שברי זכוכית 11

ביום למחרת לאון ישן עד שעות הצהריים המוקדמות. הוא תמיד נטה להפריז בשתייה האלכוהול שלו אך ערב הפתיחה הלחיץ אותו אף יותר, עם כל תשומת הלב והאנשים והפמיניסטיות, אז הדרך היחידה שהוא מצא להתמודד היא כמובן לפנות אל הטיפה המרה. והרבה ממנה. הוא התעורר בבהלה למשמע דפיקות חזקות בדלת. הוא לא רצה להתעורר היום. האמת שהוא לא רצה להתעורר בשום יום. הוא נאנח בכבדות וזחל מהמיטה. על הרצפה נח לו התיק עם השלל של אתמול. הוא הסתכל עליו באהבה. לפחות נחמה כלשהיא בעולם הקר והאכזר הזה. הוא פתח את הדלת וכצפוי פטר עמד שם מחויך כולו. הוא היה לבוש בבגדים נקיים, מקולח ומבושם. כל מה שלאון לא היה. לאון עדיין לבש את הבגדים מאתמול והפלסטר שהיה על הלחי שלו הלך לאיבוד וכעת הפצע על פניו היה חשוף. באור יום השיער שלו נראה עוד יותר אי סימטרי וכמובן שהבל פיו היה נוראי. פטר לא הופתע. זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה שהוא הגיע לביתו של לאון בהפתעה, וגם לא בהפתעה, ומצא אותו במצב הזה.
"ליל אמש היה הצלחה פנומנלית!" הוא קרא מפתח הדלת.
"אני שמח מאוד" מלמל לאון וקרס על הכיסא במטבח.
פטר חיטט במגירות במטבח בחיפוש אחר כוס. כמובן שהוא מצא רק כוסות מפלסטיק כי את כוסות הזכוכית לאון אף פעם לא היה מצליח להתאפק ובהתקף של יצרתיות מהולה בחרדה קיומית הוא היה מנפץ את כולן בהנפת יד. לבסוף פטר מצא את מבוקשו ומילא את כוס הפלסטיק הצהובה עם הדפס נמרים של הילדים במים ושם אותה על השולחן מול לאון, שבנתיים חזר לנמנמם.
"תשתה מהר, אני צריך אותך בריא ושלם כי השגתי לנו עבודה חדשה ורווחית ביותר!"
לאון לגם בחוסר חשק. חבל שזה מים ולא וודקה למשל. פטר המשיך לדבר בהתלהבות.
"אתמול בכל המאמצים שעשיתי על מנת להציל את התחת שלך ולשווק אותך, יצרתי קשר עם איש עסקים סיני אחד שעובד עם מלונות והוא קישר אותי לשותף איטלקי שלו שבדיוק קנה רשת מלונות חדשה והוא רוצה שבכל הלובי, הסוויטות וחדרי האוכל יהיו יצירות אמנות מקוריות, שנעשו עם זיקה למקום כמובן, של האמן האחד והיחיד- מאסטרו לאון המופלא!"
"בבקשה אל תקרא לי ככה"
"אז אנחנו נתחיל במלון הראשון, היהלום של הרשת, ממוקם בלוקיישן הלוהט ביותר לחופשות…"
"לא בבקשה אל תגיד לי…"
"תארוז את המזוודות ואת הקרם הגנה שלך חבר, אנחנו נוסעים למיאמי!" פטר הושיט את ידיו לצדדים בתיאטרליות. לאון הפיל את ראשו לשולחן. נשמע קול חבטה.
"אבל כל כך חם שם".
"תחשוב על כל הכסף שנעשה! אתה בכלל צריך לומר תודה שהשגתי לך עבודה אחרי כל המחדל שיצרת עם הרפתקאות המין הקטנות שלך. אגב, התמונות חצי העירום שלך הן להיט אמיתי ברשת. אחרי שנים שהאמן המסתורי מסתתר מהציבור הוא נחשף ובגדול. האמת שזה מהלך שיווקי גאוני! איך לא חשבתי על זה בעצמי? ככה היינו אנחנו מוכרים את התמונות ולוקחים את כל הרווחים אלינו. אבל לא נורא, זה כסף קטן לעומת מה שנרוויח במיאמי ולך תדע, אם תעשה את העבודה שלך כמו שצריך ולא תסתבך לשם שינוי אז אולי ישכרו אותנו לעצב גם את שאר המלונות של הרשת".
"אבל כל האנשים שם תמיד כל כך שזופים ושמחים".
"נו ומה הבעיה?"
"הם מפחידים אותי".
"למה?"
"אני חושש להרוס את האווירה המאושרת עם האנרגיות השליליות המולדות שלי. אני לא רוצה להיות חריג בנוף".
"אל תדאג, נשיג לך חולצה פרחונית, משקפי שמש, וכובע להסתיר את הזוועה שעוללת לשיער שלך ואתה תשתלב יופי".
"האמת שגם אתה קצת מתבלט לרעה עם כל החליפות שלך והג'ל בשיער".
"בסדר" נאנח פטר בעייפות "גם אני אחליף את לבושי לחוצת פרחים. אפילו נקנה חולצת פרחים תואמות. העיקר שתלך לארוז כבר. זמן זה כסף!"
לא לא החגורה התואמת זה מספיק נורא חשב לאון בבהלה ורץ לחדר שלו לארוז לקראת הטיסה.
לאון נכנס לחדר והחליף את החולצה מאתמול בטי שירט עם עוגי פלצת. זאת החולצה הכי קצרה שיש לי והיא תתאים למזג אוויר החם ששורר שם. הוא אסף את שקית הזכוכיות שלו מאתמול כי לא יכל לשאת את המחשבה של להיפרד מהם לזמן כה רב אחרי שהם רק הכירו, אולי גם הם יועילו לו בעבודה החדשה. לפני שיצא הוא הסתובב וענד שוב את גורמט ה"YOLO" שליידי קנדי הביאה לו. למזל. חשב לעצמו ויצא מהחדר. הוא הופיע בפני פטר המופתע כ-3 דקות לאחר שנכנס לחדר. הוא היה ללא מזוודה ורק אחז בשקית עם כוסות הזכוכית מאתמול.
"אני מוכן".