רק דמיון – פרק 14
"רומי" צרחתי בכל כוחותיי, האבן התרחקה ממנה קצת , היא הייתה יותר קרובה כשריק עצר את הזמן, אז זה מה שהוא ניסה לעשות להרוויח זמן, אבל רומי עומדת קפואה ולא זזה היא לא הולכת לברוח משם? למה ריק לא אמר לי הייתי מתכוננת למצב כזה, רצתי במהירות לעבר רומי ההמומה ודחפתי אותה בעוצמה שנייה לפני שהאבן הגיעה, בשבילי זה כבר היה מאוחר מדי האבן פגעה בי במלוא עוצמתה, עפתי באוויר כמה עשרות מטרים לקול צווחותיה המחרידות של רומי, כבר לא הרגשתי שום כאב בשום מקום, רק כל העולם התערפל לי, איך עפתי? אני לא הייתי אמורה להימחץ למוות תחת האבן הענקית איך היא העיפה אותי בחוזקה כזאת? אני גם לא זוכרת שהרגשתי כאב כשהיא פגעה בי, זה מאד מוזר..
עצמתי את עיניי מתמכרת לחושך השחור והמתוק.
"אני מרגישה כל כך אשמה" שמעתי את קולה של רומי מעליי, בלחש
"את לא צריכה" ריק, מנחם אותה, פתחתי את עיניי לסדק צר וראיתי אותו מחבק אותה, כאשר היא קוברת את פניה בחולצתו ובוכה.
הוא התבונן בי, הוא ראה שהעיניים שלי פתוחות קצת, אז מיהרתי לעצום אותם, אבל הוא לא דיבר מילה, כאילו ידע שאני לא מעוניינת שיראו אותי ערה.
"היא בסדר" לחש בשקט.
"ואם היא אף פעם לא תקום מזה? האחות לא הייתה בטוחה, וחוץ מזה למה לא מעבירים אותה לבית חולים? למה משאירים אותה בחדר המוזנח הזה?" בכתה בכל כוחה..
"כי היא כבר בסדר" אמר לה "תראי" הוא התקרב אליי, הרגשתי את הנשימות שלו על הפרצוף שלי, פתחתי את העיניים לאט
"דוריאן!!" צרחה רומי בשמי בשמחה, היא חיבקה אותי בכוח, כל הגוף כאב לי משינה ממושכת כמה זמן אני כאן? ואיך זה שאני לא חבולה כולי ממכת האבן הענקית.
נאנחתי מכאב.
"סליחה" הלכה רומי במהירות לאחור "לא התכוונתי להכאיב לך" התנצלה.
"אני בסדר באמת" ניסיתי לעבור למצב ישיבה, אך הגוף שלי לא הסכים לכך, כולו זעק מכאב אז נשארתי ככה.
"מה קרה?" שאלתי בלחש לעבר רומי, אך ריק התנדב לענות, באמת שאני לא רוצה לשמוע את ההסבר שלו אבל ליד רומי אין לי הרבה ברירות, כי אם עד עכשיו ריק לא סיפר לה שאני זאת שיצרתי את האבן, גם אני לא מתכוונת לספר לה את זה!
"את נפגעת בידי יצור האופל שנקרא השמש האדומה" מה?! לא לתשובה כזאת ציפיתי.
"מה זה השטויות האלו? נראה לי או שדמיינתי אותך אומר את זה?" הוא חייך לעברי חיוך מסתורי ואמר "זה מה שריקארדו המורה אמר!" איך ריקארדו קשור לאבן שיצרתי ואיך היא הפכה להיות פתאום יצור האופל שנקרא שמש אדומה, ומי זה בכלל יצור האופל שנקרא שמש אדומה? אני כל כך מבולבלת, ושוב אני נשארת לבד עם השאלות שלי כי ריק מיהר לצאת מהחדר, ריקארדו קרא לו.
"רומי, את יכולה להסביר לי מה קורה פה? אני לא מבינה כלום!" אני חייבת שמישהו יעזור לי להבין.
"את ישנת כל כך הרבה זמן, אחות! למדנו עם ריקארדו כל כך הרבה דברים מאז, זה יהיה כל כך קשה להשלים לך" רומי נשמעת לי הרבה יותר בוגרת או שזה נדמה לי?
"בואי נתחיל מהתחלה, מה קרה לי?" שאלתי בתקווה לתשובה מספקת.
"אני וריק עמדנו בגבעה בסוף הפנימייה, דיברנו קצת" רומי הסמיקה, אם ישנתי כל כך הרבה זמן אולי היא וריק כבר הספיקו להכריז על אהבתם הענקית.
הנהנתי בראשי כאות לכך שתמשיך, והיא המשיכה.
"לפתע שמעתי רעש ענק, ראיתי אבן שחורה וגדולה עפה לעברנו, ריק נעלם פתאום והחולצה שלו נשאר ביד שלי, לא הבנתי איך, היום זה יותר ברור לי אבל אני עדיין לא יכולה להגיד לך איך, את זה רק ריקארדו יכול להסביר" רציתי לעצור את רומי ולשאול אותה איך זה ברור לה? מה ריק כבר גילה לה שהוא יכול לעצור את הזמן, אז הוא בטח גם גילה לה שאני זאת שהשלכתי את האבן, ומה קשור ריקארדו?
רומי כבר המשיכה לפני שהספקתי לפצות את פי.
"את הופעת משום מקום, צרחת את השם שלי, זה עדיין לא ברור לי איך, ריקארדו אמר שאת צריכה להיות בשיעורים כדי לברר מהו הכוח שלך, למרות שאני כבר יודעת את הכוח שלך, אז ניחשתי שאולי דמיינת את עצמך במקום שאני כי הרגשת שאני בסכנה" קרנה רומי באושר, אז מי אני שאני יפריע להזיה המתוקה שלה? הנהנתי בראשי כאילו אני האחות הכי מקסימה בעולם שדואגת לאחותה, מה גם שסן וצ'יס בטח סיפרו לה את סערת הרגשות שהייתי בה, בטח היא לקחה את זה לצד החיובי שאני דואגת לה, זה נחמד.
"הגעת אליי לפני האבן, ודחפת אותי בעוצמה רבה, בחיים לא הרגשתי עוצמה כזאת עפתי כמטר באוויר ונחתי בעוצמה על הרצפה, אך הספקתי לראות את האבן נתקעת בך ומעיפה אותך בחוזקה, מהאבן יצאה אש אדומה ובוערת, ואז היא נעלמה כלא הייתה. ריק רץ במהירות לעברך והספקנו לקחת אותך למרפאה. זה מה שקרה לך.." חייכה אליי, היא ממש אסירת תודה על שהצלתי אותה, אם היא רק הייתה יודעת שאני זאת שיזמתי את האבן.
"אז מי זה יצור האופל שנקרא.." שכחתי את השם שלו, "השמש האדומה" רומי השלימה אותי בלחש.
"ריקארדו אמר שזה היצור שאנחנו נבחרנו במיוחד כדי להילחם בו, הוא גם אמר שהוא זה שזרק לעברנו את האבן שפגעה בך! אף אחד לא מגיע לפנימייה הזאת סתם, הוא התחיל לגלות בכל אחד ואחת מהכיתה את הכוחות, מסתבר שריק הוא.." רומי נעצרה כשהדלת נפתחה במהירות וריק נכנס לבפנים מתנשם בכבדות.
"הוא הגיע לכאן" הזיע מכף רגל ועד ראש.
רומי פערה את פיה בעוצמה, מה עובר על שני אלה?
"מי הגיע?" שאלתי באדישות.
"השמש האדומה" לחש באימה.
תגובות (0)