רק דמיון – פרק 17
התבוננתי על ריקארדו כלא מאמינה שהוא אמיתי, מתחילת הלימודים הייתי בשיעור שלו רק פעם אחת בלבד, את השיעור הראשון פספסתי בגלל החלום, ואת כל השאר בגלל האבן.
עיני תכלת השמיים שלו בחנו אותי בעיון רב, גם אני בחנתי אותו ונזכרתי שגם לי יש עכשיו עיני תכלת שמיים.
"את רוצה תשובות נכון?" שאל בספק מכיוון שראה שהשתיקה שלי מתמשכת זמן רב מדי.
הנהנתי בראשי במהירות עדיין המומה מעצם העובדה שאני עומדת ליד ריקארדו האמתי.
הוא חייך במסתוריות הרגילה שלו, "טוב" ספק כף אל כף בשמחה "הגיע הזמן.."
הגיע הזמן? כאילו עד עכשיו לא שאלתי אותו.
"את צריכה להיכנס לשיעורים שלי! את חייבת, כדי להבין את מהלך החיים שלך, וכדי להבין מי אני בשבילך.." זה היה כל כך צפוי שהוא לא ידבר בצורה ישירה ורק ינסה למתוח אותי באיזו חידה מטומטמת.
"סיימת?" שאלתי באכזבה.
הוא הנהן בראשו "ועכשיו אתה מתכוון להעלם, כמו אחרי כל פעם שאתה אומר לי רמז כלשהו?" האדישות שלי עברה שיאים, אולי פשוט התעייפתי מהעולם.
"הפעם אני נשאר כאן, הגיע הזמן לסיים עם זה אחת ולתמיד, תראי אותי בשיעורים לא מעבר לזה, אני הולך.." לא היה לי הרבה מה להגיד לו, אז אחרי כמה דקות של שקט מחריש אוזניים הוא הלך בלי לומר מילה.
המשכתי לשבת על גזע העץ החדש שלי, ליטפתי אותו ברכות, גם ריקארדו קורא לי את המחשבות אז בטח הוא ידע שאני חושבת על ריק..
לא נעים בהחלט!
ציפור קטנה זימרה לה בחושך הספק שחור ספק אפור שאפף את כולי, היא נעצרה על עץ שצמח במרכז האין ובחנה אותי בעיניה האדומות מדם, עשן אדום התערבל סביבה וסביבי היא הסתכלה עליי במצוקה שהולכת וגוברת, לא שוב שמש אדומה.. חשבתי שהוא ברח! אין לי כוח להיחנק שוב בעשן המסריח שלו, מה גם שהוא התיש אותי נפשית.
מקור הציפור נפתח וכך גם עיניה "דוריאן" קראה לי במצוקה, ניסיתי להושיט יד לכיוונה אך היא הייתה רחוקה ממני.
"אסור לנו לאחר היום" צפצפה לעברי, לאחר? לאן..?
"קומי!!" צרחה חדה בתוך אוזניי גרמה לי לפקוח עיניים ולקפוץ במקומי, איפה אני?
צ'יס נעמדה מחייכת "אמרתי לך שרק צעקה תעזור?" שאלה את סן שגירדה את עורפה במבוכה הולכת וגוברת.
"את בסדר?" שאלה סן בדאגה כנה, אני בחדר! התעלמתי משאלתה של סן והלכתי במהירות לכיוון המקלחת שואלת "למה אסור לנו לאחר?" בקול רם.
"רואה שהיא שמעה אותי?" חייכה סן בשמחה וקפצה לה, הילדה הזאת יותר מדי אופטימית.
"השיעור העל טבעי היום על הבוקר, מי שמאחר לא נכנס" ענתה צ'יס בזמן שהיא גורבת את הגרביים השחורות שלה, נעלי הספורט השחורות גם הן נחו לידה מחכות בשלווה לרגליה.
נכנסתי למקלחת ושטפתי את פניי, התבוננתי על עצמי במראה, אני עם אותם בגדים מאז שפגעה בי האבן, נרדמתי עם בגדים? זה אף פעם לא קרה לי, אבל תמיד יש פעם ראשונה אני מניחה.
לקחתי מהארון את הדבר הראשון שנפל לי ביד, אף פעם לא השקעתי בשטויות כמו בגדים יותר מדי, והתקלחתי במהירות, היום אני חייבת להיות בשיעור שכולם מדברים עליו כל כך, השיעור של ריקארדו.
כשיצאתי מהמקלחת כולן כבר הלכו, כשאני חושבת על זה לעומק באמת לא ראיתי את רומי בבוקר בחדר, איפה היא נעלמה?
רצתי במהירות לכיוון בניין הכיתות, הגעתי לדלת בדיוק כשריקארדו עמד לסגור אותה, יותר נכון לנעול אותה, בשביל מה הוא נועל?
"איחור על היום הראשון?" שאל בנימה של מורה, זה לא מתאים לו.
"השני.." הערתי בדרך אגב, רגילה שהמילה האחרונה בנושאים האלו היא שלי.
"פעם הבאה אין כניסה!" החזיר לי משתיק אותי במבט הבוחן שלו.
את הרי רוצה תשובות, לא?! הזהיר אותי בראשי, בשונה מריק הוא גם יכול להיכנס לי למוח ולהכניס משפטים כאוות נפשו.
הלכתי לסוף הכיתה במהירות, הכיסא שלי היה תפוס, הילדה עם העיניים הירוקות שבחנה אותי ביום הראשון ישבה שם, חיפשתי בעיניי אחר כיסא אחר.
"דוריאן" קרא לי ריקארדו בקול "את מוכנה לשבת, או שהגבירה רוצה שנחכה?" אני שונאת את התסבוכות האלו שתמיד קורות לי.
הכיסא הפנוי היחיד שראיתי לא מצא חן בעיניי, או יותר נכון לומר שלא מצא חן בעיניי השכן לשולחן, אבל לא היו לי הרבה ברירות, אחר כך אני אבקש ממישהו להחליף איתי מקום.
צ'יס הסתכלה עליי במבט מתנצל, אז גררתי את רגליי והתיישבתי ליד פאבלוס שרק לחש "ברוכה השבה דוריאן!"
תגובות (1)
תמשיכי מהר!