שונות- פרק 2- קוקו! הפתעה!

"היי אמא!" קראתי אחריי שחזרתי מבית הספר. אמא שלי פוטרה מהעבודה לא מזמן ולכן היא בבית, אבל אבא שלי עובד כעורך דין אז הכל בסדר.
"היי מתוקה! בואי תעזרי לי לסדר את המוצרים מהסופר" ובאמת הבחנתי בהרבה שקיות במטבח ובאתי לעזור לה.
הוצאתי את החלב והכנסתי אותו במהירות למקרר, ולאחר מכן את כל היוגורטים הדיאטיטיים שאני אוכלת.
"טוב אמא אני אלך לעשות שיעורים.." ואז כמעט לפני שהלכתי הסתובבתי ושאלתי "אמא.. אבא היום יבוא מוקדם?" אמא הביטה בי במבט שואל ואז נאנחה.
"אני לא יודעת.. אבא שלך עובד הרבה לאחרונה. יש לו הרבה לקוחות" הינהנתי בהבנה והלכתי לחדרי.
נכנסתי לפייסבוק כשראיתי שיש לי שלוש התראות.
התראה אחת על שאיזה ילדה מהכיתה אישרה אותי בפייס, ועוד התראה על בקשה באיזה משחק, וההתראה אחרונה הייתה הגבה של הילד שאני מאוהבת בו, אורי.
מיד לחצתי על ההתראה הזו.
"דברי איתי כשתתחברי" זאת הייתה ההתראה על הסטטוס שלי "בוקר טוב!".
הלב שלי התחיל לפעום במהירות.
הו.. תתחבר כי אני מחוברת!.

לילה.
אוף משעמם לי ואני לא מצליחה להירדם!.
התהפכתי על הגב ועל הבטן. ושוב על הגב ועל הבטן ושוב ושוב עד שאמא שלי נכנסה לחדר.
"היי מתוקה. חשבתי שלא תרדמי" היא חייכה אליי חיוך נחמד ואני הינהנתי "אני באמת לא מצליחה".
"אז תקראי ספר" אמרה אמא והתיישבה לידי ואני קפצתי מיד "מה פתאום?! באיזה שנה אנחנו חיות?! היום לא קוראים ספרים!" אמא ציחקקה "ברור שקוראים" היא ניגשה לספרייה שהייתה אצלי בחדר והוציאה ספר אחד עם איור של ילדה שקופצת קפיצת אושר כזאתי.
"זה ספר שיתאים לך.. זה אולי ספר ישן אבל יפה" אמא נתנה לי אותו ואני היססתי אם לקחת. בסוף לקחתי ופתחתי את הספר. ריח ישן נדף ממנו. אמא ליטפה את ראשי "את תאהבי אותו כמו שאני אהבתי" ואז לפני שיצאה מחדרי, הפריחה לי באוויר נשיקה ואני הרכנתי את ראשי כיד לקבל אותה.
"לילה טוב מתוקה"
"לילה טוב אמא".
ואז התחלתי לקרוא את הספר.

"בוקר טוב ישנונית!" פתאום התעוררתי מהקריאה של אמי בעוד אני מנערת את ראשי בבהלה "אוי אלוהים איך הבהלת אותי!" אמא צחקה ואני רק קמתי בכעס לשירותים.
ואז ראיתי אותה יוצאת מהחדר למטבח, כנראה להכין לי כריך לבית הספר.
כשהייתי מאורגנת הלכתי בשקט למטבח ושמעתי את השיחה בין אמא לאבא:
"אני לא יכולה יותר להחביא את זה ממנה, אני מרגישה נורא"
"אל תדאגי.. נספר לה"
"מתי?"
"אמ.. בעוד כמה שנים?"
"אני לא יכולה להחביא את זה יותר!"
"היא צריכה לדעת אני יודע מותק…"
"אם זה דילג מעל הדור שלי היא קיבלה את הכוחות האלה כנראה.. והיא צריכה לדעת את זה"
"לא.. זה עוד לא הזמן את לא מבינה? היא עוד קטנה חמדי כדי לקלוט את זה"
"היא לא!"
"טוב תקשיבי.. היא יכולה לעבור למימדים אחרים, לראות רוחות רפאים וכל זה אבל זה לא הזמן לספר לה!"
עכשיו נכנסתי למטבח כששני הוריי מביטים בי בהפתעה "הז מה שאתם מחביאים ממני כל הזמן הזה?" הבטתי בהם בכעס, לקחתי את הכריך ויצאתי לבית הספר.

אני הולכת ברחוב ועדיין לא מאמינה בזה, אני בהלם, פשוט בהלם.
אני יכולה לעבור למימדים שונים, לראות רוחות רפאים ומה עוד?! אוף! לא הייתי צריכה להיכנס באמצע השיחה הזו!.
זה כאילו "קוקו! הפתעה!"
למה הם החביאו ממני את זה?