שומרת אחותי פרק 9 'ירייה אחת יחידה'

הייתי נחמדה והקדמתי את ההעלאה של הפרק!
כשאני חוזרת אני מגלה הפתעה נעימה: בילי השכיב את לילי וג'ון לישון, הוא מחכה לי בסלון עם סרט יריות בטלוויזיה ופופקורן ביתי.
"החלטתי להפתיע אותך." הוא מחבק אותי ומושיב אותי על הספה.
"את נראית לחוצה, למה שלא תירגעי? את רק עובדת, את בת ארבע עשרה, תהני מהחיים." הוא אומר ועוזר לי להוריד את הנעליים.
"בילי…" אני מצחקקת.
"מה? את לא אוהבת סרטי אקשן? אפשר לראות גם סרט קטשי ונחמד…" הוא מנסה לרצות אותי.
"לא! זה ממש מצוין!" אני צועקת קצת חזק מדי, בחדרים שבהם ישנים לילי וג'ון יש תזוזות של חוסר שקט, אני ממלמלת 'אופס' קטן ונשענת לאחור, נרגעת.
לילי וג'ון נרדמים מחדש, הסרט אפילו מעניין אותי, בילי מפהק בהגזמה ומניח את ידו על כתפי.
אני מצחקקת מהמחווה הישנה.
"מה קרה?" הוא שואל, אני מתכוונת לענות אבל בדיוק נשמע צלצול בדלת.
"מה עכשיו?" אני ממלמלת והולכת לפתוח את הדלת, בדלת עומד דוד.
"שלום. אנחנו צריכים את אחותך." הוא אומר, לילי מציצה בחשש מהמסדרון ומביטה בדוד באימה.
"לא." אני יורקת לו בפנים.
"וחבל מאוד, קיוויתי שנוכל לעשות את זה בטוב, אבל את רוצה לעשות את זה ברע. חברה, קדימה!" הוא צועק, שלושה שוטרים נכנסים לתוך הבית, אחד מהם תופס אותי בידי ומעקם אותם, השני תופס את בילי שמנסה לעזור והשלישי נעמד לשמור עלינו.
"די! תעזוב, מפגר!" אני צורחת עליו, לפחות הם עוד לא יודעים איפה לילי נמצאת.
"היי, תעזוב את אחותי ואת חבר שלה!" לילי מתפרצת לפתע החוצה, השוטר ממהר אליה אבל היא מחליקה בין רגליו ובועטת מאחורי רגלו, הוא נופל עם הפנים קדימה ונחבט בארונית.
"אתה בנאדם רע, אתה תעזוב עכשיו את הבית שלי!" צורחת עליו לילי, היא כל כך כועסת עד שהשוטרים אפילו לא מעזים לגעת בה.
"ילדה קטנה וחצופה! את יודעת כמה אני עושה בשבילך? כמה אני נלחם בשבילך?!" דוד צועק עליה, אני מצפה שהיא תתכווץ ולא תענה אבל היא מפתיעה אותי.
"כן, אתה עובד בכל כוחך כדי לפרק את המשפחה שלי, אבל תקשיב לי טוב, אידיוט, זה לא ילך לך, אתה לא תצליח לשלוח אותי לכלא בגלל מכה אחת קטנה שהוצאת מהקשרה וניפחת!" לילי צורחת עליו, בעיתוי הכי לא מתאים השוטר שנפל גונח, השוטר שאוחז בי הולך לבדוק מה איתו.
"בוס, הוא מת…" ממלמל השוטר, אני לא מאמינה למה שהוא אומר.
"מכה אחת קטנה?! רצחת כבר שני אנשים! תקחו אותה מיד לתחנת המשטרה!" צורח דוד, השוטר אוחז בלילי וגורר אותה משם למכונית משטרה שחורה, השוטר השני גורר משם את גופתו המתה של השוטר שלילי רצחה.
"שלא תעזו לצאת מהבית!" השוטר מכוון אלינו אקדח, בילי אוחז בי ולא נותן לי לרוץ אחריו כשהוא סוגר את הדלת ונוסע.
"אנחנו חייבים ללכת אחריהם! מי יודע לאן הם לוקחים אותה?!" אני צורחת על בילי ובועטת בו אבל הוא לא מרפה ממני, ג'ון מביט בנו באימה מהמסדרון, אני מתפתלת עד שאין לי כוח יותר, בילי מושיב אותי על הספה ומחבק אותי.
"הכל יהיה בסדר, את דיברת עם ליזל, הכל יהיה בסדר…" הוא מלמל בקול מרגיע עד שאני מתחילה לנמנם, בדיוק כשהעיניים שלי עומדת להעצם הדלת נפתחת בעצמה, שלושה שוטרים חדשים עומדים שם.
"תקחו את שלושתם." פוקד אחד מהם, הם אוחזים בנו ומקימים אותנו, לוקחים אותנו למכונית משטרה שחורה זהה לזאת שלילי הוסעה בה לפני כמה דקות.
"מה דוד יעשה איתם, תזכיר לי?" שואל אחד השוטרים את האחר כשהם נכנסים לאוטו.
"אני חושב שהוא אמר שישחרר את החבר שלה, את הקטנה הוא כמובן שולח לכלא לעבריינים צעירים, את הבכור לבית הבראה מיוחד לאוטיסטים כמוהו ואת האמצעית למשפחת אומנה." אומר השוטר ומתניע את האוטו, אני חושבת לברוח עכשיו אבל נזכרת בזה שליזל אמורה לאמץ אותי, ומשם דברים יהיו קלים יותר.
"איזה בית כלא לעבריינים צעירים? היא קטנה מדי בשביל כאלו מקומות…" אומר אחד השוטרים, הם מתחילים להתווכח על זה בקולי קולות וגורמים לי לכאב ראש.
"אולי תסתמו?!" צורח לפתע בילי, השוטרים משתתקים לרגע.
"אתה תסתום ילד, בינתיים אתה על תקן עד, אבל זה יכול להשתנות אתה יודע, אם אחד מאיתנו יקבל ממך מכה מכאיבה במיוחד." אומר אחד השוטרים, בילי הופך לאדום אבל שותק.
הם ממשיכים לצרוח עד שאנחנו מגיעים לתחנת המשטרה, יש מדרגות בכניסה, השוטרים מכוונים אותנו אליהם ושומרים עלינו עם אקדחים מאחור.
אחד השוטרים דוחף את בילי בכוח קדימה, הוא נופל עם הפנים על המדרגות וקם מיד, הוא רץ אל השוטר שהפיל אותו ומתחיל לבעוט בו ולהרביץ לו, השוטר מנסה לירות בו, השוטרים ששומרים עלי ועל ג'ון מסתירים מאיתנו את המתרחש.
שוטרים נוהרים החוצה מתוך תחנת המשטרה, אנחנו מוכנסים פנימה בכוח רב יותר ונזרקים לתוך חדרים מבודדים, אני יכולה רק לשמוע את ההתכתשות בחוץ ואת ג'ון מתייפח בחדר לידי.
אני מרגישה רע כל כך, אני הבאתי אותנו למצב הזה, אני גרמתי לבילי להיות שם עכשיו בחוץ, נלחם בשוטרים המגעילים האלו, ואחר כך הוא יגיע בגללי לבית כלא לעבריינים צעירים, והכל באשמתי.
לפתע קולות ההתכתשות מפסיקים, מבחוץ נשמעת ירייה אחת יחידה.