שברי זכוכית פרק 13

לאחר התארגנות קצרה בחדר, ובהתארגנות קצרה הכוונה היא לפשיטה על בקבוקי האלכוהול הקטנים במקרר, לאון היה מוכן ומזומן לרדת ללובי ולהצטרף לפטר על מנת להצטייד בבגדים יותר מתאימים למזג האוויר הקייצי ולמצב רוח המרומם במיאמי.
"אתה מסריח" ציינה אזמרלדה בשנייה שלאון התקרב אליהם.
"הוא אמן, יקירתי" אמר פטר ושילב את ידו בידה של אזמרלדה "הם פשוט כאלה".
היה נראה כי פטר ואזמרלדה התחברו מן השנייה הראשונה. הנטייה שלהם להתהלך עם אף למעלה ולחשוב שהם יותר טובים מכולם הייתה כנראה זו שחיברה ביניהם. גם ג'מה הצטרפה לסיור. הפעם היא לבשה חולצה ירוקה עם שרוולים מתרחבים ועיטורי נוצות בחוט זהוב עליה, חצאית צהובה פרחונית וכובע כובע קש גדול לראשה, מעוטר בפרחים צבעוניים. הלבוש העליז אינו תאם כלל וכלל את הלך רוחה הפנימי ברגעים אלו. אך מה אפשר לעשות, האם שברון לב זו סיבה מספקת על מנת להחליף את כל הבגדים בארון?
לאון היה במצב רוח מאוד נרגש מכיוון שלאחר הקניות המשעממות של הבגדים הוא התכוון ללכת לחנויות שיש בהן זכוכית שהוא יוכל להתחיל לרסק כבר הלילה אם יהיה לו מזל. מתברר שהמזל האיר לו פנים הרבה יותר מהר ממה שהוא ציפה כי כבר בחנות הראשונה אליה הם נכנסו, ליד מתלי הבגדים הרבים, היו גם מדפים עם בשמים בבקבוקוני זכוכית צבעוניים בגדלים וצורות שונות.
"זה לא קצת מוגזם מדי?" תהה בקול פטר כאשר אזמרלדה הציעה לו מכנסי ברמודה ירוקים עם הדפס של פלמינגו ורוד עליהם.
"זאת האופנה האחרונה יקירי, צריך קצת להעז בחיים".
"אבל אולי בכל זאת משהו עם צבעים קצת יותר סולידיים?"
"טוב אז את המכנס עם הפנדות?" אזמרלדה הרימה בידה השנייה מכנסי ברמודה בדגם זהה אך בצבעי שחור ולבן עם הדפס של פנדות עליהם.
"נו טוב, אני מניח שזה יתאים לי" נאנח פטר ונראה כמו ילד קטן שאמא שלו סוחבת אותו לקניון ומכריחה אותו ללבוש דברים שהוא לא רוצה.
"מה עם המשוגע? צריך להתאים גם לו לבוש הולם. אנשים שעובדים בשביל בעל המלון שלנו צריכים תמיד להיראות במיטבם. במיוחד אם מדובר באמן בין לאומי ברמה גבוהה כמו לאון."
אמרה אזמרלדה בעוד לאון עמד ליד מדף הבשמים ודפק עם האצבעות שלו על כל הבשמים כדי לבדוק את איכות הזכוכית "כן כן, מה שתרצו, אני פה מחפשת זכוכיות" הוא היה מהופנט ולא הצליח להסיר את מבטו, ואת אצבעותיו, מהסחורה הרבה.
"אפשר לעזור לך לבחור ריח? זאת מתנה לחברה שלך?" ניגשה אליו מוכרת צעירה ומטופחת עם חיוך רחב.
"שלום, אני לא בוחר את הריח, אני בוחר את הזכוכית"
"זכוכית?"
"כן, אני הולך לשבור את הבשמים ולהשתמש בזכוכית בשביל לעשות יצירות למלון החדש ממול".
"לשבור את… הבושם?" המוכרת נראתה מזועזעת מהרעיון של לקנות בושם יוקרתי בשלוש מאות חמישים דולר ואפילו לא להשתמש בניחוחות המדהימים שרקחו אנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם. היא לקחה זאת אישית. "לא לא אני לא יכולה להרשות לדבר כזה לקרות!"
"אבל אני ממש צריך את בקבוקי הזכוכית בשביל היצירות שלי".
"אתה יודע מה? בדיוק הבוקר עשינו סדר במחסנים שלנו וזרקנו המון בקבוקים ריקים של טסטרים. אני חושבת שאוספים את הזבל רק מחר מוקדם בבוקר אז הם עוד אמורים להיות שם אבל… אני לא יודעת איך בדיוק נוציא אותם. הרי לא נלך חטט במיכל הזבל הענק" היא עיוותה את פניה.
הניצוץ חזר בבת אחת לעיניו של לאון. "איפה חדר האשפה?" הוא היה כה נרגש שלא היה יכול לחכות יותר וכבר החל לרוץ במהירות לדלת היציאה של החנות.
"חכה רגע אדוני, אני אנסה להתקשר לעובדי הניקיון, אולי הם יעזרו לנו לשלוף את הסחורה עם מטאטא או משו כזה…"
"אין שום צורך!" קטע אותה לאון בשמחה "אני אוציא בעצמי את כל הזכוכית הנחוצה לי. יש לי שנים של ניסיון באיתור ואיסוף של כלי זכוכית מפחים, חדרי אשפה, פחי מחזור ואף תעלות ניקוז.
המוכרת בהתה בו בהבעה המומה. היא הייתה רגילה ללקוחות עשירים ותמהונים עם בקשות הזויות אבל לדבר כזה אפילו היא לא הייתה מוכנה. אמן עשיר ומפורסם שרוצה ללכת לחטט בפחי הזבל של חנויות יוקרה? אבל כמו שאומרים "הלקוח תמיד צודק" ואם הטסטרים של הבשמים כל כך חשובים לו הוא מוזמן לצלול לאשפה וליהנות. כל עוד היא לא צריכה לעשות זאת בעצמה- הכל מצוין.
"בוודאי, בוא אחריי" היא המשיכה לחייך במקצועיות למרות הבקשה המוזרה וליוותה את לאון לחדר האשפה האחורי. בזמן שלאון שלף במיומנות את הבשמים, ולא רק- הוא מצא על הדרך גם מראות שבורות, משקפיים שאחת הידיות שלהם הייתה חסרה, בקבוקי שתייה מהודרים ריקים ולקים שפגו תוקף, פטר סיים עם המדידות של בגדי הקיץ הקלילים שלא יגרמו לו לגרד כמו הבגדים שהביא איתו מהבית ואז הוא הבין שלאון נעלם.
"איפה לוני?! אני לא מאמין שאני רק מסית את מבטי לשנייה וכבר המטורף הזה נעלם. זה כמו להיות תמיד בייביסיטר עשרים וארבע שעות ביום של ילד קטן עם בעיות קשב וריכוז. אין לו טיפת אחריות…" הוא החל בנאום הקבוע שלו "טוב אם האדון אינו נוכח ברגע מדידת הבגדים אז אנחנו נבחר בשבילו". זה הזמן לנקמה הוא חשב לעצמו בשמחה ואז פנה לאזמרלדה "או יקירה, תביאי לפה את המכנס עם הפלמינגו הוורוד- אני בטוח שלאון ימות על זה".