רק לא לחזור לעבר-פרק 1

-BROKEN-
'הוא הציל אותי ממה שהייתי פעם אך הוא גם הפך אותי לכזו שוב'
שכבתי במיטה בוהה לתקרה, כל הקירות מכוסים במשפטים שכתבתי
אלה שכתבתי בתקופה הרעה שלי כבר הראו סימני היעלמות אך חדשים באו במקומם.
שמעתי את אמא מדברת בדאגה עם ג'ינה בפלאפון,
"אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה היא לא מקשיבה לי,לא רוצה לאכול או לשתות היא יוצאת מהחדר רק להתקלח או ללכת לשירותים וחוזרת, החדר שלה נראה כבר כמו מאורה.
היא כבר שבועיים ככה וזה רק הולך ומחמיר ,אני צריכה שתעזרי לי"
"תודה אני ממש מעריכה את זה" שמעתי אותה גומרת את השיחה ומנתקת
כעבור 12 דקות נשמעה דפיקה בדלת , לא עניתי.
נשמעה עוד דפיקה ואחריה ג'ינה נכנה לחדר
"לא נראה לי שאמרתי להיכנס " אמרתי
"לא נראה לי ששאלתי אותך" "מה קורה לך? את מדאיגה אותי"
סובבתי את הראש לקיר
"תקשיבי טוב אני הולכת למטבח להכין לך אוכל ואת בינתיים קמה להתארגן לבית הספר"

"אני לא הולכת" מחיתי
"ואני לא שואלת" ענתה ג'ינה וייצאה מהחדר
~טוב לין~חשבתי לעצמי
~את לא יכולה להמשיך ככה,זה לא יעביר לך את הכאב שאת שוכבת כל היום במיטה~
קמתי והסתכלתי על עצמי במראה
כל מה שראיתי זה נערה עצובה שירדה במשקל, ממש לא אני .
~הכל בגללך!~חשבתי והדמעות איימו לפרוץ
~לא! את לא תבכי בגללו, לא שוב~
"תראי מה עשית ! עכשיו את סובלת מהתוצאות " אמרתי לעצמי

הלכתי לארון לחפש בגדים,
שמתי מכנסי סקיני לבנים עם קצת קרעים בברכיים וחולצה שחורה עם הדפס
"I DONT THINK YOU KNOW WHAT YOU ARE DOING TO ME"
נעלתי נעלי אולסטאר שחורות ואספתי את השיער לקוקו גבוה.
הסתכלתי על עצמי שוב ונראיתי דיי יפה
~את רואה לין, את יפה את לא צריכה לבכות בגלל בחור גם אם זה בחור שמצד אחד החייה אותך,אבל מצד שני הרס אותך שוב~חשבתי והתחלתי לבכות
ניגבתי מהר את הדמעות ~את חייבת להפסיק עם זה~ כעסתי על עצמי
שמתי עיפרון שחור וליפגלוס לסיום ההופעה וירדתי למטה לג'ינה.

"את נראית מהמם" אמרה "תאכלי מהר ונלך אנחנו מאחרות לבית הספר"
פתחתי את פי כדי להתנגד אך היא מיד הוסיפה "ואל תגידי לי שאת לא רעבה"

נכנסנו לבית הספר וכולם באו לקראתי ושאלו שאלות כמו "איפה היית?" "ממש דאגנו" וכ'ו.
המשכנו ללכת לכיתה ואז ראיתי אותו-ג'ייס.
עיניים בצבע דבש ,שיער שחור חלק ובגדים אלגנטיים כמו תמיד.
הלב שלי התחיל לפעום במהירות והדמעות איימו לצאת .
מבטינו נפגשו והסתכלנו אחד על השני דקה ארוכה, הרגשתי שאני עומדת לאבד את עצמי שוב-לבכות.
~לא כאן~ חשבתי ~לא מול כולם
עזבתי את ידה של ג'ינה ורצתי לשירותים, נכנסתי לתא נעלתי את הדלת וישבתי על הרצפה.
הכרחתי את עצמי להירגע, רציתי משהו אחר , כל כאב חוץ מזה.
הסתכלתי על התיק שלי,והתפתיתי לקחת אותו.
~לא!~ אמרתי לעצמי ~את יכולה להסתדר בלי ~
"לין ? לין את בסדר ?" נכנסה ג'ינה וקראה
יצאתי לאט מהתא והסתכלתי עלייה
"כן כן אני בסדר,רק הייתי צריכה להירגע"
"טוב בואי נלך לשיעור אנחנו מאחרות" אמרה ג'ינה וחייכה.

הגעתי לשיעור וישבתי במקום.
השיעור עבר כרגיל אך כל הדף במחברת שלי היה מכוסה במילה אחת -BROKEN-

הגיעה שעת האוכל והלכנו לקפטריה,
ישבתי בשולחן עם ג'ינה ועם ג'ו (ידיד מאוד טוב שלי – כמו אח בשבילי) ודיברנו.
פתאום ג'ינה הסתכלה על משהו ומבט עצוב הופיע בפניה.
הסתובבתי לראות על מה היא מסתכלת וראיתי אותו מתחבק עם אריאנה.
~ג'ייס..~ חשבתי ונזכרתי בחיבוק הראשון שלנו
לא יכולתי להשתלט על עצמי ורצתי לבחוץ.
שמעתי את ג'ינה קוראת אחריי אבל לא הסתובבתי
ישבתי מאחורי העץ וניסיתי לשאוף אוויר ולהירגע, לא הצלחתי ובכיתי
~נמאס לי ! נמאס לי ! ~
הפעם לא התאפקתי,הוצאתי את האולר מהכיס סובבתי את היד וחתכתי
הכאב הגיע מהר ואיתו הדם.
הסתכלתי על החתך והדמעות ערפלו את ראייתי
~תראה, תראה מה גרמת לי לעשות! ~ צעקתי בלב
שמעתי את ג'ינה מאחורי,ניגבתי את הדמעות ונעמדתי מולה
"לא התאפקתי" אמרתי בקול חלוש "לא הצלחתי!"
ג'ינה התקרבה אליי וחיבקה אותי "זה בסדר עברנו את זה פעם ונעבור את זה שוב,בלעדיו"
"למה ? למה הוא חייב לסבך הכל ?"
"הכל יהיה בסדר אל תדאגי"
הלכנו לשירותים וג'ינה חבשה לי את היד .
בדרך חזרה לכיתה שוב ראיתי אותו,הוא הסתכל עליי ואז על היד ומבט עצוב הופיע בפניו
רציתי לרוץ ,אליו לחבק אותו ולהגיד לו שיעזור לי ,שאני לא מסוגלת יותר.
אבל לא יכולתי .
וחלפתי בשקט על פניו.