שודדת בדם-פרק 4

"מה?!" שאל ג'ק בזעזוע ושמט את האקדח במהרה.
"מה ששמעת…"
"אבל… ג'ק? ג'ק ספארו? *אבא*?!" שאל וויל בהפתעה גלויה.
"ג'ק, רוצה לספר לנו משהו?" שאלה אליזבת בחשדנות.
"מי את?" טבע ספארו לדעת מימני.
"תשתמש בשכל, עם יש לך אחד כזה." עניתי באכזריות.
"כן.. זו קצת מהבה בעיה." הרהר.
נאנחתי.
"ילדה קטנה, עם את לא רוצה למצוא את עצמך מאוימת על ידי חרב שאת עומד על קורה צרה, אז דברי עכשיו." איים עליי וויל.
"תירגע, חתיך." אמרתי לו בשובבות.
מבטו היה נדהם.
ראיתי איך עיינה של אליזבת מצטמצמות בכעס. "הוא נשוי." היא מסננת לי בארסיות מבין שנייה.
גיחכתי. "וזה אמור להזיז לי?"
ג'ק צחק בקול גדול. "זה בדיוק מה שאני אומר לך, אליזבת," אמר ג'ק, "זה שאת נשואה זה אמור למנוע ממך להשתובב לפעמים… איתי?"
ראיתי את וויל שם את ידו בחוזקה על ניצב חרבו המוכנה לשסף את גרונו של ג'ק בכול רגע.
"וואו, להרגיע את הרוחות." אמרתי.
וויל החליק את שערו השחור לאחור.
התמוססתי. עם כול הכבוד שהוא גדול מימני ב-20 שנה, הייתי מאוהבת.
"אז רוצה להסביר לנו?" שאל.
"לא." עניתי בקצרה.
"את ועוד איך."
"לא… אין לי את ההרגשה הזאת…"
הוא נרתע ממקצת מהחריפות שבדבריי.
"אוקיי," אמר ג'ק כמשלים עם עובדה, "בחרת בדרך הקשה לדבר. וורטורס!!" שאג.
לפתע, בצעדים כבדים וקולניים, התייצב מולי גבר חסון וענק, בגובה שלושה מטר ובמשקל 300000000000000000000000000000000000000000000000000 קילו. הוא הדיף צנחה איומה ועיניו היו מזוגגות ואפו היה עקום. כמיליון ואחת צלקות נראו עליו. הוא החזיק בקבוק רום שבור למחצה והתנודד במקצת.
"ווטרוס! תפוס אותה." פקד ג'ק.
הענק הירוק תפס אותי בכתפי ולחץ עליי כמו מלקחיים ולא נתן לי לזוז מילימטר.
מכיוון שהייתי יחסית קרובה לבית-השחי שלו, שנייה אחת הספיקה לי כדאי לרצות לקפוץ למים לכרישים.
"וואו, אחי, חשבתה פעם על דאודורנט ודיאטת רצחחחחחח???!!"
הוא לא השיב.
"וואהלו? תגיד, יש שם משהו מתחת לגולגולת?"
אין תשובה.
פניתי לג'ק. "איך אתם מחזיקים אותו על הספינה הזאת בלי שהיא תטבע?" תמהתי.
ג'ק משך בכתפיו. "מותק, זאת הפנינה השחורה, למי עוד ציפית?"
"טוב, עכשיו רוצה לספר לנו את הסוד הזה שלך?…" שאלה אליזבת.
"כן, יאללה, נלך על זה." אמרתי בספקנות. "אבל את הבטוח שתעמוד בזה?" שאלתי את ג'ק בחשש.
"בובה, נלחמתי נגד הצי האנגלי, אז כן, אני חושב שאוכל." ענה ביהירות.