שדים-פרק 3

חייכתי חיוך קטן כשג'ון ניסה לדחוף את חבילת האוכל של גנדולף לתוך הארון שלי וארגז החול של גנדולף היה בשירותים.
"טוב,איפה הקערה?" שאל ג'ון.
גרי הגיש לג'ון את הקערה הכחולה שהיה חרוט עליה 'פלאפי'.
"באמת?" הוא נאנח והצביע על החריטה.
משכתי בכתפי והצצתי בגנדולף ששכב על מיטת הקומותיים,"זאת הייתה הקערה היחידה".
הוא חייך,"טוב איפה האוכל?" שאל ג'ון.
"אתה הרגע די דחפת אותו לארון?" אמר גרי.
ג'ון הביט בארון ונאנח,"לעזאזל!אוף,טוב אתה עוזר לי לדחוף את זה חזרה גרי".
גרי התעלם מג'ון וחייך אליי,"אז מחר יום הולדת"
ליטפתי את גנדולף בבטנו,"כן"
"בשביעי ליולי-אני זוכר מעולה" צחק ג'ון.
"כן ג'ון,אחרי שאנחנו מכירים חמש עשרה שנים סוף סוף נזכרת בתאריך יום ההולדת שלי" חייכתי.
גרי מחא כפיים וארשת של פליאה על פניו,"אני לא יודע מה איתך אבל אני אישית מופתע,לא הייתי בטוח שזה יקרה גם אחרי חמישים שנה"
"שתוק אחי" אמר ג'ון שדחף חזרה את שק האוכל הענקי של גנדולף.
"טוב,אתם מתכוונים להישאר פה עוד הרבה זמן? כי אני די הולכת לישון עכשיו" חייכתי.
"לא לא הרבה,תישני" חייך גרי.
"טוב אל חסר לכם שאתם מחטטים לי בפלאפון ובמחשב,ברור?" נשכבתי ליד גנדולף.
"ברור" אמר ג'ון וקרץ לי.
נרדמתי אחרי דקה בערך,עד ששמעתי את פיצוץ הבלון ואת ג'ון אומר:"אתה תעיר אותה חתיכת דפוק".
חייכתי,אין על שני אלה.

למחרת בבוקר קמתי וראיתי בקושי שלושה בלונים סגולים תלויים ברישול בדבק סלוטייפ,והשאר היו שאריות של בלונים שהתפוצצו.
גרי ישב על הספה ונחר.
הלכתי לשירותים ושטפתי פנים כשחזרתי החלטתי להעיר את גרי.
גרי קם בבהלה,"אוי לא! אליס…קמת? את יכולה לחזור לישון? את די משבשת את לוח הזמנים".
צחקתי,ואז ג'ון נכנס בדחיפת דלת מרוח בקמח ווניל.
"זה לקח קצת זמן אבל זה מוכן!" חייך ג'ון והניח את המה שזה לא יהיה על השולחן,זה נזל באופן מוזר והיה כתוב על זה 'לכבוד התחת שלנו'
"אממ…אני מבינה שאתה מאוד מחבב את התחת שלכם?"
הוא הביט בעיסה המוזרה שהניח על השולחן והזעיף את פניו,"כתוב שם אליס מטומטמת את לא רואה?"
"לא" עניתי מופתעת.
"טוב,זה קצת נזל בכל מיקרה" הוא דחף נר קטן וסגול לתוך העיסה והדליק אותה עם מצית.
"מזל טוב!" צעקו הוא וגרי.
גנדולף נחר והתמתח,הביט באיימה בעיסה של ג'ון.
"תודה חברים" חייכתי וחיבקתי אותם.
גרי הגיש לי קופסא קטנה עם סרט,פתחתי אותה והיה בטוחה להב זוהר בצבע זהב עם חריטות ישנות,"וואו גרי…זה יפיפה…איפה השגת את זה?" פילחתי את האוויר בלהב.
"חנות הנשקים-שנה של חסכונות"
ג'ון הגיש לי גם קופסא,היא הייתה ירקרקה ובינונית,היה בה את האלבום האהוב עלי של גרין דיי,חולצה של נירוונה ונעלי אולסטאר שחורות,עליהן היה פתק,'תקשקשי עליהן כמה שאת רוצה-שלך ג'ון'.
חייכתי,"אתם מדהימים חברה".
"אני יודע,טוב הגיע הזמן לעוגה" אמר ג'ון מחא כף ושפשף את ידיו.
"הו…זה עוגה?" שאלתי והבטתי בעיסה המוזרה.
"כן,טוב את תכבי את הנר תביעי משאלה ותטעמי ראשונה",אמר ג'ון והצביע בציפייה על העוגה.
"או-קיי" נשמתי נשימה עמוקה וכיביתי את הנר,חתכתי חתיכה קטנה וטעמתי-האמתי שזה היה טעים האופן מפליא.
"איך זה?" שאל.
"מעולה" עניתי ולקחתי עוד.
"טוב זאת החגיגה הקטנה שלך" חייך ג'ון.
נתתי לגנדולף ללקק את הצלחת ואני חושבת שהוא הסכים איתי שהעיסה-עוגת יום הולדת הזאת טעימה באופן מפליא.
מצאתי מעטפה צהובה מתחת לדלת,פתחתי אותה והיה שם פתק.
'הגיע הזמן שלך' היה כתוב שם וסמל שחור ומוכר היה מצוייר בפינת הפתק,נגעתי בו ונתקפתי כאב מוזר,מעדתי אחורנית-תמונות החלו לעלות במחשבותיי.
אני בוכה,אישה מוזרה מחבקת אותי,איש משליך אותי הצידה וילד קטן עם עיניים ירוקות וגדולות מביט בי בציפייה.
"אליס? הכל בסדר?"
הרגשתי שאני חייבת לצאת מכאן,הרגשתי שיש מקום שמחכים לי בו שם.
לקחתי את תיק הגב שלי ותחבתי לשם כמה בגדים,פלאפון ואת נעלי האולסטאר שקיבלתי מג'ון.
האלבום היה בתא הקטן והנחתי בו כמה סכינים,הלהב שקבלתי מגרי היה תחוב בחגורה של הג'ינס השחור שלבשתי,נעלתי מגפיים ואספתי את שערי.
"לאן את הולכת?" שאלו גרי וג'ון פתאום,התעלמתי מהם עד עכשיו.
"אני לא יודעת…תקשיבו אני פשוט צריכה ללכת"
גרי קרא את המכתב,"אני לא מבין את זה"
"תשמרו על גנדולף בשבילי" אמרתי וחטפתי ממנו את המעטפה.
"הו לא" אמר ג'ון ומשך אותי,"אנחנו באים איתך.וגם גנדולף"
נחרתי בבוז והרמתי את גנדולף,משום מה לא התנגדתי.ידעתי שזה לא יעזור לי,"חמש דקות,צריך עוד איכשהו להתחמק מפה" אמרתי.
אבל הרגשתי שהרגליים שלי מנסות לברוח משם ממש באותו הרגע,התיישבתי.
"לאן אני צריכה ללכת גנדולף אתה יכול להסביר לי?" ליטפתי את אוזניו אבל הוא רק יילל ופיהק,"גם אני חושבת ככה גנדולף" אמרתי והרהרתי במחשבותיי עד שג'ון וגרי יגיעו.