רק צדק- פרק 14

את המתח בחדר הישיבות היה אפשר לחתוך עם סכין. כולם היו בדממה ועיכלו את מה ששמעו בזה הרגע, כן כן, זה נכון, הליידיס חזרו. כמו כל תחקירנית במשרד, גם אני ידעתי למה הליידיס מסוגלות לגרום, מדובר בתא הטרור הגדול והמסוכן היותר בעולם, הוא מורכב מנשים בלבד שקוראות לעצמן הליידיס, הסמל המיסחרי שלהן הוא פריטים סגולים שקשורים לנשים בעיקר ול'ליידי שממכבדת את עצמה' בפרט, הן מרושעות, חזקות, עשירות וסדיסטיות, מקורן הוא באי הבריטי שם גם נמצאת המפקדה הראשית שלה איפה שהוא, מוחבאת מעניי העולם. הן פועלות כבר שישים ומשהוא שנה, המטרה שלהן היא לשלוט בעולם, להחזיר אותו למאה ה19. הפעם הקודמת שניתקלנו בפעילות שלהן באזור שלנו הייתה לפני שנתיים בדיוק, אני בדיוק הצטרפתי והתחלתי את ההכשרה שלי כתחקירנית, בכלל לא היה בטוח שאני אמשיך לעבוד במשרד, הייתי צעירה מהגיל הממוצע של העובדים במשרד ב15 שנים. הצטרפתי בדיוק בניקיון בשנתי, את פתיחת העונה סימל פיגוע דומה לזה שהיה היום רק בקנה מידה קטן בהרבה.
"כמו שאנחנו מכירים את הליידיס, הן אוהבות להשתעשע," אמר אוריק ולקח מג'ייסון את הכפפה. "הן נוהגות לחבר למזכרות שלהן מיקרו-שבבים שמכילים בתוכם מסר לכל מי שרק יודע איך למצוא אותו, הן רוצות שעשוע, הן רוצות להוליך את כנופיות הצדק שולל." אוריק הראה לנו חלק פרום במכפלת של הכפפה ומיקרו-שבב סגול שהחזיק ביד השנייה. "את השבב בדקנו מקודם על מחשב מנותק וישן כדי לראות אם הוא מכיל וירוסים שנועדו להפיל לנו את הרשת, אין כאן וירוסים." הוא הכניס את המיקרו-שבב למקומו במחשב ועל הלוח הופעל סירטון. בסירטון נראתה אישה מבוגרת עם שיער בלונדיני אסוף בכובע תיתורה סגול, חליפת שני חלקים בגוון אחר של סול ופרח סול נעוץ בדש, על ידיה היו כפפות סגולות והיא ישבה על שולחן (לא סגול).
"שלום לכם ידידינו היקרים, התגעגעתם אלינו? אני מקווה שכן," אמרה האישה במיבטא בריטי כבד וחיכה חיוך שלא הגיע לענייה הקרות. "כמו שבוודאי ראיתם, הפיצוץ גרם לנזק לא קטן אך מדובר רק בפתיחה, המישחק עוד לא התחיל. אם אתם מספיק חכמים כדי להגיע לסירטון הזה אתם בוודאי מספיק חכמים כדי לפתור את החידה הזאת. לפני שאומר לכם את החידה הרשו לי להסביר לכם שאנחנו לא אוהבות לשחק כשידנו על העליונה, אנחנו רוצת מישחק הוגן ולכן אנחנו נותנות לכם את החידה שתוביל אותכם לשלב הבא ואם תהיו מספיק נבונים אולי תוכלו לזכות בביקור קטן." החיוך שלה התפשט והעניים שלה נצצו באכזריות ושיעשוע. "חידתנו פשוטה וחביבה ביותר והולכת בצורה כזאת, אתם רושמים? מתחת למה שמעל השיער, בשחברה של ימינו רק לגברים לגדלו מותר, נמצא לו דבר שמפז הוא יקר, מאש הוא חם ומקרח הוא קר, מוביל הוא למה שרוצים אתם יותר מכל אוצר, למקום שבו השקר הוא נחוץ ואף מותר. משחק מהנה שיהיה לנו, שהטוב ביותר ינצח." והסירטון ניגמר בחיוך קר נוסף. הייתה דממה בחדר לשתי שניות, כולנו בהינו בלוח ותהליך של הבנה התרחש אל כל אחד במוח, תוך שנייה נוספת כל החדר התמלא בדיבורים, אני רק ישבתי וחשבתי. חשבתי על מיקי שמין הסתם תצליח להגיע לסירטון הזה ואז ד"צ יפנה את כל המאמצים שלו לפתרון החידה, קיוויתי שהיא לא תעשה משהוא שהיא תצטער עליו, מיקי היא לא טיפשה אבל היא בהחלט פזיזה ולפעמים הראיה שלה צרה כל כך שכל מה שהיא רואה זה שני סנטימטר רדיוס ממנה, לא סנטימטר יותר. חשבתי על הימים הבאים שיהיו ימים של טירוף, כולנו נעבוד שעות נוספות ונצטרך לטפל לא רק בסיפור הזה אלא בכל הפיגועים הבאים של העונה הזאת. חשבתי על ג'יין שכל מה שהיא רוצה זה נקמה בליידיס ולפעמים כשהיא ננעלת על מטרה היא יכולה להיות אפילו יותר גרועה ממיקי. חשבתי על קריסטין, על הפרויקט שהוא לוקח בו חלק, עכשיו אנחנו צריכים את העבודה שלו יותר מאי פעם, קיוותי שהוא יסיים את זה מה ככל האפשר. חשבתי על זואי שתבלה עכשיו שעות על שעות לבד בבית, אני אהיה בעבודה, קריסטין יהיה נעול בתוך המעבדה שלו ואבא במילא כל הזמן עובד, אני חייבת למצוא לה תעסוקה לחודשיים הקרובים. חשבתי על כל זה ובפעם הראשונה שאלתי את עצמי מה היה קורה אם הייתי נולדת לפני מאה שנים? איך החיים שלי היו ניראים?