שאלה ללא מענה. -הקדמה
"אמא אני הולכת לגלידרייה!" צעקתי לאחר שגמרתי לפרוק את חפצי בחדרי החדש. עליתי לארץ לפני יומיים מלונדון, כעט אני גרה במקום אשר שמו בת-ים.
המקום הזה די מוזר יחסית לרחוב בו גרתי קודם לכן, אבל חיי השתנו מאז, זה מה לעשות? לקחתי חמישים שקלים, לפחות נראה לי שככה נראה השטר.
ירדתי למטה מהר וסגרתי אחרי את הדלת, ידעתי כבר לאן ללכת משום שלפני שבאה המשאית עם ההובלה שהינו אני, אחי הגדול פרדריק, אמי ואבי יום שבו אני ופרד חקרנו את העיר. "שלום," אמרתי בעברית, עדיין מוזרות לי המילים הללו, "אפשר בבקשה גלידת לימון?" שאלתי במבטה בריטי. המוכר הנהן ונתן לי את הגלידה, שילמתי ויצאתי מגורילה. "היי את!" קול נשמע מאחורי, הסתובבתי והבטתי בחמישה נערים אשר נראו בני חמש עשרה, בגילי ונופפו אלי. גלגלתי את עיני ונופפתי להם עם חיוך מתקתק על הפנים. הסתובבתי בחזרה והגעתי לביתי אשר נמצא ברחוב יוספטל.
תגובות (2)
נשמע טוב תמשיכי
נשמע טוב