רק ידידים- פרק 10

"אפשר לשבת על הספסל?, אני ממש עייפה" אמרתי, "אני איתך" אמרה קריסטין. מצאנו ספסל קרוב והתיישבנו ארבעתנו. "אני לא יודעת אם זה מקובל אצלכם, אבל מי בעד מסיבת שינה בבית שלי" אמרה קריסטין, "אנחנו נשמח" אמרתי, "אין לי בעיה" אמר דילן, "מגניב" אמר כריס. "אז סיכמנו, מסיבת שינה אצלי בשעה 19:00" אמרה קריסטין, "אוקי" אמרתי. "אני יודעת שזה נשמע קצת טיפשי, אבל אני לא בטוחה איפה הבית שלי. יש מצב שמישהו יודע איפה זה רחוב ג'ונסון?" אמרה קריסטין "אני גר שם" אמר כריס. "תודה לאל, יש סיכוי שאתה בא איתי עכשיו?" אמרה קריסטין "כן, ברור אני חושב שכדי שנשאיר את השתיים האלה יחד" אמר כריס וקם מן הספסל, הוא וקריסטין החלו להתרחק.

"את רוצה שאני ילווה אותך?" שאל דילן בהיסוס, "אני אשמח" אמרתי וחייכתי. אני ודילן קמנו מן הספסל, התחלנו ללכת לכיוון הבית שלי. "אתה יודע, לא חשבתי שתיקח את העצה שלי ברצינות." אמרתי לדילן, "ברור שאני לקחתי אותה ברצינות" אמר דילן. "לא יודעת למה, חשבתי שאולי תתעלם מזה" אמרתי, "אני לא יכול להתעלם מזה, אני לא יכול להתעלם ממך" אמר דילן והביט ישירות לתוך עייני. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמתי לב לצבע העיניים שלו, הן היו נראות כתומות כמו השקיעה הרגשתי כאילו אני נשאבת לתוכן והן היו מתאימות באופן מושלם לצבע שיערו הבהיר.

"אמרתי לך את זה כבר, אני מחבב אותך. ואני מקווה שיום אחד תרגישי כמוני." אמר דילן, "מי אמר שאני לא מרגישה כמוך" אמרתי, לא יכולתי לזהות את עצמי. מעולם לא עשיתי צעדים דרסטיים שכאלו, לא האמנתי לעצמי התקרבתי אליו ונישקתי אותו על הלחי. "תודה על הליווי" אמרתי בקול שקט, הבעת פניו של דילן הייתה הלם, כשעמדתי על סף הדלת, יכולתי לשמוע את קולו של דילן הוא אמר "להתראות". "ביי" השבתי.

הרגשתי רטט ברגל, זה היה הטלפון שלי. דילן שלח לי SMS, 'דיברתי עם כריס הוא אמר שהוא יודע איפה קריסטין גרה עכשיו, ואני הולך אליו ומשם ממשיכים לבית של קריסטין את רוצה שאני ייקח אותך?' הוא לא העלה את עניין הנשיקה. 'כן, אני ישמח' שלחתי, הוא שלח לי SMS ובו היה רשום 'אוקי תהיי בחוץ בשעה 18:50'.

הדקות הספורות שנותרו עד למסיבת השינה בביתה של קריסטין, היו מורטות עצבים. לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי איך הנשיקה על הלחי תשפיע, על מה שיקרה ביני לבין דילן אולי זאת הייתה טעות?, טוב אין דרך חזרה פשוט אצטרך להתמודד עם זה. האמת, שאני לא הכי מתחרטת על זה. לאחר שסיימתי לארגן את כל החפצים שלי והתקלחתי התיישבתי במיטה.

בהיתי בצג הטלפון, ראיתי שהשעה היא 18:50 זרם לחץ חזק תקף אותי. מה אני עושה? התחלתי לנשום בכבדות, לקחתי את הדברים שלי. ויצאתי לכיוון הכביש דילן בדיוק הגיע לביתי. זה רק שתינו במכונית, לעזאזל עם כרטיס הפלסטיק הזה שנקרא רישיון. נכנסתי למכונית וברגע שהסתכלתי על עיניו של דילן כל התקף הלחץ עבר.

"היי" אמר דילן בניסיון לשבור את השקט שרבץ בתוך המכונית. "היי" אמרתי ושתקתי ישירות. "מל, זה בסדר שאני קורא לך מל ולא מלאני" אמר דילן. "אתה יכול לקרוא לי גם תאילנדית" מלמלתי "טוב, תקשיבי אני רק רוצה להגיד שאין לי מושג מה קרה בדיוק היום אבל, אני שמח שזה קרה אמר והניח את ידו לצד היד שלי הרמתי את ידי ושילבתי אותה בידו. דילן הסתכל עלי וחייך אני לא יודעת מה זה משהו באווירה עם דילן גורם לי להרגיש בטוחה. כאילו הוא יעשה הכול בשביל להגן עליי.

כאשר הגענו לביתו של כריס יצאנו מן הרכב עם התיקים. כריס נופף לכיוון שלנו, ונופפנו בחזרה. אני ודילן הלכנו אחד ליד השני, המרחק בין הידיים שלנו היה מזערי. כשהגענו ליד כריס נתתי להם ללכת באותו קצב, ואני נשרכתי מאחור. יכולתי לשמוע את השיחה שלהם,
"נו, אז יש התקדמות?" שאל כריס את דילן "היום קרו דברים קצת מוזרים זוכר שאתה וקריסטין הלכתם?" אמר דילן "כן ברור, קריסטין ממש נחמדה ומצחיקה" אמר כריס "אז הצעתי למלאני שאני ילווה אותה, והיא הסכימה. ושהגענו לבית שלה, היא נישקה אותי הלחי. ומתי שנסענו, היא שילבה את היד שלה בשלי." אמר דילן.

כשהגענו לביתה של קריסטין היא עמדה בכניסה, "היי" אמרתי וחבקתי אותה "היי" היא השיבה. "תיכנסו" היא אמרה, נכנסו לביתה של קריסטין. והיא הובילה אותנו לחדר אירוח גדול, "טוב אז בואו שנתחיל" אמרה קריסטין, "כן" אמרתי והרמתי את ידי באוויר. "יש שירותים כאן כדי להחליף בגדים, ועוד שתיים למעלה" אמרה קריסטין, "עדיף שאתן תלכו למעלה" אמר כריס

אני וקריסטין יצאנו מן החדר, והתחלנו לדבר בדרך לשירותים. "את לא תאמיני מה קרה אחרי שהלכתם" אמרתי "מה?" אמרה קריסטין בהתעניינות. התחלתי לספר לקריסטין את כל הקטע שקורה ביני לבין דילן, ואמרתי לה שאני לא יודעת מה לעשות, לאחר שסיימתי את דבריי קריסטין אמרה. "אני חושבת שפשוט, תזרמי עם הרגע מה יכול כבר לקרות", "את צודקת" אמרתי. ושנינו נכנסו לשני חדרי השירותים הצמודים, החלפתי את בגדי במהירות וחיכיתי לקריסטין ירדנו במדרגות.

הגענו לחדר האירוח במהירות, הבנים כבר היו מלובשים תודה לאל. ישבנו מול הטלוויזיה "אז מה רואים?" אמרתי, "אממ…. לא יודעת יש לכם רעיון?" אמרה קריסטין. "מהיר ועצבני 5" אמר כריס "ברור… שלא, לא ראיתי לא 4, לא את 3, לא 2 ולא 1 ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו" אמרה קריסטין, "אולי יומנו של חנון" אמרתי, "חשה הזדהות?" אמר כריס. "יש לי רעיון, מרתון 'מת לצעוק' אלה הסרטים הכי מצחיקים בעולם" אמר דילן "אני בעד" אמרתי "גם אני" אמרו כריס וקריסטין באותו הזמן "אז זה הוחלט מרתון 'מת לצעוק'.