שומרי הסוד(פנמיית האהבה)-פרק 12

-נקודת המבט של שובל-
'סוף סוף אני חוזרת' חשבתי לעצמי תוך כדי שטל פתח לי את הדלת של המוכנית שלו. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד אבל התנחמתי כשטל שם את הדיסק של וואן דירקשאן כל הנסיעה הקשבתי להם בהערצה אחרי שעה וחצי של נסיעה ושירה(שלי בעיקר) הגענו לפנימייה אני לא יודעת עם אני שמחה או עצובה אבל כשנפרדתי מטל הבנתי שאני יתגעגע אליו "ביי, תתנהגי יפה…" הוא אמר לי כשפתחתי את השער של הפנימייה "לא לדאוג, מקסימום אני יבוא אליך שוב" אמרתי לו והסתובבתי אליו "אני יתגעגע…" הוא אמר לי "גם אני אליך" אמרתי לו באי נעימות.
כשהוא התקרב אליי וחיבק אותי ליבי נמס כמעט, 'חבל שהוא גדול ממני בהמון שנים' חשבתי לעצמי כמה שניות ואז עזבתי אותו הסתובבתי והלכתי לכיוון חדרי .
כשפתחתי את הדלת של חדרי ראיתי את נוי יושבת על המיטה שלה על כל הפנים שלה היו דמעות "מה קרה??" שאלתי אותה בדאגה "שום דבר…" היא אמרה במחנק "בטוחה?" שאלתי אותה בחשדנות "כן, ועם את רוצה לדעת אולי תלכי לחבר שלך אלכס!!!" היא אמרה לי בעצבנות "ועכשיו תעזבי אותי!!!" היא המשיכה לדבר "בסדר" אמרתי לה בלחישה הסתובבתי והלכת לכיוון החדר של אלכס. כשהגעתי אל החדר של אלכס שמעתי את קולו של אופק וקולו המוכר של אלכס מדברים "אז, מה עשית לנוי??" שאל אותו אופק "כלום סתם בכיינית" אמר אלכס במחנק ,לפי הדיבור שלו אני הבנתי שהוא משקר שהוא עשה משהוא לנוי שהוא לא רוצה לאף אחד. לא חיכיתי עוד מאחוריי הדלת ודפקתי על הדלת "כן…" שמעתי את אופק צועק "זאת אני" אמרתי לו, כמה שניות אחר כך שמעתי צעדים מתוך החדר ואז המנעול הסתובב וריאתי את אופק מולי שערו השחור היה רטוב וחלוצתו הייתה קרועה "אני צריכה את אלכס לשנייה" אמרתי לו "אלכס!!" הוא צעק ונכנס לתוך החדר כשחזר אמר לי "הוא מחכה לך בתוך החדר, אני הולך בי…" כמו שאמר הוא באמת הלך וטרק את הדלת מאחוריו. הלכתי לאט לתוך החדר של אלכס ואז ריאתי את אלכס יושב על המיטה שלו היא נראה כמו שעזבתי אותו אום בגדים בדיוק אותו החולצה הירוקה ואותו הג'ינס שטל קנה לו היה על הכיסא הכחול שהיה לידו הזזתי את המכנס והתיישבתי "קרה משהוא?" הוא שאל אותי "כן, תקשיב" אמרתי לו "אני מקשיב…" הוא ענה לי בחזרה "מעולה, מה קרה עם נוי???" שאלתי אותו "כלום.." שמעתי שוב את האי ביטחון בקולו "בטוח??" שאלתי אותו כדי לראות עם הוא משקר או לא "לא אני לא בטוח.." הוא ענה לי "אז מה קרה לה???" ואז הוא ענה לי ש……………………………………………….

-נקודת המבט של אופק-
כשיצאתי מהחדר שלי והשארתי את שובל ואלכס לבד הלכתי ישר לחדר של נוי דפקתי בדלת של חדרה ושום דבר לא נשמע מעבר לדלת חוץ מנשימות כבדות "נוי אני יודע שאת שם, תפתחי!!"
צעקתי לעבר הדלת אז שמעתי כמה צעדים המתקרבים אליי ואז להפתעתי הרבה מצאתי את עצמי מול יובל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!