שודדת בדם-פרק 5

"טוב…"התחלתי לספר בקולי היה גוון של סופר דרמטיות, "אז אני בת-12 ואני הבת של ג'ק ספארו. זהו, סוף הסיפור, ההצגה נגמרה."
"רגע, רגע, רגע," אמר וויל, "זה בקושי חצי." התלונן.
"מי האמא?" דרשה לדעת אליזבת מג'ק.
"אני לא יודע," אמר ג'ק, "שהיתי בחיי בקרב הרבה נשים, מאיפה אני אמור עכשיו לזכור את כולם? ניהלתי הרבה רומנים בחיי."
גלגלתי את עייני לאחור וכמוני אליזבת.
ג'ק שם לב לכך.
"כן, ליזי, אני מבוקש." והנהן בגאווה והבעה מטומטמת מרוחה על פניו. "זה מפריעה לך?" התגרה.
"אני לא מאמינה לשקרך." סיכמה בקצרה.
"הקנאה מדברת מגרונך, יקריתי."
"בטח, מה שתגיד, ג'ק." פלטה.
"ג'ק… אני מבין שממש בא לך למות היום." איים וויל.
"לא, לא כול-כך." הרהר.
"אולי תפסיק לעצבן אותי עוד ועוד ובכך לסכן את חייך?" איים בזדוניות.
"ואולי… לא, אין לי איך להתגונן. תן לי לחשוב על תשובה רגע." אמר חסר המוח הרשמי. (ג'ק)
"ואולי תפסיקו לריב כמו חבורת תינוקות?" אמרתי בקוצר-רוח.
ג'ון פלט נחרת צחוק. "מי אמר שהם לא?"
צחקתי אף אני.
ג'ון היה נראה מבוגר לגילו. הוא נראה כבן-14, 15. הוא היה גבוה קומה וגדול וחסון.
את פניי אמו (אליזבת,) ירש ממנה – שער זהוב קצוץ במקצת, עניים תכולות-לבנות (בהירות, בהירות,) כמו ענן ביום שמש, צבע עור שזוף-זהב, וזיפים זהובים הדומים לצבע שערו המתחילים לצמוח במורד סנטרו, ריסיו הזהובות מנצנצות לאור השמש הבוהקת בשמי צהריי היום וכשעיניו ממצמצות קרני המשמש נשברים על ריסיו.
מאביו ירש את מבנהו – מבנה גוף חסון ושרירי, גבוה קומה, לסת מרובעת יחסית, תווי פנים חדות, וסנטר חדה, קמט קטן הנמצא בין הגבות, גבות שקועות וצבעם זהוב, ידיים מיובלות כמו של אביו, וכשהוא מחייך קמטי בגרות נמצאים סביב עיניו, וזקנקן קטנטן זהוב מעיד על בגרותו.
קולו היה עמוק אך משהו ילדותי הצטלצל בו.
"מה שמך?" תבע שוב וויל לדעת.
נו-באמת. מתי בוא יוותר?
"איזו סיבה יש לי להגיד לך?"
"סקרנות?" הוא שאל בתחינה לתשובה.
"ויליאם ידידי הצעיר, כפי שאני מכיר את עצמי, זו לו הדרך." הוא שלף את אקדחו. שוב.
"אה, וזה הדרך?" שאלה אליזבת והרימה גבות.
"כן." ענה לה.
"באמת ג'ק?" שאלתי, "אתה באמת תהרוג את בתך היחידה?"
"המממ… כן?"
"ספארו! תוריד את האקדח." אמר ג'ון.
הרמתי גבות בהפתעה. הוא בקושי הוציא מילה כול השיחה.
"תנו לי סיבה אחת. הכול יהפך פשוט יותר עם אהרוג אותה."
"אבל אז תאבד קלף מידע חשוב ביותר שתצטרך למשחק מלוכלך מאוד."
ושוב פעם עשיתי את זה. הפכתי את פניי המשחק.
כולם לבשו הבעה אחידה – בלבול.
"בדיוק, ג'ק, חייך עומדים בסכנה, וכך גם חיי הפיראטים – שוב."