שודדת בדם-7

כמה מלמולים נשמעו מאנשי הצוות והבעות בלבול מרוחות על פניהם.
ג'ק רק הביט על כולם מלמעלה ופלט נחרת בוז. "ברור שאני המפתח לשודדים," אמר ביהירות.
"אוי, תעשה לי טוב ג'ק, פשוט תשתוק." אמרתי לו.
"אל תתחצפי לאבא שלך!" אמר.
"ברור, אבל'ה."
"את בטוחה שזה אמיתי?" שאל בחוסר אמון, "זה נשמע לי חולני שאני אבא."
"כן, גם לי. אבל לצערי זה אמיתי."
וויל הביט עלינו ורק צחק. "אז מה ג'ק? תלך לדוג עם ביתך היחידה? לא! רגע, אני יודע. תלך אתה לטיול אב ובת. או ש…תלך אתה לנשף 'אבות ובנות'." אמר בצחוק גדול.
אני וג'ק הבטנו בו בשקט ללא חיוך.
"לא מצחיק." אמרתי באדישות. "ואם אתה חושב שאני הולכת לקרוא לו אבא אז אתה טועה בגדול!"
"נעלבתי, אבל אני מקבל את זה כברכה." אמר ג'ק.
"היי, ילדה, אנחנו רוצים המשך." דרש אחד המלחים. אני חושבת שפינטל או מרטי.
"המשךךךך!! המשךךך!!" צווח בקול התוכי של קוטון.
קוטון נזקק לתוכי החופר והצווח הזה בגלל שהצבא הבריטי כרת את לשונו. הוא אימן את התוכי לדבר במקומו. 'רוח במפרשים' סבורים שזה אומר 'כן'. ו'לטעון תותחים' זה אולי אולי אולי 'לא'.
גם את שמו של התוכי אינו ידוע לנו. אז פשוט קוראים לו התוכי של קוטון.
"כן, למה קפטן ג'ק?"
"כי אני מיוחד, מר גיבס." אמר בגאוותנות ג'ק. "עכשיו סתמו את פיכם כלבים מעופשים ותנו לילדה הקטנה לסיים."
"הם אמרו שג'ק הוא.. איך לומר? המנהיג,הסמל, התקווה, של הפיראטים. כשהוא ימות, כך גם התרבות שלכם."
"רגע, מה?" שאל ג'ק, "אני רוצה להבין, רוצים להרוג אותי?"
אליזבת פלטה נחרת צחוק. "טוב, זה לא חדש."
"כן, חצי מאוכלוסיית כדור הארץ אתה חייב להם כסף והחצי השני רוצה להרוג אותך." לגלג וויל.
"אין, איזה מוכשר אתה, ג'קי. מקווה שזה לא תורשתי הטימטום שלך." אמרתי בעוקצניות.
"עוד פעם אחת את מתחצפת אליי ואני נותן לך ריתוק."
"איפה? בצינוק?"
ג'ק הרהר. "זה יוכל להביא לנו עוד כמה ימי שקט."
"חיחיחי לא מצחיק."
"אותי דווקא כן."
"וואו, טוב לדעת שיש לך חוש הומור בגובה הרצפה."
"ואת..את..ואת קוף."
"זהו? זה מה שיש לך?"
"זה דועך עם הגיל."
"זקן."
"תינוקת."
"שיכור מתנדנד."
"עם זה אני לא יכול להתווכח."
מי שאף פעם לא ראה את ג'ק (לא חוויה שאני ממליצה) הוא רץ כמו ילדה קטנה והולך מנודנד כי כול יום בחייו הוא שיכור מרום עד שזה הפך לשגרת יומו.
"טחחח, לפחות אני לא מתדרדרת לרמה כזאת. אהה.. שחכתי, אין לך בכלל רמה."
המלחים הביטו בנו זורקים אחד לשני מילות עקיצה. הם העבירו את מבטם מאחד לאחד כמו משחק פינגפונג.
"מי ילדה טובה של אבא?" אמר בלגלוג.
"בטח שלא אני." אמרתי, "אתה יודע ג'ק? אתה ממש דמות אב לחיקוי."
"כן, אומרים לי את זה כול הזמן."
"טוב, ברור."
"מספיק!!!" אמרה לבסוף אליזבת בקוצר רוח, "תפסיקו להתנהג כמו שני ילדים קטנים."
"היא התחילה." אמר מיד ג'ק וזקף אצבע מאשימה.
גלגלתי את עייני לאחור. "להגנתי אני *באמת* ילדה קטנה."