שונות- פרק 6- יצחק רבין
הבטתי סביבי, אנשים חלפו מעליי כאילו לא שמו לב אליי. האווירה הייתה מתוחה, ואז ראיתי אותו, את יצחק רבין.
אוי אלוהים אדירים! הוא לא נראה כמו בתמונות! טוב דבר ראשון אני חייבת לשכנע אותו ללבוש אפודה.. אמ.. איפו כאן המאבטחים?.
"שלום" חייכתי למאבטח אחד והמאבטח חייך אליי בחזרה.
"מה את צריכה ילדונת?" שאל השני ואני הבטתי בו בעיניי הכלבלב שלי "או בבקשה! תתנו לי אפוד מגן אחד!" שני המאבטחים הביטו זה בזה ואז התפוצצו מצחוק.
"מצטער, אין לנו הרבה, עכשיו לכי ילדונת" אמר לי המאבטח ואז הלכתי משם באיטיות והבטתי ביצחק רבין שהולך מאחוריי הקלעים, יגאל עמיר מצא את האקדח שלו, אני חייבת למהר. הלב שלי פעם במהירות, ואז ידעתי שאני חייבת להפוך למאבטח "התחפשות" מילמלתי ואז חשבתי מיד על תחפושת מאבטח ומיד הייתי בבגדי מאבטח ורק הייתי העיניים והפה.
"הגיע הזמן לתוכנית ב'" חייכתי והלכתי אל שניי המאבטחים.
"היי חבוב! אני זקוק לאפוד אחד" המאבטח חייך אליי "אין בעיות אח שלו" ואז נתן לי אפוד אחד והתחלתי להתרחק החוצה. הפכתי מיד לאני עצמי והלכתי ליצחק רבין, אוי אלוהים. "שלום..?" התחלתי לחפש מאחוריי הקלעים ולא מצאתי כלום, אבל אז ראיתי אותו משוחח עם כמה אנשים "אמ.. שלום ראש הממשלה" הוא הפנה אליי את מבטו וחייך אליי "בואי.. איבדת את הורייך?" אוי אלוהים מה אני עושה?! אני צריכה להעמיד פנים שאני רצינית.
"טוב אמ.. תקשיב.. אני מהעתיד הרחוק, שש עשרה שנה קדימה, ובעצם שם בוכים למה הרגו אותך.. זה יגאל עמיר, הוא זה שאמור להרוג אותך.. אמ.. אבל כל זה מסובך.." אני הייתי אפילו מבולבלת ואז יצחק חייך אליי ואמר "רגע אני לא מבין.. דברי לאט- לאט" הוא נראה מופתע וכך גם אני. נשמתי נשימה עמוקה.
"רוצים להרוג אותך, מישהו בשם יגאל עמיר" אמרתי.
"והוא נמצא כאן?" הינהנתי.
"אתה צריך לשים את האפוד הזה, שייגן עלייך" יצחק הביט בי במבט נוזף.
"מתוקה, לכי בבקשה להורים שלך ואל תבלבלי לי את המוח" נשמתי נשימה עמוקה.
"אני יכולה להוכיח שאני מהעתיד" הוצאתי את הפאלפון טאצ' שלי והראתי אותו ליצחק רבין "אבל זה מדהים! היום אין כאלה טלפונים!" הינהנתי "בדיוק! זה הטלפון שלי, מהעתיד!".
"אז הכל נכון?"
"בהחלט"
"אני אלבש את האפוד"
נתתי לו את האפוד ואז הוא היסס "לא" אמר והגיש לי את האפוד בחזרה "מה לא?".
"אני לא אלבש אותו"
"אבל למה?"
"כי ככה. אולי את סתם עובדת עליי"
נאחתי "בשביל כל המדינה שלך".
עכשיו הוא נאנח "טוב.. בסדר" ולבש את האפוד בחיוך גדול ומאושר שלי.
עכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להשגיח על כל מה שיקרה הלילה.
תגובות (0)