שברי זכוכית 8
כאשר הגיע לקבלה בגלריה הוא מספר את שמו בהיסוס לאישה המרשימה אשר עמדה בכניסה. היא לבשה שמלה שחורה פשוטה ואלגנטית ולמרות עיצובה עד בפרטים היא נראתה שיא הקלאס שרק אפשר להגיע אליו. לאון התרשם מאוד וחשב פעם הבאה להציע לליידי קנדי לבחור בשמלה כזו במקום עוד אחת משמלות הניאון או הנצנצים שלה אבל לאחר מכן שינה את דעתו מכיוון שחשש שהיא לא תעריך הצעה ידידותית זו. וליידי קנדי מרביצה חזק. האישה בקבלה הסתכלה עליו במבט קר ואדיש. עינייה היו כחולות כקרח ושיערה היה אסוף ברישול מושלם.
"מה? דבר חזק יותר בבקשה אני לא שומעת אותך היטב" עכשיו היא נראתה יותר עצבנית מאשר אדישה. הוא התקרב קצת יותר ויכל היה להריח את הבושם הנעים שלה. משהו צרפתי בוודאי. מעניין איך נראה בקבוק הזכוכית של הבושם. הוא חזר על שמו בפעם השנייה, עדיין בהיסוס. עינייה של הבחורה נפערו בשנייה.
"אז זה אתה?" היא סרקה אותו מלמעלה למטה. מהמכנסיים האלגנטיים והחגורה היוקרתית, מעניין אם גם פטר ישתמש בה הלילה, דרך חולצת הסאטן בצבע בורדו והשרשרת עם הנוכחות כמובן ועד לקצוות השיער באורך שונה שבצבצו מראשו והפסלטר המגושם על הלחי הימנית. הוא ניסה לחייך אך הרגיש כמו ציפור שנלכדה בכוונת של הרובה.
"ואוו זה כבוד ענקי להכיר אותך" היא מיהרה ללחוץ את ידו "אני באמת מעריצה גדולה שלך. את התזה שלי עשיתי על היצירות המוקדמות שלך- הריסות 14 והריסות 32 שינו את כל האופן בו הסתכלתי על החיים".
זה היה מאוד מחמיא ומפחיד בו זמנית. כנראה הבחורה שמה לב להבעת פניו המזועזעת.
"אל תתייחס לכל השטויות שכותבים עכשיו באינטנרט. אתה לא האומן הגאון הראשון ולא האחרון שלא הובן כהלכה". היא אמרה לו בקול שקט כמבינת עניין. הוא ראה שהיא מסתכלת עליו בציפייה והבין שכנראה זה הזמן המצופה לומר לה משהו בחזרה.
"באיזה בושם את משתמשת?"
נראה כאילו היא לא הופתעה בכלל מהשאלה הלא צפויה. בכל זאת, הבחורה בתחום האמנות- היא רגילה לתמהונים.
"מדמוזאל מסייה פרמיום 7"
"הבקבוקון הורוד בצורת בלרינה?"
"כן! איך ידעת?" היא מחאה כף בשמחה כמו ילדה. לא נותר זכר מהבחורה הקרה והסנובית שהיא הייתה בהתחלה. כנראה זה היה רק תפקיד שהחיים מאלצים אותך לשחק לפעמים.
"זכוכית צרפתית משובחת. השתמשתי בו פעמיים ביצירות שלי".
"איזה כיף לדעת. עכשיו כל פעם שאשתמש בו אחשוב עלייך".
תור האנשים שהחל להצטבר בכניסה לגלריה לא הפריע לפלרטוטים של הבחורה בכניסה. בכל זאת, ככל שמחכים יותר- ככה יותר רוצים להיכנס. וככה בונים ביקוש. קולות לא מרוצים החלו להישמע מסביב.
"כדאי שאכנס עכשיו, כבר יש תור בכניסה…" הוא החל למלמל בעודו צועד אחורנית לתוך הגלריה.
"רק דבר אחד, אם אפשר כמובן. לעשות איתך סלפי. כל החברות שלי מהלימודים ימותו מקנאה! זאת בטוח תהיה התמונה עם הכי הרבה לייקים באינסטגרם שלי".
אוי לא, כמה נורא חשב לאון וענה בחיוך "בוודאי" אך עיניו עדיין שידרו חרדה.
הבחורה הייתה מאוד מרוצה וסוף סוף שיחררה אותו לדרכו. לא לפני שהראתה לו את התמונה כמובן בנייד שלה כמובן. רק אז לאון לראשונה ראה את גודל הנזק שעשה לשיער של עצמו. פטר בטח לא יאהב את זה. הוא רץ פנימה במהירות במטרה למצוא כל אלכוהול זמין. הוא ניסה לאסוף את שיערו בגומיה אך כעת הוא לא היה ארוך מספיק ולא הייתה דרך להסתיר את הנעשה. לכן, להשתכר עד אובדן חושים זאת הדרך ההגיונית היחידה להתמודד.
"והינה הוא בדיוק הגיע" פטר עמד במרכז של קבוצת אנשים מהודרים לבושי שחור והחווה בידו בדרמטיות לעבר לאון. שיערו הכהה של פטר היה משוח לאחור בג'ל והוא נראה מאוד אלגנטי ומטופח. הפנים שלו היו מגולחות בצורה מושלמת, בלי פציעות ובלי פלסטרים כמובן. הוא נראה כמו הכפיל של דון דרייפר ממד מן. חולצות ומכנסיו היו שחורים וגם הוא היה עם החגורה התומאת לחגורתו של לאון. בעצם החגורה היה הדבר הזהה היחיד ביניהם. הם נראו כאילו הם באו משתי גלקסיות שונות. לאון הלך לקראתם בחוסר חשק, הוא עדיין לא מצא אפילו טיפת אלכוהול אחת במקום הזה.
"אז זה האמן הגאון המתבודד שסוף סוף יצא לאור?" קרא בהתרגשות אחד המבוגרים בחבורה.
"כן, זהו האחראי הבלעדי על יצירות הזכוכית הפנומנליות שבדיוק עכשיו אגב סיימו להציג בגלרייה 115 בפריז" הנהנן פטר בגאווה.
"כן, בדיוק אני ואדוארד חזרנו מפריז הנפלאה וביקרנו בתערוכה כמובן. היצירה עם השברים של מנורת הילדים ריגשה אותי עד דמעות" אישה בסביבות גילאי ה-50, עם שיער צבוע לאדום מסודר בתסרוקת מושקעת אחזה בידו של לאון והביטה בו בהתרגשות. על צווארה היו תכשיטים רבים והיה לה ריח של בושם חזק. לאון לא הצליח לזהות הפעם את שם הבושם אך היה בטוח שמודבר במשהו יקר בטירוף. היא המשיכה בהשתפכות שלה.
"השבריריות של החיים, ובעיקר של הילדים שלנו, שהם הדבר הכי חשוב שיש לנו, אשר מוצגת בשברי הזכוכית הצבעונית של המנורה שהודבקו מחדש בצורה גרטוסקית ורנדומלית, זאת יצירה לא פחות מגאונית!"
"תודה רבה" חייך לאון במבוכה. לא היה לו נעים להודות שמצא את מנורת הילדים יחד עם עוד כמה מנורות בחנות חשמל שמכרה אותם בשליש המחיר בגלל שהיו להן תקלות קטנות ביצור כמו קצוות כהים או להפך חדים מדי. זה כמובן לא הפריע ללאון שגם ככה התכוון לרסק את כולן בשמחה רבה. מיותר לציין שהוא לשנייה לא חשב על ילדים או על שבריריות החיים שלהם.
"חכי שתראי על מה הוא עובד עכשיו! שום עין לא תישאר יבשה" הכריז פטר בהתרגשות מדבקת וכל חברי הקבוצה הסתכלו על לאון בציפייה כמעט קדושה.
"כן, כל עוד אני מצליח להניח את ידי על זכוכית אני תמיד עובד"
כולם ציחקקו בשמחה ובחנפנות "הוא כזה מצחיק" האישה עם השיער האדום שוב פעם נגעה בידו.
"כן, נראה שזה לא הדבר היחיד שהוא עובד עליו" נשמע קול עוקצני בקצה של החבורה. זאת הייתה בחורה צעירה כבת 30 עם תספורת קארה חלק ומשקפי שמש גדולות עם מסגרת לבנה. היא לבשה חליפה שחורה עם חולצה לבנה מתחת ועקבים עם עקב גדול ועבה. לאון הבין לפי מבט הסלידה שפטר שיגר לעברה כי מדובר ב"פמניסטית מציקה" כפי שפטר מנסח זאת בכל אחד מנאומי הזעם שלו.
תגובות (0)