רק צדק-פרק 1

נכנסתי למשרד והנחתי את תרמיל ביה"ס על השולחן הקטן בכניסה, הריח המוכר של נייר חדש ודיו הכה בי והעלה בי חיוך, איך אני אוהבת את הריח הזה.
"אל תשימי את התיק שלך שם, בדיוק הדפסנו כמה תיקים חדשים," אמרה לי ג'יין והעניים הכחולות שלה כעסו.
"אל דאגה ג'יין, אני רק מחתימה כרטיס וניגשת לעמדה שלי," אמרתי בחיוך והחתמתי את הכרטיס במתקן. הרמתי את התרמיל וניגשתי למחשב שלי, למחשב שלא מזמן קיבלתי אחרי שמי שעבד על המחשב הזה נירצח לפני חודש.
"את יוצאת למשימה חדשה ג'יין?" שאלתי ובדקתי את ההודעות שלי, הגיעו התוצאות על המחבל החדש שלי, ג'ייסון רוז. קצת אירוני שדווקא אני שקוראים לי רוז עובדת על המחבל רוז… רוז מואשם ברצח של 32 אנשים, מתוכם 12 חפי פשע, אחת מהן היא אמא משהיא בכיתה של אח שלי, אלכסנדרה קוראים לה נראה לי.
"יש את המחבל דויג', קייטו החריזה עליו כעל מטרה מסומנת, גם הממשל, אני אנסה לצוד אותו, כנראה שלא אהיה כאן בימים הקרובים," היא ענתה ונעמדה מאחורי.
"אני אסתדר, רק אל הרגי. ותשתדלי לקבל אישור לפני שאת יוצאת כדי שלא יהיו פדיחות כמו פעם שעברה."
"אל תדאגי, כבר קיבלתי אישור וגם ציוד מיוחד, הכל יהיה בסדר. היום אני אלך לקניות שיהיה לכם מה לאכול עד שאחזור," היא אמרה וליטפה את השיער הבלונדיני שלי.
ג'יין היא הבן אדם האחרון שהייתם חושבים שילטף את השיער שלי, היא קשוחה ומפחידה, תמיד לובשת מעיל עור ארוך ובגדים שחורים. היא רוצחת מיומנת אבל רוצחת רק למטרות צדק, אני אישית קצת פחות מתחברת לסיגנון הזה, אני חושבת שצריך להיות אחרת אבל אין מה להתלונן על העבודה של ג'יין, היא אחת מציידות המחבלים הכי מוכשרות שיש. אתם בוודאי תוהים למה בכל זאת אני מחבבת אותה במיוחד והיא מלטפת את השיער שלי בעבודה, ובכן זה פשוט מאוד: אמא שלי נרצחה לפני שנתיים, בדיוק כשהתחלתי לעבוד במשרד. הייתי בת 15 אז וג'יין שגם עבדה במשרד זיהתה את המצוקה שלי ונחלצה לעזרתי, היא אומנם מבוגרת ממני בסך הכל בשלוש שנים אבל היא כמו אמא בשבילי, היא גם עוזרת לנו בבית, אבא שלי עובד קשה וגם אני כשאני לא לומדת אני עובדת, יש לי שני אחים צעירים ממני שצריך לדאוג שלא יפגעו ולא ירעבו ושלא יקרה להם שום דבר, ג'יין פשוט אימצה אותנו.
"אני לא דואגת," אמרתי בחיוך והסתובבתי אליה. "וחוץ מזה, אני יכולה לעשות קניות לבד, אני כבר בת 17.
"הייתי מעדיפה שלא תעשי את זה," אמרה ג'יין בקול זועף ועזבה אותי. "אני הולכת, נתראה כשאחזור, ד"ש לאבא, קריסטין וזואי."
החזרתי את תשומת ליבי למחשב ולתיק שהצג הראה, עבודת שטח לא קטנה עומדת לפניי, ניסיתי לעשות כמה שיותר מהמשרד אבל הירידה לשטח היא בלתי נמנעת, מחר אני יוצאת לשטח אז אני צריכה להיות כמה שיותר מוכנה לזה.