שדה קרב – פרק 16

אני מוצא את עצמי חונה מול האחוזה של משפחת ווילמס. החושך כבר שורר בחוץ, מלווה עם טיפות גשם זעירות. אני מחנה את הפרארי לא רחוק מהכניסה.
שער מוזהב חוצץ בין האחוזה המפוארת לשאר העולם שנראה מוזנח בהשוואה לאחוזה.
אני נועל את המכונית שמהבהבת ובודק שהנשק שלי על גבי. בצעדים קלילים אני הולך לעבר האחוזה. השער פתוח לרווחה והמון נערים יוצאים ונכנסים. מבחוץ המוזיקה נשמעת במעורפל. הלילה זרוע בכוכבים מנצנצים ואני מקלל את עצמי על זה שאני לא מבלה תחת כיפת השמים בלילה יפה שכזה. הדשא שבחצר מואר באור צהוב רך המגיע מהמנורות שתחובות בין הגבעולים הקצוצים.
אני נושם עמוק וחומק לתוך האחוזה עם כמה נערות שנכנסו זה עתה. תחושת מחנק אופפת את גרוני, כאילו בלעתי עשן. החוגגים נעים בקושי לצלילי המוזיקה שזורמת באחוזה כולה. כולם דחוסים וטיפות קרות פוגעות בעורפי משתייה של נער שיכור.
אני נדחק בין גוש הנערים והנערות ומנסה לאמץ את ראייתי שמתעמעמת בגלל המנורות הצבעוניות המאירות את החלל בצבעים חמים.
"טיילר!" אני מרגיש יד קרה נוגעת בזרועי החמה. אני מסתובב ורואה את אמנדה בבגד חושפני כשבידה משקה שקוף הזע בכוס ללא הרף כאשר היא לא חדלה מלנוע לצלילי המוזיקה הרועשת.
"ראית את זואי?" אני שואל ובקולי מנסה לגבור על המוזיקה וקריאות הצהלה של החוגגים.
"תצטרך להסתפק בי, קוניס," היא אומרת בחיוך שחושף שיניים מושלמות עד קנאה ומניחה את ידה על לוח חזי כשהיא דוחפת אותי אחורה וגבי מתנגש בקיר.
"אמנדה מה את–" לפני שאני מספיק לסיים את המשפט כבר שפתייה מונחות על שפתיי בצורה חלקה. אני נמשך אחרי חוטי סקרנות, למרות שאני יודע שאתחרט על כך לאחר מכן. לשונה פולשת לחלל פי ובמקום להתנגד אני מושך אותה אלי כשידיי מונחות ברפיון על מותניה וטעם אלכוהול מורגש על קצה לשוני.
היא כורכת את זרועותיה סביב צווארי והשתייה הקרה שהייתה בכוסה נשפכת על שרוולי.
אני הודף אותה מעלי בהשתנקות ובהלה מהנוזל הקר. ריח חריף חודר לאפי. כל חולצתי ספוגה באלכוהול.
"נעשה את זה שוב מתישהו," היא אומרת ונושכת את קצה אצבעה כשהיא מתרחקת ממני ונבלעת בין גוש ההמון.
לעזאזל, זואי, איפה את?
אני חוטף כוס פלסטיק אדומה מאחת המלצריות שעוברות בין האנשים עם מגשים ושותה אותה כשהנוזל החם והמעקצץ יורד במורד גרוני כלהבת אש.
אני נושם עמוק ומזדחל ככל האפשר לבין האנשים. צרחה חנוקה נפלטת מפי כשמישהו נועץ בטעות את מרפקו בצלעותיי, אך זה נבלע בין צלילי המוזיקה.
אני נושם לרווחה כשאני רואה את זואי רוקדת לצדו של נייתן. דקירות פסיכולוגיות מעקצצות את בטני כשאני רואה כיצד ידו גולשת מאגנה למותניה ואז רחוק יותר. אך אני מנער מיד את ראשי, כאילו כדי לסלק מחשבות אלו. היא חברה שלו, ואם היא מסכימה או לא, זה בניהם.
"הגעת!" צעקה נשמעת מאחורי. כשאני מסתובב אני רואה את קלווין מלווה שתי נערות שנראות שיכורות כהוגן. האחת מניחה את ראשה על כתפו ובידה מושכת באוזנו והשנייה מנשקת את לסתו ונודדת לצווארו.
"הגעתי," אני מאשר ומכווץ את גבותיי כשאחת הבנות לוחשת לו משהו באוזן והוא צוחק חרישית. "ראית את קאסי?"
"היא רוקדת… איפשהו," הוא אומר ובצחקוק נעלם עם שתי הבנות שאני לא בטוח שהן לומדות בבית הספר אתנו.
אני לוקח עוד כוס פלסטיק אדומה ושותה ממנה בלגימה חנוקה כשאני מביט בזואי שנמרחת על נייתן המחויך.
אני עדיין תוהה לעצמי למה הוא טרח להזמין אותי. צעקות רמות נשמעות מכיוון הסלון ואז נשמע משהו נשבר. אני הולך בעקבות הצעקות ומסתכל בהרמת גבה על הנער ההפוך השותה בירה ממכל ברזל כשבפיו צינור וכולם מריעים לו בזמן שאחד סופר דקות בהתלהבות.
"נהנה מהמסיבה, קוניס?" קולו המחוספס והחד כתער של נייתן חודר לאוזניי. כשאני מביט לצדי אני פוגש את עיניה של זואי והיא ממהרת להביט בנער שכעת יורד ברישול לרצפה כשפניו אדומות.
"הייתי ביותר טובות," אני עונה ומעקם את אפי כשאותו הנער רץ ומקיא בצד את נשמתו, אך לפי פרצופו של נייתן זה נראה בשבילו כמופע בידור משעשע במיוחד.
"אתה יכול לעשות את זה?" הוא שואל ומצביע בעצלתיים על המכל המחכה למתמודד הבא. עיניה של זואי מתמקדות בי בחדות.
"אתה לא חייב לעשות את זה," היא לוחשת כשרק שפתיה נעות והגה לא יוצא מפיה.
"אל תלך מסביב נייתן, למה הזמנת אותי?" אני דורש לדעת ועל פניו מסתמנת הבעת הפתעה.
"אתה חבר טיילר, קח-" הוא תוחב לידי כוס פלסטיק אדומה "-תהנה."
הוא מחייך ומתרחק ממני כשידו גולשת במורד גבה של זואי והיא לוחשת לו משהו. הוא מביט בה בעיניים קרות ואז מושך בכתפיו ומתרחק ממנה.
זואי מסתובבת אלי ונעמדת מולי. "תודה של הלכת אחרי השטויות של נייתן."
כשאפה מתעקם היא אומרת בחומרה, "אתה שיכור?"
לפתע אני מרגיש כעס. כעס שמקורו לא ידוע.
"זה לא עניינך, ילדה. את הצהרת טוב-טוב שאני לא חייב לך כלום כשביקשת שאתרחק ממך," אני אומר ופניה נראות מבולבלות. "שני הצדדים צריכים לתרום לבקשה שלך, את לא חושבת?"
אני מתרחק ממנה כשעל פניה מבט מתריס ומתיישב באחת הכורסאות מעור. אני בכלל לא מבין מה אני עושה פה, מגן על נערה מעופפת שאוהבת לבלות במסיבות.