שברי זכוכית 14
לבסוף כולם נפגשו בשמחה בפתח החנות. כל אחד והשקיות שלו. לאון עם ארבע שקיות מלאות בזכוכיות שבורות ופטר וג'מה אחזו בשקיות הבגדים של הבנים. אזמרלדה כמובן לא החזיקה כלום חוץ מתיק הצד הקטן שלה, בצבע בורדו מבריק, מכיוון שהיא דיווה מהממת ודיוות מהממות לא עובדות. עובדים בשבילן.
"או חברים, סליחה שהתעכבתי פשוט מצאתי אוצרות כה רבים. אני הולך שניה פניה להודות שוב למוכרת הנחמדה…"
"אין לנו זמן לשטויות שלך יותר" עצר אתו פטר בידו "אנחנו חייבים לחזור למלון ולהתחיל להתכונן למסיבת העיתונאים והאורחים הפוטנציאלים שיש הערב. אני כבר רואה את זה קורה- השמועה תתפשט כמו אש בשדה קוצים. מיליונרים מכל העולם יראו שאתה האחראי הבלעדי על עיצוב המלון החדש וישר ירצו יצירות זהות לאחוזות המפוארות שלהם. ההזמנות לא יפסיקו להגיע" פטר צחקק צחוק מרושע בעונג.
"רגע רגע, אף אחד לא הולך לשום מקום עד שאני וג'מה מוצאות את הלוק המתאים ביותר להיום בערב!" אמרה אזמרלדה בכעס "כרגיל כל הגברים חושבים רק על עצמם" היא וג'מה המשיכו ללכת לכיוון החנויות שעניינו אותן "בדיוק בגלל זה התגרשתי מבעלי השלישי, אני אומרת לך את יכולה לסמוך רק על עצמך, אף פעם אל תסמכי על הגברים האגואיסטים האלו…"
"אבל זה דברים של בנות יקירה, בשביל מה אתן צריכות אותנו שם?" פטר רץ אחריהן וילל כמו ילד קטן.
"בשביל לסחוב את השקיות בסוף כמובן".
הבנים הבינו לבסוף כי אין להם ברירה והשתרכו אחרי הבנות. פטר לא בזבז זמן והמשיך לעשות טלפונים חשובים בעיניו ולצעוק בקולי קולות הוראות לעוזרים בסוכנות שלו שנשארו בניו יורק. לאון סחב את השקיות שלו בשמחה וחשב בהתרגשות מה עוד עלול למצוא בחנות הבאה שיבקרו בה. האם גם בה יש חדר אשפה מלא באוצרות? הם הגיעו לחנות של שמלות ערב ובאוויר עמד ריח של סנוביזם ויוקרה. רעד קל עבר במורד גבו של לאון אבל הוא הסתכל סביבו וראה כי שאר הקבוצה דווקא מרגישים בנוח אז הוא ניסה להתסגל גם. או לפחות להעמיד פנים.
"אני רוצה לשנות את הסגנון שלי הפעם" פנתה ג'מה ללאון. פטר ואיזמרלדה כבר מזמן היו באיזו אחר היכן שהשמלות של מעצבי העל.
"כן למה לא…" ענה ליאון בהיסח דעת במזמן שבחן את הזכוכית בשנדילר הענק שהיה תלוי מעליהם.
"אני כבר לא מרגישה אותה הג'מה שהייתי לפני הפרידה, עם כל הצבעים השמחים והפרחים. אני כבר לר שמחה ואני רוצה ללבוש רק שחור".
לאון שם לב שהיא ממשיכה לדבר איתו ולכן היה צריך להתרכז ולחשוב מה הוא יכול לענות לה.
"לפעמים אנשים לא שמחים לא משנה מה הם לובשים. את יכולה להמשיך ללבוש הדפסים אם את אוהבת פרחים ולהיות עצובה תוך כדי".
"כן יש משהו בדבריך, אולי אתה צודק, אבל אני רוצה לעשות שינוי דרסטי. משהו דרמתי כדי להראות את כל הכאב שלי."
"יותר דרמטי מלרוץ אחרי הבחור וליפול ולעקם את הרגל?"
"כן, אולי אני אסתפר קצר? או אצבע את השיער או אעשה קעקוע?"
"כן זה נשמע רעיון טוב…" מלמל לאון בזמן שהזיז אותה בעדינות על מנת שיוכל לראות טוב יותר את תכשיטי הזכוכית אשר היו במדפים מאחוריה.
"ואוו זה ממש יפה!" ג'מה הסתובבה גם ובהתה יחד עם לאון בתכשיטים.
"זה בדיוק מה שחשבתי. הזכוכית נראת איכותית ביותר". תפס באחת השרשראות והזיז אותה לאורך הפנים שלו מצד לצד.
"אפשר לעזור לכם?" מוכרת רזה מאוד, לבושה כולה בשחור, עם עקבים לבנים באורך 13 ס"מ, הביטה בהם בסלידה. במבט שהזכיר לו את המבטים של אחראי המשמרת במסעדה. זה הזמן לשלוף את אתר האינטרנט של מכירת היצירות שלו.
"שלום, אני ג'מה, העוזרת האישית של אזמרלדה, אני מחפשת שמלת ערב למסיבת העיתונאים במלון היום בערב. וזה לאון, הוא אמן הזכוכית שאחראי לעיצוב המלון החדש והוא מחפש חומרים מעניינים לפרוייקט שלו".
"או אתם עם אזמרלדה והבחור הצעיר החמוד? למה לא אמרתם קודם? בואו אחריי, יש לנו בדיוק מראה גדולה שנשברה באחד מחדרי המדידות אתמול ועדיין לא באו לאסוף אותה". היא הובילה אותם לאחור לחדרי העובדים. דמעות של אושר עלו בעיניו של לאון. זה כנראה יום המזל שלו! ועוד בלי צורך לשלוף את האתר. רק השם של אזמרלדה הספיק. כנראה שהיא באמת אשפית בתחומה אם אפילו המוכרת הסנובית מכירה ומכבדת אותה. לאון אסף את שברי המראה בעדינות לשק נוסף בזמן שהמוכרת הלכה עם ג'מה לחפש שמלה לערב. כאשר הוא חזר מרוצה לחנות עם השלל לאחר כעשרים דקות הוא לפתע ראה כי מישהו כבר לקח את שרשרת חרוזי הזכוכית שהוא כה חמד. טוב, כנראה שאי אפשר לקבל הכל בחיים הוא חשב לעצמו וקנה את עגילי הזכוכית והצמיד הנותרים. כעבור מספר דקות גם שאר חברי הקבוצה יצאו עייפים אך מרוצים מהחנות.
"אז מה קנית בסוף?" שאל לאון את ג'מה "הצלחת לשנות את הסגנון שלך כמו שרצית?"
"זאת הפתעה. אתה תראה בערב" צחקקה ג'מה והסתירה את שקית הקניות מאחורי גבה.
תגובות (0)