רק צדק-פרק 18

נקודת מבט רוז:
זה היה הערב הכי מביך בחיי עד לאותה נקודת זמן. במהלך כל ארוחת הערב מיקי בעטה בי מתחת לשולחן ורמזה לי במבטים שלה, ניסיתי להתעלם וזה עבד בהתחלה עד שדילן קלט את הקטע והחליט לזרום איתה, זה באמת היה מביך.
"אז מה, רוז, יש לך חבר?" שאל דילן בין שני ביסי-ענק-משפריצי-רוטב-אדום-וחתיכות-בשר-לכל-עבר מהספגטי, אין ספק שהוא נהנה ממנו.
"לא," עניתי ביובש וניסיתי לנקות את אחד הכתמים על החולצה שלי, אחד מני רבים מאז תחילת הארוחה ו90% מהם היו בגלל דילן. חזיר.
"היה לך?" הוא שאל והרים אלי גבה.
"כל בן שמנסה להתקרב אליה מועף חמישים מטר אחורה," אמרה מיקי וקרצה אלי עוד קריצה (זאת הייתה הקריצה השלושים וארבע שלה מאז תחילת הארוחה).
דילן לא נראה מופתע, הוא רק לקח לעצמו מנה נוספת של ספגטי ורוטב.
"יש לי דברים חשובים יותר מחבר כרגע," אמרתי ולקחתי לי מהסלט שנראה שאני היחידה שאכלתי אותו, לא שיש לי משהו נגד ספגטי עם רוטב, אני פשוט מעדיפה לאכול מאוזן.
"את כל כך עסוקה שאת לא יכולה לפנות לך זמן לחבר?" הוא שאל וראיתי הבעת גיחוך על פניו.
"זה פשוט מאוד, עוד מעט נגמרת שנת הלימודים ואז יש לי עוד שנה עד סיום התיכון, אני רוצה לשמור על ממוצע ציונים כמו שיש לי עכשיו. חוץ מזה, אני עובדת כמעט כל יום ועכשיו בעונת הפיגועים אז כל יום, אמא שלי כבר לא בין החיים ולכן אני זאת שמנהלת את הבית, אבא שלי עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה, אח שלי 80% המזמן במעבדה עובד על איזשהו פרויקט ואחותי לומדת פעמיים בשבוע בלט בסטודיו בצד השני של העיר וכל פעם צריך ללוות אותה לשם ולקחת אותה. הזמן היחיד שיש לי לעצמי זה יום שישי בלילה וגם זה לא תמיד, יש הופעות ופעילויות של בית הספר שאליהן אני צריכה ללכת. עכשיו אני בכלל לא בבית, לא נראה לי שיש לי זמן," עניתי בטון רגוע וראיתי איך הגיחוך נמחק מהפנים שלו.
"כמו שאמרתי, עף חמישים מטר אחורה," אמרה מיקי וצחקה.
דילן חזר לאוכל שלו ונגס עוד שלושה מביסי-הענק-משפריצי-הרוטב-האדום-וחתיכות-הבשר-לכל-עבר שלו, עוד שמונה כתמים שלא יורדים לחולצה שלי.
"ולך דילן, יש חברה?" שאלה מיקי כדי לשבור את השקט שהיה אפילו יותר מביך מהדיבורים מקודם.
"עכשיו לא," הוא ענה והרים את הראש, "עדיין לא."
"למה הכוונה?" שאלה מיקי וקימטה את מצחה.
"היו לי, כמה, ואני מאמין שבקרוב תהיה לי אחת רצינית," הוא אמר בחיוך והגניב אלי מבט, "אני מקווה מאוד."
"יש מישהי ששמת עליה עין?" המשיכה מיקי.
"בהתחלה חשבתי עלייך אבל את המפקדת שלי וזה לא אפשרי, עכשיו יש מישהי אחרת," הוא ענה וחיוכו התרחב.
הרגשתי את הסומק עולה על פני עוד לפני שמיקי שאלה אותו מי זאת, הייתה לי תחושה שאני יודעת את התשובה וצדקתי. גל נוסף של אודם הציף את פני ומיקי צחקה.
"זאת הפעם השנייה בחיים שלי שאני רואה אותה מסמיקה, אתה זוכה לחזות באירוע היסטורי," היא אמרה וכל מה שרציתי זה לקבור אותה.
"אני חושב שכדי שאחכה קצת, אני לא רוצה לעוף 50 מטר אחורה," אמר דילן.
"מה, אתה משתפן?" שאלה מיקי.
"אני רוצה לשמור על כל העצמות שלי שלמות…"
"בן אדם חכם," אמרתי וקמתי לשים את הצלחת בכיור ולשטוף פנים וידיים.
"אתה רואה, אתה כבר מוצא חן בעיניה," אמרה מיקי וקמה גם.