רק למות זה כול מה שאני רוצה פרק 1

פרק 1:
טטט טטט טטט.
השעון צלצל.
לקום לעוד יום של סבל, בבית ספר.
הלוואי שיכולתי לעבור, רק אם אמא שלי, הייתה מקשיבה לי, היא אפילו לא דואגת לי, ולא שואלת לשלומי…
אני לא יכולה לחיות ככה, וכבר שנה שאני חותכת…
השעה 6:30, אמא שלי עוד בבית, וכול יום אני מנסה לדבר איתה.
הלכתי לחדר שלה, היא הייתה ערה.
"אמא?"שאלתי, והיא הסתכלה עלי.
"כן?"היא שאלה.
"למה את לא דואגת לי?ולכול מה שקורה לי?"שאלתי אותה.
"כי לא קורה לך כלום, כי אם היה קורה לך משהו, היית אומרת לי"אמרה.
"אני מנסה כול הזמן להגיד לך, ואת לא מתייחסת עלי, ככה אימהות לא עושות"התרגזתי.
"למה את מוצאת דרך להאשים אותי?הייתי מקשיבה, אם היית אומרת לי"אמרה.
"אבל אני מנסה ,ומנסה להגיד, ואת לא מקשיבה לי!אני שונאת אותך!"צעקתי, וחזרתי לחדר שלי.
שכבתי במיטה, ובכיתי שמעתי דפיקות, אבל לא התייחסתי.
אחרי עשר דקות, הדפיקות הפסיקו, ושמעתי את הדלת נתרקת.
אמא הלכה…
קמתי מהמיטה,פתחתי את דלת חדרי,והלכתי לאמבטיה.
שטפתי את הפנים,צחצחתי שיניים, וחזרתי לחדרי.
הוצאתי מהארון, חולצה ארוכה כחולה, של בית ספר, טייץ שחור, ונעלי וואנס שחורות .
סירקתי את השיער, ואספתי אותו לקוקו רגיל.
לקחתי את התיק, והלכתי לבית ספר.
נכנסתי בשער, וכמו תמיד, באו עלי ילדים ,והתחילו לבעוט בי, ולשרוט אותי ברגלים, ובידיים.
"הנה הילדה המוכת, של בית הספר"אמרה ילדה אחת, וצחקה,
ושרטה אותי בלחי, כבר התחלתי לבכות, וכשהיה צלצול כולם הלכו, ואני נשארתי על הרצפה, ואז קמתי, ועליתי לכיתה בצליעה.
כשהגעתי ליד הכיתה, כולם כבר ישבו.
נכנסתי כמה צעדים לכיתה, ופתאום נפלתי על הברכיים שלי, והידיים על הרצפה, והתחלתי לבכות, וטיפות קטנות של דם, טפטפו על הרצפה.
ואז נפלתי כולי על הרצפה, והתעלפתי.