רק צדק-פרק 16

שבועיים לקח לה, למפקדת, לקלוט שהקבוצה שהיא יצרה היא אחת הקבוצות הכי לא יעילות שיכלו להיווצר אי פעם על פני האדמה אם לא הכי… כל יום, כל היום הם התווכחו על כל מיני דברים מטופשים להפליא ודווקא אני שהייתי על תקן מוח שם, לא יכולתי לומר דבר, מה לעשות שאני טירון ואני לא מבין כלום מהחיים שלי… אבל מה זה משנה לי, אני מקבל את הכסף שלי ויכול להרשות לעצמי לשלם ללינדה שתדאג לתומי בזמן הזה שאני אפילו לא ישן בבית, אני ישן בבית הקרקע הגדול שמשמש כמפקדה שלנו, הבית של המפקדת. בכל הזמן שזה שחברי הקבוצה התווכחו אני כבר הצלחתי לנסח פתרון לחלק הראשון של החידה ולבצע מחקר קטן בעזרת הספרים שבספרייה הענקית של המפקדת, כבר יש לי שלוש השערות מה התחנה הראשונה ואפילו איזה מלכודות יחכו לנו בדרך אליה, כמובן שאף אחד לא שם לב.
ובכל זאת אחרי שבועיים המפקדת נכנסה לחדר שהוקצע לקבוצה שלנו וראתה את כולם מוכחים, כרגיל, ואותי יושב וקורא עוד ספר על הליידיס. בהתחלה לא שמתי לב שהיא נכנסה אבל אז פתאום קלטתי שיש שקט בחדר והרמתי את עיניי מהספר. ראיתי את המפקדת עומדת בפתח החדר עם ידיים שלובות לפנים ומבטה היה מקובע עליי, זה היה נראה כאילו היא רצתה להרוג אותי.
"רק רציתי לבדוק שהכל מתנהל כמו שצריך," אמרה ופנתה לכולם. "אני רוצה בעוד חצי שעה עדכון על ההתקדמות שלכם, דילן בוא איתי."
קמתי עם הספר והתרמיל שבתוכו היו הדפים של הפתרון ויצאתי מהחדר, כל גופי היה מתוח ושמתי לב שהידיים שלי רועדות קצת.
"שב!" פקדה כשהגענו למשרד הראשי והצביעה על הכיסא. התיישבתי לאט והיא גלגלה ועקפה את השולחן שלה כדי לשבת מולי. "אתה יכול להירגע, אני לא אוכל אותך," אמרה בטון רגוע אבל ההבעה שעל פניה לא השתנתה. "אני רצינית, אומנם עשית משהוא לא בסדר ואתה בהחלט הולך לשאת בתוצאות אבל זה לא העניין עכשיו,אנחנו במירוץ נגד הזמן והשבועיים האחרונים לא תרמו למצב שלנו, אם אנחנו רוצים לשרוד אנחנו חייבים למהר."
הרגשתי איך כל הגוף שלי נירפא בבת אחת, לא יכולתי להרשות לעצמי לעוף מדרך הצדק, יש לי טיפול האח שלי על הראש…
"רק עכשיו הבנתי שההחלטה להקים קבוצה שכזאת הייתה טיפשית ולא מועילה והחלטתי לפנות לחברתי הטובה שעובדת האחד המשרדים הגדולים באזור לבקש ממנה להעביר בקשת שיתוף פעולה לבוסים שלה. היא העבירה את הבקשה ואנחנו קיבלנו תשובה חיובית בתנאי ששיתוף הפעולה שלהם יתבצע אך ורק עם אותה החברה, היא עצמה תקבל גב מהמשרד אבל אנחנו לא ואנחנו אמורים לדאוג להכל. אני יודעת שזה מעט אבל זה הטוב ביותר שהצלחתי להשיג לנו ותתפלא לשמוע שחברתי היא בן אדם יעיל וטוב מאוד במקצועו, תכיר את רוז," אמרה והצביעה על הנערה שרק עכשיו שמתי לב שנמצאת שם, בוחנת אותי בריכוז. את השיער הבלונדיני וההבעה שלה הייתי מזהה גם בעוד שנתיים, זאת הייתה רוז שהצילה את פרסי והזהירה אותי.
"נעים לפגוש אותך שוב," אמרה רוז ונעמדה ללחוץ לי יד.
"אז אתם מכירים כבר, נחמד מאוד," אמרה המפקדת וקרצה קריצה כמעט בלתי נראית לרוז שהזעיפה אליה פנים. "אני אשאיר אתכם לבד, יש לי עוד כמה דברים לעשות."