רק רציתי להיות חלק מהם || פרק 4

בפרק הקודם סיפרתי לכם שהגיעה יערה מכיתה ז'3 וחילקה לנו טופס רישום למחזה חדש שמעלים בבית הספר: "רומיאו ויוליה". ת'אמת,לא ידעתי אם כדאי לי להירשם…
אני לא במגמת תיאטרון(אני במגמת "פיצוחים חשבוניים" אנחנו "מפצחים" חידות מתמטיות),
אף פעם לא הלכתי לשום אודישן לפני כן… הייתי מבולבלת. הטופס עבר בין התלמידים והגיע אליי. עכשיו,עמדה בפני דילמה עוד יותר גדולה!;לאיזה תפקיד להירשם? יוליה?,ניצבת?,אמא של יוליה?,רקדנית במסיבת המסכות? אוף!! בסופו של דבר,בחרתי את התפקיד של יוליה. וליתר ביטחון,רשמתי את עצמי גם באודישן לרקדנית במסיבת המסכות. שיהיה. נראה לי שהולך להיות קרב רציני על התפקיד של יוליה. ובטח ובטח,שעל התפקיד של רומיאו.
יונתן יושב שתי שורות לפני וניסיתי להציץ ולראות באיזה תפקיד הוא בחר לאודישן. לא הצלחתי. אבל,הוא כתב משהו,אז הוא בטוח הולך לאודישנים ככה שאני אראה אותו שם.
אל תשכחו שהיינו באמצע שעת מחנכת עם סימונה. היא לא שכחה להביא לכולנו מאפה תוצרת הבית. היא העבירה בין כולנו קרואסונים שונים – קינמון,וניל או שוקולד. אני רציתי קרואסון שוקולד. אבל נגמר,אז הסתפקתי בקינמון. אני לא הייתי בוחרת וניל. אני שונאת וניל!
הטעם המדהים של הקרואסון של סימונה… אתם רואים?!,גם אם לא בחרתי את הטעם האהוב עליי,הקרואסון יוצא מדהים… לקחתי שני ביסים מפנקים, ואז קלטתי שיונתן מסתכל עליי. חייכתי אליו בצורה הכי מוזרה בעולם. הוא מיד הסתובב. אפשר להבין למה. ילדה עם פה מלא בקרואסון קינמון מחייכת בצורה מוזרה,לא מטריד? סיימתי עד חצי מהקרואסון שלי ואז הבנתי שאני צריכה להרגיע עם המאפים של סימונה. עליתי 3 קילוגרמים רק בשלושה שבועות האחרונים! עטפתי את הקרואסון במפית,שמתי בשקית האוכל שלי והכנסתי לתיק. אתם קולטים שיותר מ-10 שורות כתבתי על איך אני אוהבת את הקרואסונים של סימונה? מדהים כמה האהבה שלי לאוכל מופגנת כאן! פתאום נשמע הצלצול והתחיל שיעור מדעים. הוא לא ממש מעניין אז נעבור להפסקה.
___________________________________________________________________

בהפסקה הלכתי לכיוון השירותים ברחבת השכבה שלנו(אל תדאגו! לא משהו מטריד,סתם לבדוק איך אני נראית…). אגב,בבית ספר שלנו יש רחבה לכל שכבה,שרק להם מותר להיכנס אליה. או במקרה של כיתה ז',רק כיתות ז' וט' מורשות להיכנס אליה…
הלכתי לעבר השירותים וממש קיוויתי שנעמה לא תהיה שם! נעמה היא תלמידת כיתה ט'2 והיא הילדה הכי מפחידה בבית ספר. יחד עם חבר שלה,אור, והפמליה הקטנה שלהם(נדב,תמר,יובל ושירה) הם מאיימים על כל בית הספר. אז כמו שחששתי,נעמה הייתה שם. היא עמדה בפתח השירותים עם שתי השפוטות שלה,תמר ושירה, ולא הרשתה לכיתות ז' להיכנס,חוץ מנטע. לנטע יש אחות בכיתה של נעמה והיא חברה מאוד טובה שלה,אז לנטע מותר להיכנס.
"נו ילדה מה את רוצה?" שאלה נעמה.
"נעמה,בבקשה! תני לי להיכנס. אני החברה הכי טובה של נטע קורן,האחות של מאיה קורן! תאמיני לי,אני רק מסתכלת במראה כמה דקות ויוצאת." התחננתי בפניה.
"את? החברה הכי טובה של נטע קורן? לא,לא נראה לי." היא צחקה "לכי לשירותים של השרת,יורם,הם בטוח יתאימו למידות שלך". היא צחקה ואליה הצטרפו גם תמר ושירה.
אולי נראה לכם שאני סתם סתומה שאני לא הולכת לשירותים של השרת,אבל יש שם סירחון אימים,הדלת לא ניתנת לסגירה ותמיד אין שם נייר טואלט.
"נעמה,פעם אחת. תני לי להיכנס! בבקשה,אני מתחננת!" הייתי על סף הנואשות.
"ילדה,זוזי מהנוף שלי… ולטובתך,כדאי שזה יהיה כמה שיותר מהר,כי אם לא את תמצאי את עצמך מושפלת מאוד בבית ספר. אנחנו מבינות אחת את השנייה נכון? עכשיו,לכי!" צעקה נעמה. הלכתי. לפחות לא הייתי צריכה לשירותים,כי אז באמת הייתי בבעיה גדולה. אז מה? להיכנס לשירותים של הבנים רק בשביל לראות את השיער שלי מקורזל או לא? לא ולא. עדיף להיות מקורזלת ושקטה, מאשר מקורזלת בהשפלה. אם אחד הבנים יתפוס אותי,הלך עליי. לא יסכימו לרחם עליי כי אין לי בכלל אינטראקציה איתם… אוף! למה אני כזאת?! למה?!?!?! מכל הברבורים האלה,נזכרתי שאולי יערה ממגמת תיאטרון הדביקה על לוח המודעות של השכבה את זמני האודישנים! רצתי מהר ללוח המודעות ובדקתי. הייתי צריכה לזכור שני תאריכים – של יוליה ושל הרקדנית ממסיבת המסכות. יש! היא הדביקה את התאריכים! חיפשתי על הלוח הגדול את הפינה של מגמת התיאטרון… מצאתי! (ווהו! אני מהירה היום!) לתפקיד של יוליה יש להיבחן ביום שני -ה 17 לפברואר. לתפקיד של הרקדנית יש להיבחן ביום שלישי-ה 18 לפברואר. המחזה יעלה ביום שישי ה-5 לאפריל. איזו התרגשות! הפעם הרגשתי,שיש סיכוי שאני אצליח!
ואת ההתרגשות שלי קטע הצלצול והלכתי לעבר הכיתה…

~~ההמשך בפרק הבא! תקראו את מה שיש לי להוסיף!~~