רק ידידים- פרק 2

אני וכריס הלכנו יותר נכון אני גררתי באמצע הרחוב. עד שנעמדתי ואמרתי "לפני שאתה הפרעת לי או יותר נכון ניסית להצחיק אותי למרות שזה ממש לא הצחיק אותי" אמרתי לו ועשיתי פרצוף כועס. "הייתי עסוקה באומנות" אמרתי והצבעתי על קיר הגרפיטי, "את מתכוונת בפשע לא חוקי" אמר כריס. "זה לא פשע, אם לא תופסים אותך" אמרתי, "רק רציתי להראות לך את הגרפיטי שלי השלד עם האקדח" אמרתי. "מלאני את עשית את הגרפיטי הזה הוא מפוזר בכל רחבי העיר" אמר כריס בלחץ, "אני יודעת" אמרתי והרמתי את כף ידי כדי לתת לו כיף."מה אם ההורים שלך יגלו?" שאל אותי כריס. "זה לא באמת משנה לי" אמרתי בקלילות, "מלאני אני יודע שאת אומרת שלא אכפת לך אבל בפנים אכפת לך" אמר כריס תוך כדי אחיזת ידי, "טוב אפשר להפסיק לדבר על ההורים שלי" אמרתי

אני קצת כועסת על כריס, אבל הוא תמיד היה שם בשבילי הוא תמיד עזר לי. תמיד הלכתי אליו מתי ששמעתי את ההורים שלי רבים הם תמיד רבים 24/7. אבל הם אף פעם לא חשבו על להתגרש, אמא שלי נגד גירושים אז היא תמיד מתחמקת מזה. ישנתי כל הרבה פעמים אצל כריס. כי לפעמים, ההורים שלי היו רבים לפני שהם היו הולכים לעבודה לפנות בוקר ולא יכולתי לישון.

"מלאני הכול טוב?" אמר כריס כנראה הייתי שקועה במחשבות שלי יותר מידי זמן. "כן אני בסדר" אמרתי אבל פרצופי נשטף בעצבות."גרמתי לך לחשוב על ההורים שלך נכון?" שאל אותי. לקח לי זמן היססתי לא ידעתי מה לענות לו "כן" אמרתי. כריס חיבק אותי ואמר "אל תדאגי יהיה בסדר, את רוצה לישון אצלי עוד פעם" אמר הייתי עסוקה בלנסות לא לבכות, "כן" אמרתי. לא יכולתי להתאפק יותר והתחלתי לבכות רק כריס הכיר את הצד השברירי זה שבאמת נפגע "אני מצטערת שאני מכתימה לך את החולצה עם הדמעות שלי" אמרתי. "זה בסדר" וניגב את הדמעות מעייני. "בואי נלך לקחת דברים שאת צריכה כדי לישון אצלי ונלך אליי" אמר. התחלנו ללכת ודיברנו על כל מיני דברים כריס ניסה להסיח את דעתי מהוריי.

כשהגענו לבית שלי ההורים שלי ישר ההורים שאלו אותי שאלות בלי לתת לי לענות
"איפה היית? למה חזרת ישר אחרי בית ספר? למה לא ענית לטלפון?את יודעת כבר כמה זמן עבר אחריי הלימודים?" כריס ראה שאני עומדת להתמוטט. "גברת וייט זאת אשמתי אני גררתי את ג'נה בכל רחבי העיר סתם אתם יודעים היה לי משעמם לבד ודרך אגב אשמח לשאול אם מלאני תוכל לישון אצלי הערב?" אמר כריס בניסיון להציל את המצב תודה לאל שכריס קיים אם לא ממזמן הייתי לא שפויה. "כריס בקושי שמתי לב שאתה כאן, מה שלום אמא שלך תזכיר לה שיש ערב ברידג' מחר וכן, מלאני יכולה לישון אצלך" אמרה אמא שלי האישה הכי צבועה בעולם.

אני עליתי מהר במדרגות ולקחתי את כול מה שאני צריכה וחזרתי. "טוב ביי אמא" אמרתי "להתראות גברת וויט" אמר כריס ויצאנו לדרך. "כריס אני חייבת לך פעם הבאה שיש ערב ברידג' אצלכם תבוא אליי ככה שלא נצטרך לשמוע זקנות מדברות על החיים שלהם" אמרתי. "אני ישמח" אמר כריס וצחק
הלכנו ברחוב והיה דווקא כיף עד שראינו כמה ילדים מהכיתה שלנו ותנחשו מה הם היו שיכורים.

זה מה ששהם ידעו לעשות הכי טוב להשתכר, אני וכריס נמנענו מזה אחרי מה זה עושה להם מהצד פשוט נגעלים.כמובן שמרחוק דיינה תקלוט אותנו ותגיד "היי הינה מלאני הלוזרית תראו כולם והינה החבר שלה כריס" . "אנחנו לא חברים" אמרנו יחדיו, המשכנו בדרכנו ואז לפתע הגיע דילן ילד מהכיתה שלנו גם הוא היה שתוי הוא התקרב אליי ואמר "היי,מלאני מה דעתך על לתת לי נשיקה?" , "אולי לא" אמרתי. "אולי כן" אמר, ואחז ביידי בחוזקה "תעזוב אותה ועכשיו" אמר כריס ודחף אותו לאחור אפילו לא הסתכלתי פשוט אחזתי את ידו של כריס וברחנו הגענו לבית שלו הרגשתי בטוחה "אני חייבת לך המון על הקטע עם ההורים שלי ומה שקרה מקודם את דילן תודה" אמרתי, "ברור, אם לא אני אז מי יידאג לך" אמר כריס והעביר את אצבעותיו דרך שערותיי