רק ידידים ..?- פרק 2

אני לא הצגתי את עצמי כראוי, אז איך אני בכלל יכולה לקרוא לעצמי ליידי?
היי. אני זואי אלון ואני סיימתי את כיתה ט', אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה הצלחה. . 70 ו80 בעיניכם בהצלחה?
בכל מקרה, אני גרה בבית פרטי ונחמד, אפשר לציין. לא הייתי מחליפה אותו באחוזות האלה של סביון או הרצליה פיתוח . . (סתם, ברור שלא הייתי מתנגדת)
יש לי הורים תומכים ואוהבים ומעצבנים ועקשנים ובקיצור, הם . . . הורים כאלה. אין לי עוד איך לתאר אותם, כי אני בטוחה שכינויים כמו, " ההורים הכי טובים בגלקסיה" זה קצת. . לא משנה.
יש לי אח גדול שאם תקראו לו תומר הוא כנראה יענה, שמסיים י"ב ושקוע בלהיות אצל שיר ולאכול אצל שיר ולקחת את שיר לסרט ולהכין לשיר ארוחה רומנטית ליום האהבה והיי זואי תעופי מהסלון שיר באה !
אם יש לכם אבחנה חדה שמתם לב שיש לו חברה , שקוראים לה שיר.
אבל טעיתם אם חשבתם שאני הצעירה ביותר כי התשובה היא שיש מישהי צעירה יותר – מי אם לא ליהיא הקרצייה, תלמידת יסודי מעצבנת שאוהבת כל כוכב צעיר שמקבל יותר ממליון צפיות ביוטיוב.
אחרון חביב זה ניל. ניל הוא דג. הוא לא מדבר הרבה, אבל הוא חלק מהמשפחה. . אנחנו מחזיקים אותו כבר 4 שנים ואני מתחילה לדאוג שהוא לא באמת דג כי זה לא נראה לי טבעי שהצלחנו להשאיר אותו בחיים ככה, במיוחד כשאני אחראית על האוכל. אני לא אומרת שאני לא ילדה אחראית , אני פשוט . . . מרושלת ? קצת מפוזרת לפעמים ? אנושית?
הדברים המוזרים והחמודים האלה שהוא עושה עם הפה שלו פשוט מרגיעים אותי ! איכס, האחד הזה לא נשמע משהו. לא משנה.

we, are never ever ever" " שמעתי את הטלוויזיה מנגנת MTV כשנכנסתי לביתי הממוזג.
הייתי קצת בשוק מעצמי. . ניר ואני דיברנו מלא מלא על הנסיעה אבל לא דמיינתי שניפרד ככה. אחרי הכל, זה היה קצת באשמתי, לא ? אבל גם באשמתו. אבל באשמתי . .
כרגיל ההרגל שלי להאשים את כולם גובר עליי, וכמו שאני עושה תמיד כדי לברוח מהמציאות אני מחפשת איזה קומדיה לראות, וכרגיל אביב שהיא כמו ניר בנקבה ( חוץ מהקטע של הרגשות, כן? היא החברה הכי טובה שלי. אני חייבת להפסיק להזכיר את ניר), תתקשר אלי.
"נווו אז איך נפרד הזוג האוהב ?" היא שאלה ויכולתי לראות אותה בראש שלי יושבת עכשיו בשפגעט כשליידה ערימת מגזינים מחו"ל. "לא זוג ולא אוהב, ואפילו פחות מלא אוהב". שתיקה.
"שמעי. ." היא פתחה וקטעתי אותה " אל תגידי אמרתי לך. אני יודעת שאמרת לי . את לא צריכה לומר לי את זה." אביב מייד ענתה" זה מה שבאתי לומר לך ! שאני לא רוצה לומר לך שאמרתי לך כי את לא אוהבת שאומרים שאמרתי לך אבל . . אמרתי לך" . עיקמתי את האף אבל ב2013 עדיין לא המציאו טלפון ביתי שרואים בו את הפרצוף שלך.

אבל היא צודקת . . באיזשהו מקום, היא אמרה לי שזה יקרה, אבל לא הקשבתי לה, ואני לא יודעת למה. הייתי כל כך עיוורת, כל כך הייתי בטוחה שבגלל הקרבה בינינו הוא יזרום איתי ויהיה איתי ויאמר לי ש. . . כל מיני דברים..
הדמעות באו בהדרגה כמו תחרות מרתון, ומשכתי באף. "אני חייבת שתסיחי את דעתי, אביב, חייבת !"
"ביייייייב את לא בוכה לי ! תוך חמש דקות את מתייצבת בחוץ מתוקתקת ואנחנו הולכות לגלידה"

טעם התות בננה החליק לי בגרון באיטיות, כשישבתי עם אביב בגלידרייה בשכונה שלנו. "תתעודדי גירל! מחר תיכון, כיתה י' ! אפשרויות חדשות, מלא מסיבות, אנשים חדשים, sweet 16 ! זואי שלי, את תראי שיהיה מושלם !! ". אביב האמריקאית. הסתכלתי על השיער המקורזל של אביב בחיבה. "מה הייתי עושה בלעדייך, אחותי?" אביב הסתכלה עליי בחיוך ." תמיד פה בשבילך. לפי התאוריה שלי, הגבר הבא בחייך מתואם איתך, אז זה אומר שהוא חייב גם לאכול גלידה פה. עכשיו."
הסתכלנו מסביב. היחיד שהיה בסביבה היה קשיש שישב ואכל בהתלהבות גלידת קוקוס. הסתכלנו אחת על השנייה והתחלנו לצחוק בקול

כשרצינו ללכת אביב הלכה לשירותים ואני נשארתי לחכות, תוהה מי יהיה הבן הבא שייכנס לתמונה. הסתכלתי על גביעי הגלידה הריקים שהשארנו על השולחן וקמתי לזרוק אותם, ושמעתי את הדלת נפתחת. הסתכלתי בספונטניות לעבר הדלת וראיתי נער , שנראה בערך בן 15 16 נכנס פנימה.
עיניים? צ'ק. כחולות כמו הים.
גובה? צ'ק !! גבוה ממני בשלושה רבעים של ראש בערך
שיזוף? צ'ק משולש ! הבחור הורס.
רק חבל שלא עשיתי צ'ק למרצפת הבולטת ברצפה . .