שומרי הסוד(פנמיית האהבה) עונה 2 | פרק 20

~מנקודת המבט של מייקל~
–יום לפני–
״הכול בסדר?״ קטי שאלה אותי כדי לבדוק עם באמת קרה איתי משהוא
״כלום״ עניתי לה למרות שאני לא מרגיש טוב כבר הרבה ימים, יותר מדיי דברים גליתי ועשיתי בשבוע הזה ואני כבר לא יכול יותר..
אחרי הריב הענקי ביני ולבין אופק, שעכשיו אנחנו בכלל לא מדברים. ושאני מתחיל להתאהב בלילה, והיא בכלל לא רוצה אותי, אחותי התאומה. זאת שתמיד הייתה עוזרת לי לצאת מהמצב הזה מתה, ואין לי מה לעשות עם עצמי, היחידה שמדברת איתי זאת קטי, אבל גם לה אני כמעט ולא יכול להגיד כלום כי היא אסור לי לדבר איתה על שומרי הסוד, היא יודעת שיש דבר כזה והיא יודעת שאני שם אבל לא יותר מזה..
וזה לא שאני סיפרתי לה אלא טלי סיפרה לה, האחות הקטנה של תומר מנהל השומרי הסוד, אני לא יהיה מופתע עם קטי יודעת הכול כולל הכול בגלל הטיל הזאת שלא מבינה שזה סודי..
אני תמיד מרגיש לבד ככה זה שאין לך חברים, אפילו אחת מהחברות היחידות שלי לא מדברת איתי יותר, אני זוכר שהיינו מדברים כל יום כל היום, רק חבל שרונית הלכה ואז שהיא חזרה היא רק רוצה להיות עם אופק ואופק ואופק!
היא לא מבינה שהוא לא אוהב אותה יותר?
שהוא וספיר עכשיו ביחד?
מסכנה ספיר.. אבל למה אני מרחם עלייה? הרי אני במצב יותר קשה עכשיו!
״אתה בטוח? ״ קטי עצרה את המחשבות שלי
״כן..״ למרות שלא רציתי לשקר לה
״עם אתה צריך אותי אני פה, דלת ממול..״ היא אמרה לי ויצאה מהחדר והמחשבות חזרו לראשי.
אולי אני ילך ללילה ויגיד לה שאני אוהב אותה?
או שאני ידבר קצת עם אופק ואולי נחזור לדבר?
אולי אני ינסה לדבר על רונית?
או אולי על קטי? או שובל?
אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני לא מרגיש טוב ואני חושב שזה הסוף. של החיים שלי
–שעתיים לאחר מכן–
סוף סוף החלטתי לעשות צעד אמיץ, וללכת לחדר של לילה. להגיד לה את האמת. גם עם היא לא מרגישה אותו הדבר..
״לילה?!?״ דפקתי בדלת של החדר שלה
״שנייה.״ היא ענתה והקול שלה הרגיע אותי קצת
״היי, צריך משהוא?״ לילה פתחה את הדלת ובפעם הראשונה ראיתי את השער השחור שלה לא אסוף
״אפשר להיכנס?״ שאלתי אותה
״עם אתה רוצה..״ היא אמרה לי ופתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס
״קרה משהוא?״ היא שאלה אותי
״אני אוהב אותך!״ אמרתי לה במהירות בלי לחשוב מה אני אומר, העיקר שהיא תדע את האמת..
״וואי, אממ. אני לא יודעת מה להגיד..״ היא גמגמה
״סליחה אני לא התכוונתי להפתיע אותך, אבל הייתי חייב שתדעי את האמת.״. אמרתי לה
״אני ממש לא רוצה לפגוע בך, אבל אני מעדיפה שעד סוף המשימה אני יהיה עם אף אחד..״ היא אמרה לי
״אה…״ אמרתי וחזרתי אל הדלת פתחתי אותה והלכתי אל הספרייה ואז המחשבות חזרו לראשי.
עכשיו זהו, הדבר האחרון הטוב שהיה לי בחיים נגמר! אז אני לא צריך חיים.
״היי״ אבייה אמרה לי כשהגעתי אל הספרייה
״אני רוצה להיות לבד..״ אמרתי לה
״טוב.״ היא אמרה והמשיכה לקרוא את הספר שהייה בידה ואני המשכתי ללכת בספרייה עד שהייתי לבד, ואז הוצאתי את הרוב מהכיס שלי וירתי פעמיים,
״מייקל?!?!!״ אבייה צעקה
״בהצלחה. ותדעי ש..ל..״ לא הספקתי לגמור את המילה וישנתי שינה עמוקה, שרוב הסיכויים שאני לא יחזור ממנה..