רק רציתי להיות חלק מהם || פרק 2

היי (: תודה רבה! תודה רבה שחזרתם לקרוא את הסיפור שלי ולתת לי הרגשה שאני מעניינת!
אז… בפעם הקודמת שכתבתי לכם,סיפרתי שעומר החליט להפגיש קבוצת מקובלים מהרצליה ומרמת השרון. ואז,אמרתי לכם שאני אנסה למצוא פתרון… נחשו מה? לא מצאתי. ביקשתי מנטע שתראה לי מי הילדים האלו.. שאני לפחות "אכיר" אותם במראה. הם ילדים יפים. אפשר להבין למה הם מקובלים… כל אחד שם מיוצג בסוכנות דוגמנות ובאינסטגרם שלהם,יש לפחות 1000 עוקבים ויותר….
"אז מה את אומרת על ליאור? חמוד נכון?"
"כן..הוא חמוד… למה? את בעניין שלו?" שאלתי
"לא",היא צחקקה,"הוא פשוט נראה לי ילד חמוד כזה. מישהו שאני אוכל להתחבר אליו במהירות" היא אמרה. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את נטע מסמיקה. כמובן,שלא מבושה. אף אחד לא מעז להעליב את נטע. וגם אם מישהו מנסה,היא לא מתייחסת.
"טוב… את רוצה אולי.." עוד לא סיימתי את המשפט,והיא כבר קטעה אותי עם השאלות שלה.
"נראה לך שאנחנו מתאימים?" , "הנה החברה שלו… נועם הרשקוביץ… אוף… היא מהממת! נראה לך שהוא יזרוק אותה בקרוב?" , "אנחנו נהיה זוג כל כך מושלם ביחד!".
לא הספקתי לענות לה, והיא הראתה לי את השיחה שלהם בוואצפ:
נטע: היי ליאור (: זאת נטע מרמת השרון. היינו במפגש ביחד. זוכר?
ליאור: כן ברור! מה קורה נטע?
נטע: רואה "חברים" בטלוויזיה.הסדרה הכי טוב שיש! ואתה? מה איתך? ** הערה: לא באמת ראינו חברים. נטע אוהבת לספר דברים שלא קשורים לחיים**
ליאור: בסשן עם חברים בסקייטפארק. **הערה קטנה שלא קשורה לשיחה! מישהו מוכן להסביר לי מה זה סשן?** חחח אני רואה חברים כל הזמן !
נטע: חחח אנחנו תאומים ♥ תגיד רגע… בכנות!! .. מי לדעתך מהבנות מהעיר שלי, מתלבשות יפה ? חח (:
ליאור: חחח …. אני עוד לא כל כך מכיר אתכן (: אבל את נראית לי אחת כזאת (;
באותו הרגע,נטע התאהבה. זהו! כשהיא מתאהבת,אין לכם סיכוי לשכנע אותה משהו אחר.
__________________________________________________________________

איזה כיף שאחרי שנגמר סופשבוע שגם ככה לא היה משהו, יש מבחן!
וכמובן,שגם אליו לא התכוננתי…
כשיצאתי החוצה מהבית שלי,הרגשתי חולה. אולי זה סתם בראש שלי…
עלי השלכת הצהובים-כתומים, ריצפו את המדרכה בשטיח יפהפה.
מזג האוויר הקריר גרם לי לתחושה של רוגע. ענני הגשם, והשמיים האפורים גרמו לי לחייך. אולי זה קצת מוזר, אבל חורף,זו עונה כל כך שמחה. בשבילי לפחות…
זו עונה שהשמש לא מציקה בעיניים… זו עונה, שהארטיק שאני מחזיקה ביד, לא נמס בכמה רגעים… העונה הכי אהובה עליי בעולם! (תכנית,יש רק ארבע עונות.. לא מבחר גדול…)
הגעתי לכיתה… איחרתי, כרגיל. ואז, התחילה המורה שרית במסע ההשפלות הרגיל שלה לילדים המאחרים. הם היו: אני,אריאל דרור ושני יצחקי. אנחנו "המאחרים היומיים".
"תום גרשטפונסקי…",כל הכיתה צחקה,"אריאל דרור… שני יצחקי… מה אני אעשה איתכם? לשלוח אתכם למנהלת,לא עזר. להתקשר להוריכם,לא עזר. לבקש מכם להגיע יותר מוקדם,לא עזר. אז מה,למען השם, יעזור?!?!? שבו במקומות. זו הפעם האחרונה שאתם מאחרים(פעם אחרונה מספר 35)! " צווחה עלינו שרית.
ישבתי במקום הפנוי היחיד. ליד אריאל דרור שהתיישב בכיסא לידי. בשורה האחרונה, בצד שמאל. ליד נטע ישבה רומי. ילדה מקובלת נוספת (: נטע הסתכלה עליי בפרצוף מצטער, ולחשה : "לא היה לי נעים להגיד לה לא,ולא ידעתי אם תבואי אז…" . מעניין. היא לא ידעה אם אני אבוא גם כשקבעתי איתה יום לפני זה. טוב,אבל זה באמת לא נעים להגיד לא למי שרוצה לשבת לידך… וליד נטע,רוצות לשבת הרבה בנות. שרית חילקה לכולנו את המבחנים ואמרה: "תזכרו,אתם לא צריכים להילחץ בכלל. זה רק המבחן הארצי שלפיו נדע לאיזה מקבצים במתמטיקה נשבץ אתכם. בהצלחה!" מאוד מעודד.

~~המשך בפרק הבא~~