רק ידידים ..?- פרק 3

קודם כל תודה על התגובות, בלעדיהן לא הייתי ממשיכה כ"כ מהר ! 3>

המרפק שלי נחבט ברצפה, הכפכף שלי נקרע ומד המבוכה שלי התפוצץ . .
רציתי לצעוק לאלוהים שבשמיים למה הוא עשה לי את זה, אבל אומרים שכל המוסיף גורע אז פשוט סבלתי בשקט. מר אמריקה המושלם גיחך ועזר לי לקום, והודתי לאלוהים שלפחות היד שלי לא הזיעה. . או שכן?
היד שלי עדיין נשארה ביד שלו.
" עידו" הוא אמר ולחץ לי את היד."רק היום עברנו לפה, אז אם אני רואה מישהו נופל אני קופץ על הזדמנות להכיר". אני לא יודעת איך היה לי אומץ לדבר כי אני הבן אדם הכי נבוך בעולם בערך, אבל איכשהו הצלחתי למלמל "הייניזואיברובא".
"מה?" הוא שאל והגבות שלו קצת התרוממו וידעתי מייד שתמיד הוא יעשה ככה כשהוא מבולבל. ואז קלטתי שהוא פנה אליי, והתעשתי על עצמי.
"התכוונתי, היי, אני זואי. ברוך הבא" וחייכתי את חיוך ה"אני נחמדה" שלי. יש לי מגוון רחב של חיוכים, אני בטוחה שתשמעו עליהם בהמשך. " איפה אתה גר ?"
"שני רחובות מפה, איזה רחוב שקוראים לו הדקל". הנשימה שלי נעצרה. " איזה קטע, גם אני גרה ברחוב הזה ! " אמרתי בהלם, כי לא ציפיתי שזה יבוא, כי התרגשתי, כי שמחתי, כי זה מישהו חדש שהוא בטעם שלי והוא עושה לי פרפרים בבטן ו – " את בסדר ? .. זואי ?" הוא הסתכל עליי עם גבות מורמות, כשאביב הגיעה מאחוריו ואמרה " זואי גירל כבר התקדמת הלאה מה ?" וקרצה.
שיגרתי לעברה מבט זועף ואז אמרתי לעידו כמובן שלא היה לי ממה להתקדם כי לא היה לי חבר כבר מכיתה ז', ואז הרגשתי שאני נותנת יותר מדיי מידע אבל עידו צחק ובהיתי בו, ואחרי רגע שלא ידעתי מה לעשות כבר יצאנו מהגלידריה ועידו ואני עלינו בעליה לרחוב שלנו. *שלנו*.
שלנו. אויי כמה שאני אוהבת את ההרגשה הזאת, הרחוב שלנו. שלנו ! כאילו אנחנו בייחד . .

"מאיפה אתה?" שאלתי כשצעדנו על הכביש השומם, ועשיתי עליו סקירה יותר מורחבת.. הוא התלבש לפי הטעם שלי שזה אומר- חולצת T ומכנס עד הברך ( לבנים כן? שלא נתחיל לדבר על בנות ). השיער שלו בצבע מין חום בהיר כזה, ובנקודות מסויימות השמש נתנה לו בונוס של כמה קצוות שיער בלונדיניים. הייתה לו תסרוקת אופיינית לבנים, מין התרוממות כזאת של השיער מקדימה ,אז יכולתי לנחש שהוא מעביר את היד בשיער די הרבה.
"את אולי תצחקי קצת , אבל מאילת". פששש, הבנאדם הגיע ממרחקים !
"מעבר גדול מאילת לראש העין ! אבל עכשיו אני מבינה מאיפה השיזוף". למה אמרתי את זה ? מה ?
הוא צחק וגירד בצד הצוואר שלו, " כן, אני אוהב את הים. אפשר לומר שגרתי ממש על הים. אבל היי, אני פה עכשיו . . " הוא הסתכל למטה ותיארתי לעצמי שהוא נזכר בחברים שלו מאילת.. בבית שלו מאילת. . באקסית שלו מ. .
"עברנו בגלל העבודה של אבא שלי, אם זה מה שבאת לשאול. הוא קיבל הצעה שלא יכל לסרב לה ו. . עברנו." הסתכלתי עליו באהדה." אתה בטח ממש מתגעגע, אבל היי, פגשת אותי על היום הראשון ! אני בטוחה שתפגוש מחר מספר כפול של אנשים, ובכללי פשוט תהיה אתה, ו. . ." למה אני ממשיכה לדבר בכלל? מי אני שאני אתן עצות לבן אדם שרק פגשתי?
עצרנו מול הבית שלי . " פה זה אני " הוא החווה עם היד לעבר הבית שמולי. "ואני פה" חייכתי והצבעתי על הבית שלי. עמדנו דקה נוספת וחייכנו אחד אל השני. איזה יום מלא בחיוכים, בהתחשב מה שקרה עם . . פוי !!
" טוב , " אמרתי באיטיות, מאוד באיטיות, מאוד באיטיות של הלוואי-ותאמר-משהו-על-הטלפון-שלי,
והתשובה לא איחרה לבוא. "אז בואי נחליף טל-" "כן ! אחלה ". עניתי. קצת מהר מדיי הייתי אומרת, אבל לא היה אכפת לי באותו רגע. כשהושטנו את המכשירים שלנו אחד לשני,והחלפנו אותם חזרה, הוא אמר משהו על ללכת מחר בייחד לבית ספר, ועוד משהו שבטח קשור לזה שהוא שמח להכיר אותי, ואני בטוחה שהוא גם אמר עוד משהו אבל אני הייתי כבר ברקיע השביעי, שמיני, ברקיע ה100 !
כשנכנסתי הבייתה בענטוז קליל, תומר ושיר היו באמצע נשיקה. " מישהי פה שמחה" שיר חייכה אלי, ואיך אפשר שלא לחייך חזרה לחיוך הקולגייט שלה? הנהנתי, למרות שמתתי מעייפות. כנראה בכלל העלייה ." פשוט מחר מתחיל התיכון ואני נורא נורא מתרגשת , נורא נורא נורא מתרגשת, באמת ! ".תומר גלגל את העיניים שלו. "טוב הבנו ימביכה, היינו באמצע . . " "תומר ! זאת אחותך ! " שיר נתנה לו נזיפה שהחליפה את המכה שהייתי בטח נותנת לו.

לא הצלחתי להירדם בלילה, לא אחרי האח הגדול, לא אחרי כמה שידורים חוזרים של דרייק וג'וש, לא אחרי ששמעתי את כל השירים באייפוד שלי פעמיים. אלוהים, למה שמונה שעות נראות כמו שמונה שנים??
בסביבות שלוש כשכבר קצת התייאשתי, קלטתי שהיום זה היום. אני בתיכון.
בפאקינג תיכון !!!!!!!!