שומרי המיסטיקה

פרק ראשון-
באי טריסטן דה קונה, השוכן אי שם באוקיינוס האטלנטי, ישנו הר געש.
כמו כל הר געש, הוא מאיים, מתנשא לגובה ואין תחושת ביטחון בסביבתו.
אך לא הרבה יודעים שבתוך ההר, קרוב למרכז כדור הארץ, ישנה מפקדה, מבנה בעל ארבע קומות, שאף שוכנים בו יצורים חיים.
אחד מן היצורים הללו, הוא מר דאריוס, המפקד הכי בכיר,שתפקידו הוא להשאר חבוי וכך גם לשמור על חבריו, חבויים ואילמים בכל רחבי העולם.
הוא וחתולי הרחוב שלו הם שומרי המיסטיקה.
–
המסכים הרבים ריצדו על הקירות. קרינתם השתקפה בעיניו של האיש, צלקות פניו נראו עמוקות יותר וכהות יותר עקב כך.
הוא הניח את ידו על לחיו, אצבעותיו מששו לאורך צלקת עד לקצותיה, אחד מתחת לאוזנו הימנית והשני נחתם בעצם הבריח.
כל צג שהיה מולו הראה מיקום אחר בעולמו;
אחד הראה את מושבת הענקים, השני את עיירת האלפים, השלישי את שדות הגמדים, הרביעי את הרי הדרקונים, החמישי את יערות המעורבים וכך הלאה.
כל עין חתול שמשה לו כצופה.

הוא התמתח, נאנח, העביר יד בפלומה הצהבהבה שפעם נחשבה לשיערו , נשען על משענת כסאו והדליק סיגריה. הוא אף פעם לא באמת הבין את מנהג העישון הזה שחלק מהאנושיים אמצו לקרבם, אך הוא חי ביניהם שנים רבות , דבר הגרם לו לאמץ את המנהג בעצמו- למרות שלא השפיע עליו באף דרך.
העשן שנפלט מפיו ערפל את המסכים מולו ואיבק את החלל שמתחת לציפורניו הסדוקות.
שיעול כבד נפלט מריאותיו וגניחה קולנית פרצה מפיו. קול נעלי עקב תופף במעלה המדרגות, חריקתן העבירה בו צמרמורת.
'אני חייב להחליף את מבנה המפקדה', חשב לעצמו.
דלת החדר האפל נפתחה, ילדה בשמלה כחלחלה נכנסה , שיערה הכסוף קלוע בצמות. בידה היה מגש ועליו כוס תה רותחת. היא הגישה אותה לשולחנו ועיניה הלבנות כסיד נעצו בו מבט, מחכות לפקודה נוספת.
"לכי" רטן, הילדה אחזה את המגש בחיקה, קדה ויצאה מן החדר.

הכוס נשמטה מידו והוא נפל על הרצפה כסלע הנופל במהירות לתוך מי ים, הרעש שנוצר עקב נפילתו הרעיד את כל הקומה העליונה של הבית.
הילדה רצה חזרה לחדר, הניחה את ראשו על ברכיה ושמה את ידיה על שורשי כפות ידיו, עיניה נעצמו, הבעתה הייתה מרוכזת ועצבנית.
זוהר קרן מאצבעותיה, זוהר שצרב את בשרו של האיש, הוא קם במהירות עם צלקות חדשות על שורש כפות ידיו, הוא הנהן לה והיא פקחה את עיניה, הוא הניח ידו על כתפה ואמר לה "חתולה טובה".
היא חייכה כהוקרה ויצאה מן החדר. מבטו חזר אל המסכים.

'פעם שלישית שזה קורה לך דאריוס, תתאפס', חשב לעצמו.
אחד מן המסכים החל להבהב, לא באופן הטבעי לו. דאריוס התקרב אליו חרש וראה צל שרץ בין המסכים, כאילו הם היו קשורים במעין שביל שהניח לצל לחצות אותם במהירות, כמו לרוץ בין מרצפת אחת לשנייה.
לפתע, כל המסכים כבו בבת אחת.

דאריוס המבועת, יצא מחדרו, ירד לקומה השלישית והעיר את כל החתולים הטירונים,
"קומו עצלנים מזוהמים- יש לכם עבודה לעשות!" זעק בזעם, הוא ירד לקומה השנייה והעיר את כל משרתיו הישנים, הוא רץ לקומה התחתונה- שם ראה את גופתה הטרייה של המעורבת הראשונה שיצר ממוסמרת לקיר וידע שהמשך חייו לא יהיה מתון כמו מים שקטים.