רק דמיון – פרק 37

ההכנות לא פשוטות, לא פשוטות בכלל.. לבישת כל הבגדים הכבדים והלא נוחים עליי הם רק הדבר הכי פחות גרוע מכל האימונים.
ריקארדו לא סתר את הגרסה שלי שריק הוא השמש האדומה, מאחר שכולם חושבים שאני נלכדתי בידיו, אני לא טרחתי להסביר לכולם שאני הייתי במציאות אחרת בבית שלי, דברים עדיין לא התבהרו לי אבל העדפתי לדלג על זה בינתיים, לפחות עד שרומי תחזור.
שלושה שבועות של אימונים מתישים מהיום שחזרתי לפנימייה לא הצליחו להחליש את נחישותי, מהרגע שגיליתי שרומי באמת חשובה לי אני לא מוכנה לוותר עליה.
"היום אתם תתחלקו לבני זוג באימונים, זה חשוב, כי המשימה שלכם הולכת להיות בזוגות" הרצה ריקארדו בפני כל תלמידי כיתתי שעמדו בשורה מסודרת במדים על הגבעה המפורסמת שבסוף הפנימייה.
"הוא כבר שבוע מדבר על משימה אמתית, אבל הוא לא נותן תאריך סופי" התלוננה צ'יס בתוך אוזני.
צ'יס התנהגה כאילו השיחה שלנו שחזרתי מהבית לא התקיימה כלל, הערכתי אותה מאד על זה. כי באמת העדפתי שכולם יחשבו שניצלתי מהשמש האדומה וברחתי ולא שהשתגעתי ואני מדמיינת מציאויות אחרות.
ריקארדו התחיל להקריא שמות ילדים שיעבדו ביחד.
"צ'יס וסן" אמר בקול "יש לנו משהו בלתי נפרד" קפצה סן מחייכת וקורנת מאושר על צ'יס שרק צרחה שתרד ממנה.
"פאבלוס ודוריאן" רק לא זה בבקשה, עם פאבלוס לא דיברתי כלל בשלושת השבועות האחרונים, וזה שהוא לא פנה אליי רק חיזק לי את התחושה שהוא משתף פעולה עם ריק, אך את זה לא העזתי לומר לריקארדו, מספיק הוא חושב שאני קצת הסתובבתי עם הסיפור על הבית ועל ריק.
פאבלוס התקרב אליי באיטיות עומד לידי כנדרש, אך הוא לא הוציא מילה מפיו, במשחק הזה יכולים לשחק שניים, גם אני שתקתי.
"אתם מתבקשים לעמוד אחד מול השני" נעמדתי מול פאבלוס שהרכין את עיניו ברגע שעיניי הגיעו אליהם, רף החשדות שלי לגביו רק עולה מרגע לרגע.
"תאחזו ידיים" קולו של ריקארדו התנגן ברקע, אני לא העזתי להושיט את ידיי לעבר השקרן הזה, הוא תפס בידיי והרים אותן לכיוונו.
"תעצמו עיניים.. ותפרצו!" עצמתי עיניי והמילה היחידה שריקארדו הוציא מפיו בכזאת עוצמה 'תפרצו' עשתה את דרכה לליבי וזעזעה אותו בזמן שהרגשתי איך פאבלוס מנסה לחדור למוחי.
שלטתי היטב במחשבותיי שלא יזלפו מעבר לארבע אמות של תת המודע שלי, לשם אין לפאבלוס כוחות לפרוץ, ובו זמנית התחלתי באיטיות אך בהתמדה לקדוח חורים בתת המודע של פאבלוס כדי שמחשבות שלו יזלפו.
המילים ריחפו בתוך מוחי ללא שליטה, החור הקטן שהצלחתי לעשות בתת המודע שלו גדל בהתמדה והציף אותי ברגשות של כעס, אהבה, שנאה ונקמה. רגשות שונים כל כך שהגיעו לפני המילים המחרידות, אבל כאשר המילים הגיעו העדפתי להמשיך עם הרגשות הזוועתיים ולא איתן.
"אני חייב לנצח אותו.." "הוא בסוף יהרוג אותה.." "רומי.. לא חשובה, צריך להציל את דוריאן" "איך אני יכול להסתדר מולו, הוא חזק" "ריק גילה אותי! הוא הבטיח שהוא לא יוותר.."
המחשבות צפו בבלבול אל תוך תודעתי, פאבלוס לא נראה כמתכונן לעצור אותם, כאילו בכוונה תחילה הוא ניסה להציף אותי במחשבותיו.
פאבלוס הגיע לפנימייה.. כדי להציל אותי מריק, ריק רוצה להרוג אותי.. לא מצילים את רומי.. הסדר שניסיתי לעשות במחשבות תוך כדי שמיעת מחשבות אחרות של פאבלוס גרם לכל מערכות גופי לקרוס.
ענן אפור כיסה את עיניי, הרגשתי איך גופי נחבט ברצפה.. המראה האחרון לפני שעצמתי את עיניי לתוך השחור הוא פאבלוס עומד מולי בדאגה כנה ואמתית