סתם ככה נכון?״ אמר בקולו החכם והמעט גבוה.
״נכון״ ענה דני.
״זה לא שסתם נכנסת מהרחוב ושאלת ׳מה זה פה?׳ וקיבלת אבן; אתה קיבלת המלצות, אתה ראית תוצאות, ואתה יודע טוב טוב שזו שיטה שעובדת.״
שניהם שתקו, דני ידע שהוא צודק.
״אז עכשיו הכן את עצמך, תבלע את הפחד, תזרוק את השברים של הטלפון לפח (אמר בזמן קריצה) ותעשה את הדבר הבא שאתה צריך לעשות!״
אז דני הכין את עצמו, בלע את הפחד והסתכל בשעון – 22:30.
״אני יכול עוד להספיק!״ צעק לשועל בזמן הריצה החוצה מהחנות.
הוא הוציא במהירות את האבן וראה שהכיתוב נותר באותו מצב.
״יופי״ חשב לעצמו.
הוא שם את הג׳ינס הארוך, את החולצה הארוכה והתיק, הביא את הסכין הישן שאביו נתן לו וכמה סנדוויצ׳ים לא מאוד טעימים (דני אינו בשלן גדול) ומים; וכך הוא יצא מהבית.
הוא הזיע מעט והרגיש איך הרוח הנעימה מקררת אותו, ואמר לעצמו ״הנה אני בא, רוז!״

המשך יבוא…